האם רלוונטי לדבר על שמחה? | מתרגלות תניא 44 – ענת הררי

חיילים נופלים והלב של כולנו נשבר. יחד עם זאת בעל התניא מלמד ששמחה היא דבר רציני, והיא נדרשת לשם הניצחון לא רק אצל החיילים בשטחי האש אלא גם אצלי ביומיום.

פרק כו בתניא

וּבָזֶה יוּבָן לָמָּה צִוָּה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה לַדּוֹר שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, לְקַבֵּל עָלָיו מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ. וַהֲלֹא הִבְטִיחַ לָהֶם: "פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן ה'" וגו'? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁקִּיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ תָּלוּי בָּזֶה שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד עִנְיַן מְסִירַת נַפְשׁוֹ לַה' עַל יִחוּדוֹ, שֶׁיִּהְיֶה קָבוּעַ בְּלִבּוֹ תָּמִיד מַמָּשׁ יוֹמָם וָלַיְלָה, לֹא יָמִישׁ מִזִּכְרוֹנוֹ, כִּי בָּזֶה יוּכַל לַעֲמֹד נֶגֶד יִצְרוֹ לְנַצְּחוֹ תָּמִיד בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

פרק כו
בְּרַם כְּגוֹן דָּא צָרִיךְ לְאוֹדוּעֵי כְּלָל גָּדוֹל. כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּצָּחוֹן לְנַצֵּחַ דָּבָר גַּשְׁמִי, כְּגוֹן שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְאַבְּקִים זֶה עִם זֶה לְהַפִּיל זֶה אֶת זֶה, הִנֵּה אִם הָאֶחָד הוּא בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת, יְנֻצַּח בְּקַל וְיִפֹּל, גַּם אִם הוּא גִּבּוֹר יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ. כָּכָה מַמָּשׁ בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כָּאֶבֶן, כִּי אִם בִּזְרִיזוּת הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה וּפְתִיחַת הַלֵּב וְטָהֳרָתוֹ מִכָּל נִדְנוּד דְּאָגָה וָעֶצֶב בָּעוֹלָם.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב: "בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר", פֵּרוּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה יִתְרוֹן וּמַעֲלָה מִזֶּה. הִנֵּה אַדְּרַבָּה מִלָּשׁוֹן זֶה מַשְׁמָע שֶׁהָעֶצֶב מִצַּד עַצְמוֹ אֵין בּוֹ מַעֲלָה, רַק שֶׁיַּגִּיעַ וְיָבֹא מִמֶּנּוּ אֵיזֶה יִתְרוֹן, וְהַיְנוּ הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית בַּה' אֱלֹהָיו, הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב הָאֲמִתִּי לְעִתִּים מְזֻמָּנִים עַל עֲוֹנוֹתָיו בְּמַר נַפְשׁוֹ וְלֵב נִשְׁבָּר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִשְׁבָּרָה רוּחַ הַטֻּמְאָה וְסִטְרָא אַחֲרָא וּמְחִצָּה שֶׁל בַּרְזֶל הַמַּפְסֶקֶת בֵּינוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כְּמוֹ שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק "רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר" וגו'. וַאֲזַי יְקֻיַּם בּוֹ רֵישֵׁהּ דִּקְרָא: "תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשֹוֹן וְשִׂמְחָה" וגו', "הָשִׁיבָה לִי שְׂשֹוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה" וגו'.
וְזֶהוּ טַעַם הַפָּשׁוּט לְתִקּוּן הָאֲרִ"י זַ"ל, לוֹמַר מִזְמוֹר זֶה אַחַר תִּקּוּן חֲצוֹת קֹדֶם הַלִּמּוּד, כְּדֵי לִלְמֹד בְּשִׂמְחָה אֲמִתִּית בַּה' הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב, שֶׁיֵּשׁ לְשִׂמְחָה זוֹ יִתְרוֹן כְּיִתְרוֹן הָאוֹר הַבָּא מִן הַחֹשֶׁךְ דַּוְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר עַל פָּסוּק "וְרָאִיתִי… שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר" כו' עַיֵּן שָׁם, וְדַי לַמֵּבִין. וּמִקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה" וגו', וְנוֹדָע לַכֹּל פֵּרוּשׁ הָאֲרִ"י זַ"ל עַל פָּסוּק זֶה.
