מעגל השנהרשימות קריאה

יום הולדת – ראש השנה הפרטי לצמיחה רוחנית

מה המשמעות של יום ההולדת? אילו אפשרויות טמונות ביום זה? כיצד כדאי לחגוג את יום ההולדת בכדי למצות את הגלום בו? מהו הזמן, ואיך יום ההולדת משפיע על ניצולו?

על-פי תורת הקבלה והחסידות יום הולדת הוא ראש השנה הפרטי לאדם, המשמש מפתח לשגשוג רוחני והצלחה חומרית. כפי שראש השנה, יום בריאת האדם הראשון ויום הולדתו, כולל את חיות כל ימות השנה, כך יום ההולדת משמש ראש לכל העתיד להתרחש במהלך השנה.

מתוך גישה זו מוזמנים הקוראים להכיר את עוצמת ההשפעה של היום על שאר ימות השנה ולגלות את כוח הבקשות וההחלטות המתקבלות ביום ההולדת להסיר חסמים המעכבים אותנו במסלול חיינו.

לספר זה מצורף חיבור נוסף בסדרה: 'המשמעות הפנימית של הדיבור', הבוחן את נושא הדיבור והתקשורת ומהווה פרק יסודי וחיוני בהבנת תורת הקבלה והחסידות.

מבוא – ציפיות והגשמתן

יום הולדת הוא בדרך כלל מועד חביב, שרובנו מצפים לו[1]. גם אם איננו מתעמקים במשמעות יום ההולדת הפרטי שלנו, אנו שמחים לקראת ההזדמנות לחגוג בחיק משפחה וחברים ואף תולים במועד זה תקוות לשינוי, לשיפור או לקידום. יום הולדת נחשב עבור רובנו כיום חג אישי, בו אנו נוהגים להתחדש במתנה מיוחדת שלא הרשנו לעצמנו קודם לכן או מתירים לקרובים לנו לפנק אותנו בשי. בהשקפה הרווחת, יום הולדת הוא יום מתאים להתחדשות, רענון ואף חשבון נפש תקופתי. אולם לעתים קרובות נוצר פער בין הציפייה לקראת יום ההולדת והאפשרויות הגלומות בו, לבין מידה מסוימת של תחושת ריקנות והחמצה בחלוף היום. יש המצפים למסיבת הפתעה, ומתאכזבים כשאינם זוכים בה. אחדים מקווים למתנה יקרת ערך, ומגלים מורת רוח משלא קיבלוה. אחרים עומדים בתוקף על כך שהם שונאים מתנות ומבקשים בכל לשון שלא יחגגו בשום דרך או צורה את יום הולדתם, ובכל זאת כשבני משפחתם נענים לבקשתם הם כובשים מפח נפש בשל ההתעלמות מיום חגם. לרוב, הרגשת אי מיצוי התקוות שנתלו ביום ההולדת מותירה טעם עמום של קדרות, שמסתלק ונשכח כעבור מספר ימים.

מדוע זה קורה לנו? מה כל כך מיוחד ביום ההולדת שאנו מתעקשים לציין יום זה ולתלות בו חשיבות? מדוע אנו נוטים להתאכזב מציפיות נסתרות ולא ממומשות ביום זה? האם יש ליום הולדת טעם נוסף, רוחני ועמוק יותר, מציון יום לידתנו? כיצד ראוי לחגוג יום זה? מה משמעות ימי ההולדת של הקרובים אלינו, בני משפחתנו וחברינו? כיצד מומלץ לחגוג את יום הולדתם? ובניסוח שונה, מה החלק שלנו ביום הולדתם?

יום ההולדת הוא יום המציין את המועד בו זכה האדם להפוך למציאות עצמאית[2]. במחשבת החסידות והקבלה יום הולדת נחשב לראש השנה הפרטי של האדם. כמו ראש השנה הכללי, היום בו נברא האדם הראשון, שהוא יום הולדתו של האדם הראשון, יום הולדת הוא יום בו נברא הפרט, והוא מהווה ראש לכל ימות השנה הבאים. הדרך שבה הפרט מכין את עצמו לקראת יום ההולדת וההתנהלות שלו ביום זה משפיעים באופן מפתיע על קורותיו במשך כל ימות השנה.

