אהבתם פעם באמת?
אהבתם פעם באמת? אהבתם פעם כל כך עד שדעתכם לא הייתה "פנויה מאהבת אותה אשה" וכל רצונכם היה באותה אהבה? אם אהבתם באמת אתם יודעים במה מדובר. אתם מכירים את התחושה, ההתרגשות, הלהבה הבוערת מבפנים. הכל מאבד מטעמו מפני אותה אהבה.
כך היא האהבה הראויה על-פי הרמב"ם. בין בשבתו, בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה – "יתר מזה תהיה אהבת הבורא בלבו והוא ישגה בה תמיד."
כיצד חיים חיים של התרגשות, חיים של בערה, חיים של השתוקקות ואהבה מתמדת? כיצד לא מאפשרים לשגרה, לטרדות, לקרבות הפנימיים לכבות אותנו מבפנים?
גובה האהבה תלוי "בדעת שידעהו". על-פי הדעה תהיה האהבה. אם מעט-מעט. ואם הרבה-הרבה. כלומר האהבה תלויה בלימוד, בהתבוננות, בחקירה ובהשכלה – שהם היוצרים את ההתקשרות ומעוררים את האהבה. בלעדיהם, בלי התבוננות, בלי ירידה לפרטים של הקשר, בלי לנסות להבין את בן הזוג, להכירו לעומק ולייחדו, יגיע גם הריחוק ותתקרר האהבה.
(וראו הרמב"ם, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק עשירי הלכה ב,ג)