וְהִנֵּה עֵצָה הַיְּעוּצָה לְטַהֵר לִבּוֹ מִכָּל עֶצֶב וְנִדְנוּד דְּאָגָה מִמִּלֵּי דְּעָלְמָא, וַאֲפִלּוּ בְּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי, מֻדַּעַת זֹאת לְכָל מַאֲמַר רַזַ"ל: "כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה" כו', וּפֵרְשׁוּ בִּגְמָרָא, לְקַבּוּלֵי בְּשִׂמְחָה, כְּמוֹ שִׂמְחַת הַטּוֹבָה הַנִּגְלֵית וְנִרְאֵית. כִּי גַּם זוֹ לְטוֹבָה, רַק שֶׁאֵינָה נִגְלֵית וְנִרְאֵית לְעֵינֵי בָּשָׂר, כִּי הִיא מֵעָלְמָא דְּאִתְכַּסְיָא שֶׁלְּמַעְלָה מֵעָלְמָא דְּאִתְגַּלְיָא, שֶׁהוּא וָי"ו הֵ"א מִשֵּׁם הֲוָיָ"ה בָּרוּךְ הוּא, וְעָלְמָא דְּאִתְכַּסְיָא הוּא יוֹ"ד הֵ"א. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָ"הּ" וגו'.
וְלָכֵן אָמְרוּ רַזַ"ל כִּי הַשְּׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: "וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ", כִּי הַשִּׂמְחָה הִיא מֵאַהֲבָתוֹ קִרְבַת ה' יוֹתֵר מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּדִכְתִיב: "כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים" וגו'. וְקִרְבַת ה' הִיא בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּמַעֲלָה לְאֵין קֵץ בְּעָלְמָא דְּאִתְכַּסְיָא, כִּי שָׁם חֶבְיוֹן עֻזּוֹ וְיוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן. וְעַל כֵּן זוֹכֶה לְצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהִיא יְצִיאַת הַחַמָּה מִנַּרְתֵּקָהּ שֶׁהִיא מְכֻסָּה בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֶעָתִיד תִּתְגַּלֶּה מִכִּסּוּיָהּ. דְּהַיְנוּ שֶׁאָז יִתְגַּלֶה עָלְמָא דְּאִתְכַּסְיָא וְיִזְרַח וְיָאִיר בְּגִלּוּי רַב וְעָצוּם לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמִסְתּוֹפְפִים בְּצִלּוֹ, צֵל הַחָכְמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת צֵל וְלֹא אוֹרָה וְטוֹבָה נִרְאֵית, וְדַי לַמֵּבִין.
אַךְ הָעַצְבוּת מִמִּלֵּי דִּשְׁמַיָּא, צָרִיךְ לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ לִפָּטֵר מִמֶּנָּה. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבֹד ה' בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב. אֶלָּא אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בַּעַל עֲסָקִים וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, אִם נוֹפֵל לוֹ עֶצֶב וּדְאָגָה מִמִּלֵּי דִּשְׁמַיָּא בִּשְׁעַת עֲסָקָיו, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא תַּחְבֻּלַּת הַיֵּצֶר כְּדֵי לְהַפִּילוֹ אַחַר כָּךְ בְּתַאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, כַּנּוֹדָע. שֶׁאִם לֹא כֵן, מֵאַיִן בָּאָה לוֹ עַצְבוּת אֲמִתִּית מֵחֲמַת אַהֲבַת ה' אוֹ יִרְאָתוֹ בְּאֶמְצַע עֲסָקָיו?
וְהִנֵּה, בֵּין שֶׁנָּפְלָה לוֹ הָעַצְבוּת בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה, וּבֵין שֶׁנָּפְלָה לוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה, זֹאת יָשִׂים אֶל לִבּוֹ, כִּי אֵין הַזְּמָן גְּרָמָא כָּעֵת לְעַצְבוּת אֲמִתִּית, אֲפִלּוּ לְדַאֲגַת עֲוֹנוֹת חֲמוּרִים חַס וְשָׁלוֹם. רַק לָזֹאת צָרִיךְ קְבִיעוּת עִתִּים וּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, לְהִתְבּוֹנֵן בִּגְדֻלַּת ה' אֲשֶׁר חָטָא לוֹ, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לִבּוֹ נִשְׁבָּר בֶּאֱמֶת בִּמְרִירוּת אֲמִתִּית; וְכַמְּבוֹאָר עֵת זוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְשָׁם נִתְבָּאֵר גַּם כֵּן, כִּי מִיָּד אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּר לִבּוֹ בָּעִתִּים קְבוּעִים הָהֵם, אֲזַי יָסִיר הָעֶצֶב מִלִּבּוֹ לְגַמְרֵי, וְיַאֲמִין אֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתוֹ וְרַב לִסְלֹחַ. וְזוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית בַּה' הַבָּאָה אַחַר הָעֶצֶב כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.