העצמת המאבק

יום ההולדת חוזר על עצמו בכל שנה ושנה ומציין את המועד שבו התינוק הגיח מרחם אימו. דווקא ביום זה, בו נברא ה'אני', מתגלה, אולי יותר מבכל יום אחר בשנה, המאבק המתמיד המתנהל באדם פנימה. מאבק בין צדו הטבעי, החיוני, הבא לידי ביטוי בשאיפתו להגשמת צרכיו, תאוותיו ורצונותיו כאן בעולם הגשמי, לבין צדו הרוחני, שאינו מודד הכל בבחינה תועלתנית של מידת הקבלה מן העולם למול חובת הנתינה[3]. בלשון אחר, ביום זה מודגש המאבק בין הנטייה להעמיד את ה'אני' במרכז, לבין הנכונות להתמסר לדבר מסוים והרצון לחשוף את המשמעות הפנימית של הבריאה.

המערכה בין הפן הרוחני ליסוד הגשמי שבאדם, היא המקור למשמעות הפנימית של יום ההולדת ומתבטאת גם באופנים בהם ניתן לחגוג את המאורע. כשציפיית האדם ביום הולדתו נשענת על תועלת ורווח – גם אהבתו לסביבה והתענוג המופק ביום זה יהיו תלויים במידת מילוי האינטרס. הוא ישמח כאשר הסובבים אותו יעניקו לו כציפיותיו, ושמחתו אף תגבר כשיקבל למעלה מתקוותיו המוקדמות. מאידך יחוש מוזנח אם ירגיש שלא השקיעו בו במידה הרצויה. תורת הקבלה והחסידות מלמדת כי שמחה אמיתית, כמו אהבה אמיתית, אינה יכולה להירכש רק על בסיס תועלתני. האדם נדרש להתעלות על-פני החומרי והרגעי כדי למצות את רגשות השמחה והאהבה. שביעות רצון פנימית היא ברת השגה לא בעקבות מימוש תשוקה חומרית, אלא על ידי עבודה עצמית, יגיעה ועמל המצמיחים הישגים, פנימיים וחיצוניים, המבוססים על יסודות איתנים.

חיבור זה מציע לקוראים כלים ודרכים לציין את יום ההולדת הפרטי וזה של בני המשפחה, באופן שיאפשר את מימוש מכלול ההזדמנויות הטמונות במועד זה. הפקת המרב מיום ההולדת תיתכן על ידי הכרת המשמעות הפנימית של היום; היקף ההשפעה שלו על שאר ימות השנה; ההשלכות שיש לאופן ציון היום על-ידי בעל יום ההולדת, על בני משפחתו וחבריו; וכוח הבקשות וההחלטות המתקבלות ביום ההולדת להסיר חסמים המעכבים את האדם במסלול חייו.

,תוכן העניינים, פרק ב- פרעה חוגג יום הולדת

[1] מדרש 'שכל טוב', מלמד על חביבות היום. 'יום הולדת [את] פרעה… ורוב בני אדם מחבבים יום שהוא תשלום שנתן, שהוא כנגד אותו היום שנולד, ושמחים בו ועושין בו משתה', ראו: שכל טוב, בראשית, פרק מ.

[2] כדי להדגיש את ההבדל בין הולד, הנמצא ברחם אמו, כשכל אבריו מצויים בשלמות, לבין יום יציאתו לעולם והפיכתו למציאות עצמאית, מביא הרבי מליובאוויטש דווקא מההלכה (חולין נח, א) כי 'עובר ירך אמו הוא'. כלומר העובר במעי אמו אינו נחשב הלכתית למציאות בפני עצמו. לכן גם כשהעובר מאיים על האם, מותר לפגוע בו כדי להציל את האם, כפי שכורתים אבר המאיים על שלמות הגוף. רק כשהתינוק יוצא מהרחם הוא הופך למציאות עצמאית. ראו: התוועדות ח"י אלול, התשמ"ב, עמ' 2180.

[3] העיסוק בנפשות, הבהמית והאלוקית, והמאבק ביניהן, מלווה את ספר התניא מתחילתו. על הגוף כעיר קטנה והנפשות כמלכים הנלחמים על השליטה בה, ראו: תניא, לקוטי אמרים, פרק ט ובעוד מקומות.

עוד בקטגוריה זו:

Back to top button
דילוג לתוכן