להשתחרר מהכוחות שמושכים אותי לאחור | יציאת מצרים בנפש

האר״י מסביר שהסיבה לשעבוד מצרים הייתה שאדם הראשון התרחק מחוה למשך 130 שנה.
איך ההסבר הזה מלמד אותנו על הבשורה העיקרית של חג הפסח ועל יציאת מצרים הפרטית בנפש.

מקורות

פרי עץ חיים, שער חג המצות, א׳

השער הכ"א הוא שער חג המצות ובו יתבאר ענין פסח ויציאת מצרים, מצות ומרורים, וד' כוסות, וסיפור הגדה. ויתחלק לח' פרקים:

ענין פסח ויציאת מצרים. הלא ידעת, כי הראשונים סלקו השכינה עד רקיע הז', מחמת עונותיהם. אמנם ישראל שבאותו הדור, שהיו בגלות מצרים, היו סוד אותן ניצוצין של קרי, שהוציאם אדה"ר באותן ק"ל שנה, והם סוד דור המבול, שהיו ג"כ משחיתים זרעם על הארץ, להיותם באים משורש ההוא, עד שנימוחו. וז"ס, וירא ה' כי רבה רעת האדם ממש, כי סוד הקרי הנקרא רעה, והמוציא שז"ל נקרע רע, כמ"ש בזוהר על פסוק לא יגורך רע. נמצא כי דור המבול, הם רעת אדם הראשון ממש. וז"ס ג"כ אמחה את האדם אשר בראתי דייקא:

אח"כ נתגלגלו בדור הפלגה, ושם ג"כ לראות את העיר והמגדל אשר בנו בני אדם, בניו דאדם קדמאה עצמו, שהיו בניו ממש, רק שהיו מצד קרי מדכורא לחודיה ולא מן הנוקבא ג"כ, וגם הם בעצמן חטאו ג"כ. ואח"כ הוצרכו להזדקק כי כבר הודעתיך שהיו נשמות קדושות ועצומות, רק שאחיזת החיצונים בהם הם המקלקלין אותן, ואחר שיצטרפו ויזדככו, יהיו נשמות קדושות, אחר תום חלאת טומאתן מהם. וכבר ידעת, כי אדרבא אין החיצונים אוחזים, רק בנשמות שהם יותר קדושים:

ואמנם כל הנשמות הם באים בחסדים וגבורות, אשר הם מסוד הדעת, אשר שם תלוי מציאת הזיווג, בסוד וידע אדם את חוה, ולכן נקרא דעת, כי משם הטפה של הזיוג נמשכת, וגם כי כל הדור ההוא דורו של משה כנודע, והנה משה הוא מבחי' הדעת, וגם הדור ההוא מבחי' הדעת ג"כ, כמבואר אצלינו, רק שנמשכו אל הקליפות. אמנם גלות מצרים, כל ענינה לא היה, רק לצרף נשמות ההם, ולכן באו באותו הגלות הגדול, ומררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים, כנגד החומר והלבנים שהיו עושין בדור הפלגה, והבן זאת:.

הרבי מליובאוויטש, ועברתי בארץ מצרים, ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"א

והנה, ענין התשובה אינו כמו שמפרשים העולם שהוא רק על חטא ועון בפועל ממש דוקא

(דלפי זה שייך כל ענין התשובה אחרי מתן תורה דוקא, ולמי שחטא ופגם ועבר את הדרך דוקא),

אלא אמיתית ענין התשובה ופנימיותה הוא

השבת הנפש לשרשה ומקורה, כמ"ש12 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה.

והיינו, שענין התשובה למטה יותר הוא בנוגע לכחות הפנימיים,

ולמטה יותר הרי זה בנוגע לג' הלבושים דמחשבה דיבור ומעשה, שבהם היא עבודת הבינונים, שהיא מדת כל אדם ואחרי' כל אדם ימשוך.

אך אמיתית ענין התשובה ופנימיותה הוא כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה.

ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות פסח, א׳:א׳

עַיֵּן בְּמַאֲמַר תְּלַת נָפְקִין מֵחַד וּבַמַּאֲמָר הַסָּמוּךְ, כִּי שְׁנֵיהֶם אֶחָד, כִּי בְּמַאֲמָר אֶחָד נֶאֶמְרוּ שְׁנֵיהֶם, עַיֵּן שָׁם:

וְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת מַצָּה בְּפֶסַח, כִּי יָדוּעַ שֶׁיְּצִיאַת מִצְרַיִם הוּא הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת, וְעַל-כֵּן אָז זָכוּ לְשָׁלֹשׁ הַשְׁפָּעוֹת אֵלּוּ, שֶׁהֵם, בְּאֵר, עָנָן וּמָן, שֶׁיּוֹצְאִין מִן הַדַּעַת.

וְזֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ מַצּוֹת שֶׁל פֶּסַח כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ הַשְׁפָּעוֹת הַנַּ"ל שֶׁיּוֹצְאִין מִן הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַצָּה, כִּי מַצָּה הִיא בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ (בְּסִימָן נו), שֶׁמַּצָּה הִיא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹ"שֶׁ"ה, בְּחִינַת מַ"חֲלֹקֶת שַׁ"מַּאי הִ"לֵּל, עַיֵּן שָׁם:

וְעַל-כֵּן הַשָּׁלֹשׁ מַצּוֹת הֵם, כֹּהֵן, לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל,

שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד, גְּבוּרָה, תִּפְאֶרֶת, בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת בְּאֵר עָנָן וּמָן, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם.

 וְזֶה בְּחִינַת הַשְּׁתֵּי כּוֹסוֹת שֶׁשּׁוֹתִין לִפְנֵי הָאֲכִילָה שֶׁאוֹמְרִים עֲלֵיהֶם הַהַגָּדָה זֶה בְּחִינַת חַד עָאל בֵּין תְּרֵין, הַיְנוּ הַהַגָּדָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַדַּעַת, תִּקּוּן הַבְּרִית. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים אוֹתָהּ בְּקוֹל רָם, כִּי הַהַגָּדָה הִיא בְּחִינַת וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ, הַיְנוּ בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְעַל-כֵּן כָּל הַהַגָּדָה מְדַבֶּרֶת מִזֶּה.

 וְעַל-כֵּן הִיא נֶאֱמֶרֶת עַל שְׁתֵּי כּוֹסוֹת הָרִאשׁוֹנִים, בְּחִינַת חַד עָאל בֵּין תְּרֵין, כִּי הַכּוֹסוֹת הֵם מוֹעִילִים לְתִקּוּן הַבְּרִית לִלְחֹם מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק,

 כִּי הַיַּיִן הוּא תִּקּוּן הַדַּעַת, (כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ). וְעַל-כֵּן אַחַר כָּךְ אוֹכְלִים הַסְּעֻדָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה בְּחִינַת לֶחֶם מִשְׁנֶה הַנִּמְשָׁךְ עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית. וְעַל-כֵּן כּוֹפְלִים הַמַּצּוֹת וּפוֹרְסִין מִשְּׁנֵיהֶם בְּחִינַת לֶחֶם מִשְׁנֶה הַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַשְּׁתֵּי כּוֹסוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁאוֹמְרִים עֲלֵיהֶם הַשִּׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, זֶה בְּחִינַת תְּרֵין דְיַנְקִין לְחַד, כִּי הַהַגָּדָה הָאַחַת שֶׁאוֹמְרִים קֹדֶם הַסְּעֻדָּה הִיא בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שָׁם, "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַנִּצְעַק וְכוּ' וַיָּרֵעוּ אוֹתָנוּ כוּ' וַיִּשְׁמַע אֶת קֹלֵנוּ". שֶׁכָּל הָעִנּוּיִּים וְהַמִּלְחָמוֹת שֶׁהָיוּ לָנוּ בְּמִצְרַיִם הַכֹּל הָיוּ לְהִנָּצֵל מִפְּגַם הַבְּרִית, שֶׁהוּא טֻמְאַת מִצְרַיִם, אֲבָל אַחַר הַסְּעֻדָּה אוֹמְרִים שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת עַל שֶׁנִּצַּלְנוּ מִן הַמִּלְחָמָה וְזָכִינוּ לְתִקּוּן הַבְּרִית, וְעַל-כֵּן הִיא בְּחִינַת תְּרֵין יַנְקִין לְחַד, שֶׁשַּׁבָּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת בִּטּוּל הָרַע וּשְׁבִיתָתוֹ, יוֹנֵק לֶחֶם מִשְׁנֶה עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁעַל-יָדָהּ נַעֲשֶׂה בְּחִינַת שַׁבָּת, דְּהַיְנוּ בִּטּוּל הָרַע. וְזֶה בְּחִינַת הַסֵּדֶר שֶׁאוֹמְרִים אַחַר הַסְּעֻדָּה, שֶׁהוּא שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת עַל שֶׁנִּצַּלְנוּ מִן הַמִּלְחָמָה כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים רֹב שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת בְּשַׁבָּת, דְּהַיְנוּ נִשְׁמַת וְהוֹדוּ. וּבְחִינַת שַׁבָּת הַנַּ"ל מְקַבֵּל לֶחֶם מִשְׁנֶה עַל-יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַמִּלְחָמָה וְתִקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַשְּׁתֵּי כּוֹסוֹת שֶׁשּׁוֹתִין אַחַר הַסְּעֻדָּה בִּשְׁעַת שֶׁאוֹמְרִין הַסֵּדֶר הַשֵּׁנִי בִּבְחִינַת תְּרֵין יַנְקִין לְחַד כַּנַּ"ל: