נשמה
לצמוח מתוך תענוג – פורסם במגזין נשמה, שבט, התש"פ
האדיטש. מוצאי כ"ד טבת, שעת לילה מאוחרת. אחרי התוועדות ארוכה וחמה במיוחד עם מנדי ג'רופי והקבוצה הנהדרת ירדתי שוב לאדמו"ר הזקן. הפעם לבדי.
- רשימות קריאה
אין רע יורד מלמעלה – שעותיו האחרונות של בעל התניא והצוואה שהשאיר
מה היה המסר שהותיר אדמו"ר הזקן בשעותיו האחרונות? התפרסם במגזין - נשמה
מזון לגוף ומזון לנשמה
ישנם כמה סוגי מזון. מזון חיוני, בריאותי, מזין, הדרוש להתפתחות טבעית של הגוף. מזון מזיק שצריך להימנע ממנו ואף להילחם בו ובהשתרשותו. מזון שלמרות שאינו הכרחי, הוא גם אינו לגמרי מזיק ואף מוסיף הנאה. אולם סוג המזון החשוב ביותר הוא המזון לנשמה. המזון הרוחני. למה הוא החשוב ביותר? כי כל חייו של האדם תלויים בהשקפתו ובמה שהוא מאכיל את נשמתו. הנשמה זקוקה לשני סוגי מזון שחשוב להקפיד עליהם. מזון לחלק החיצוני שבה – תובנות נפשיות, דעות והשקפות נכונות, סביבה בריאה, אווירה שמחה. ומזון לחלק הפנימי של הנשמה. זהו מזון לחלק שהוא למעלה ממדידה והגבלה. מזון שמגלה את הטוב והשלמות של האדם. (וראו מכתב הרבי מלובביץ', אגרות מלך, חלק ב', עמ' קמא; שיחת ש"פ חוקת, י' תמוז התנש"א)
- קצרים
מדוע אנו מכוונים "מתיר אסורים"
יש מאסר של הגוף ויש מאסר של הנשמה. אחד המאסרים הנפשיים הקשים הוא מצב שבו השכל שלם, האדם מבין, פעיל ומתבונן. אולם הרגשות שלו לא מתעוררים. הוא קר, לא מתפעל, מאובן. הוא לא מרגיש את הזולת, את זוגתו, את ילדיו, שלא לדבר על הקשר עם הבורא, ולכן רחוק מהם בנפשו. בהעדר רגשות האדם כמו אזוק בידיו ואין כוח שיניע אותו להתעלות ולחיות באמת. על כך אנו מכוונים בתפילה – "ומתיר אסורים". שהקב"ה יעזור לנו להסיר את החסימה בין המוח ללב ושנלמד להתפעל ולהתרגש. (על-פי מאמרי אדמו"ר הזקן כתובים חלק א, ע' קסח).
שמונה השנים הקשות של שרון
אין מוות אבסולוטי. גם מי שמת הוא לא בהכרח מת. וגם מי שחי, הוא לא בהכרח חי.