לדעת לשתוק כדי לעכל | מתרגלות תניא 36 – ענת הררי

כשרעיון, תובנה, הארה עוצמתית מאירה בנו, קשה להפוך אותה למילים, שמרדדות את עוצמתה. לכן לפעמים צריך לדעת לשתוק, לפחות ברגע הראשון, כדי לעכל.

פרק כ בתניא

וְהִנֵּה מוּדַעַת זֹאת לַכֹּל כִּי מִצְוַת וְאַזְהָרַת עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֵם שְׁנֵי דִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, "אָנֹכִי" וְ"לֹא יִהְיֶה לְךָ", הֵם כְּלָלוּת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. כִּי דִּבּוּר "אָנֹכִי" כּוֹלֵל כָּל רְמַ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה, וְ"לֹא יִהְיֶה לְךָ" כּוֹלֵל כָּל שְׁסָ"ה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְלָכֵן שָׁמַעְנוּ "אָנֹכִי" וְ"לֹא יִהְיֶה לְךָ" לְבַד מִפִּי הַגְּבוּרָה, כְּמַאֲמַר רַזַ"ל¹, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּלָלוּת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.
וּלְבָאֵר הֵיטֵב עִנְיָן זֶה, צָרִיךְ לְהַזְכִּיר תְּחִלָּה בִּקְצָרָה עִנְיַן וּמַהוּת אַחְדּוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנִּקְרָא יָחִיד וּמְיֻחָד, וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא לְבַדּוֹ הוּא כְּמוֹ שֶׁהָיָה קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם מַמָּשׁ, שֶׁהָיָה הוּא לְבַדּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר²: "אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם אַתָּה הוּא מִשֶּׁנִּבְרָא" כו', פֵּרוּשׁ, הוּא מַמָּשׁ בְּלִי שׁוּם שִׁנּוּי, כְּדִכְתִיב³: "אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי". כִּי עוֹלָם הַזֶּה, וְכֵן כָּל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, אֵינָם פּוֹעֲלִים שׁוּם שִׁנּוּי בְּאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּהִבָּרְאָם מֵאַיִן לְיֵשׁ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָיָה הוּא לְבַדּוֹ הוּא יָחִיד וּמְיֻחָד קֹדֶם הִבָּרְאָם, כֵּן הוּא לְבַדּוֹ הוּא יָחִיד וּמְיֻחָד אַחַר שֶׁבְּרָאָם, מִשּׁוּם דְּכֹלָּא קַמֵּהּ כְּלֹא חָשִׁיב וּכְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ. כִּי הִתְהַוּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, מֵאַיִן לְיֵשׁ, וְחִיּוּתָם וְקִיּוּמָם הַמְּקַיְּמָם שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לִהְיוֹת אַיִן וָאֶפֶס כְּשֶׁהָיָה, אֵינוֹ אֶלָּא דְּבַר ה' וְרוּחַ פִּיו הַמְּלֻבָּשׁ בָּהֶם.
וּלְמָשָׁל כְּמוֹ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם כְּשֶׁמְּדַבֵּר דִּבּוּר אֶחָד, שֶׁדִּבּוּר זֶה לְבַדּוֹ כְּלֹא מַמָּשׁ אֲפִלוּ לְגַבֵּי כְּלָלוּת נַפְשׁוֹ הַמְּדַבֶּרֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְבוּשׁ הָאֶמְצָעִי שֶׁלָּהּ, שֶׁהוּא כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁלָּהּ שֶׁיָּכוֹל לְדַבֵּר דִּבּוּרִים לְאֵין קֵץ וְתַכְלִית. וְכָל שֶׁכֵּן לְגַבֵּי בְּחִינַת לְבוּשׁ הַפְּנִימִי שֶׁלָּהּ, שֶׁהוּא הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁמִּמֶּנָּה נִמְשְׁכוּ הַדִּבּוּרִים וְהִיא חִיּוּתָם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְגַבֵּי מַהוּת וְעַצְמוּת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהֵן עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת כו', שֶׁמֵּהֶן נִמְשְׁכוּ אוֹתִיּוֹת מַחֲשָׁבָה זוֹ הַמְּלֻבָּשׁוֹת בְּדִבּוּר זֶה כְּשֶׁמְּדַבֵּר. כִּי הַמַּחֲשָׁבָה הִיא גַּם כֵּן בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת, כְּמוֹ הַדִּבּוּר, רַק שֶׁהֵן רוּחְנִיּוֹת וְדַקּוֹת יוֹתֵר; אֲבָל עֶשֶׂר בְּחִינוֹת חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת כו' הֵן שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר הַמַּחֲשָׁבָה, וְאֵין בָּהֶם בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת עֲדַיִן קֹדֶם שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בִּלְבוּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה.
לְמָשָׁל, כְּשֶׁנּוֹפֶלֶת אֵיזוֹ אַהֲבָה וְחֶמְדָּה בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם, קֹדֶם שֶׁעוֹלָה מֵהַלֵּב אֶל הַמֹּחַ לְחַשֵּׁב וּלְהַרְהֵר בָּהּ, אֵין בָּהּ בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת עֲדַיִן, רַק חֵפֶץ פָּשׁוּט וַחֲשִׁיקָה בַּלֵּב אֶל הַדָּבָר הַהוּא הַנֶּחְמָד אֶצְלוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן קֹדֶם שֶׁנָּפְלָה הַתַּאֲוָה וְהַחֶמְדָּה בְּלִבּוֹ לְאוֹתוֹ דָּבָר, רַק הָיְתָה בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ, שֶׁהָיָה נוֹדָע אֶצְלוֹ אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁהוּא נֶחְמָד וְנָעִים וְטוֹב וְיָפֶה לְהַשִּׂיגוֹ וְלִדָּבֵק בּוֹ, כְּגוֹן לִלְמֹד אֵיזוֹ חָכְמָה אוֹ לֶאֱכֹל אֵיזֶה מַאֲכָל עָרֵב. רַק לְאַחַר שֶׁכְּבָר נָפְלָה הַחֶמְדָּה וְהַתַּאֲוָה בְּלִבּוֹ בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה וְעָלְתָה מֵהַלֵּב לַמֹּחַ לְחַשֵּׁב וּלְהַרְהֵר בָּהּ אֵיךְ לְהוֹצִיא תַּאֲוָתוֹ מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל לְהַשִּׂיג הַמַּאֲכָל אוֹ לְמִידַת הַחָכְמָה בְּפֹעַל, הֲרֵי בְּכָאן נוֹלְדוּ בְּחִינוֹת אוֹתִיּוֹת בְּמֹחוֹ, שֶׁהֵן אוֹתִיּוֹת כִּלְשׁוֹן עַם וָעָם, הַמְּדַבְּרִים וְהַמְּהַרְהֲרִים בָּהֶם כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם.