משוגעים?! טפסו יותר גבוה

"למה השחקנים (שחקני מכבי תל-אביב) חיכו לגמר כדי לשנס מתנים", שאל דורון שפר בשיחה עם ידידיה מאיר. כמו רצה לומר אם רציתם לזכות בתואר האליפות, הייתם צריכים להתאמץ ולהשקיע יותר כבר מפתיחת העונה.

השבוע פגשתי מכר שסיפר לי ש"חטף" סרטן ריאות אחרי שנים של עישון. הוא היה מחויך. "אני נלחם לחייך כאילו כל רגע הוא הרגע האחרון." אמר לי. "כמובן שהפסקתי לעשן מייד כשגיליתי את המחלה. היו עוד כמה שהכרתי שגם אצלם התגלתה המחלה. הם נכנסו לתסכול. לתחושת למה זה קרה לי, אכלתי אותה, והם לא שרדו את המחלה. האופטימיות והשמחה הם כלי חשוב בהתגברות."

לחיות כאילו זה הרגע האחרון

כשנפרדנו הרהרתי איזו הכרה מחייבת ומבהילה זאת שהמוות אורב בפתח. דמיינו לעצמכם, לכאורה יש אנשים בעולם שימיהם קצובים. זוהי הכרה שיכולה להביא לאחד מהשניים. או לרפיון גמור. חוסר מציאת משמעות וערך בזמן שנותר. או לאידך לקדם השקפה הפוכה שמבקשת לנצל כל רגע שנותר, לנסות להספיק כמה שיותר. ידיעת הקצבה דוחקת להגשים חלומות, לנצל כל שאיפת אוויר, להתבונן בחיוב בעולם, להספיק להגיד משהו בעל משמעות, להספיק להתבונן כראוי.

ואז נפל האסימון. החיים של כולנו קצובים. החיים של כולנו קצרים. כולנו בני מוות. ההבדל היחיד שאנחנו פשוט לא יודעים מתי הקץ ומסתובבים בתחושה שלנו זה לא יקרה. חמישים שנה או שלושה חודשים – בקנה מידה מסוים הפער חסר משמעות אמיתית. ולכן המסקנה אמורה לחול על כולנו. האפשריות נתונות בפני כל אחד בכל רגע נתון. להיכנע לשיממון, לבזבוז הזמן. לחיים ריקים ורפויים. או לחיות בכל רגע כאילו הזמן קצוב. לנצל כל רגע.
"אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו, דמיו אינם עוזרים, ימיו אינם חוזרים." הזמן הוא הבריאה הכי מאתגרת של הקב"ה. המשאב הכי מתכלה. על אברהם אבינו נאמר שהיה "זקן בא בימים". הזהר מבאר על כך שכל אחד מימיו של אברהם היה יום מלא, מלא בתוכן, ללא בזבוז זמן מיותר. כל רגע היה ממוקד ומנוצל.

כוח האהבה המסותרת

בעל התניא מכנה את התובנה הזאת בשם אהבה מסותרת. אהבה מסותרת היא אהבה פנימית לאמת, לקב"ה, לתוכן ומשמעות. אולם אהבה זו היא נסתרת. היא מתפרצת ברגעי מצוקה ומשבר . 'האהבה המסותרת' היא אהבה טבעית, הקרובה לכל אדם ומצויה בתוכו. זהו כוח מניע רב עוצמה המתגלה במצבי לחץ, באירועים מסויימים.
הסיבה לכך ש'האהבה המסותרת' נגלית מתוך שבר וקושי היא שדווקא מתוך העיסוק בהבלי העולם ובעניינים הגשמיים יש אפשרות להכיר בכוח האין-סוף .
דוגמא לכוח האהבה המסותרת היא כשאדם מכריז באירועים שונים כי הוא רוצה להפסיק לעשן, אולם הוא נמנע מלקבל על עצמו בפועל את ההתמודדות הקשה. אירוע מסוכן שחווה המעשן, כמו התקף לב, המלווה באיום מידי על חייו, דוחק אותו לעורר את כוחות מסירות הנפש המסייעים בידו להיגמל מהעישון.

לא להמתין לנקודת משבר
דורון שפר שואל במידה רבה את השאלה שבעל התניא מבקש מאיתנו לשאול את עצמנו. אם הכוח הזה מצוי באדם פנימה ומתגלה רק בזמנים מיוחדים, למה לא לגלות אותו גם בחיי השגרה. בשביל מה לחכות למשבר או לארוע המיוחד. מדוע לא לשחק כל משחק כאילו היה זה גמר אליפות אירופה, ומדוע לא לחיות כל רגע כאילו זה הרגע האחרון.
בעל התניא מבקש להדגיש כי המשימה של האדם היא שכוח האהבה המסותרת יומשך לתוך המעשה בפועל, לחיי היומיום.
הנטייה הטבעית של האדם היא כשהוא חולה, להיות מוכן לבצע כל שנדרש ולשלם כל סכום כדי לחזור ולהיות בריא. אולם כשהוא בריא, הוא שוכח את התחייבויותיו מזמן מחלתו. הוא חוזר לסורו, מפסיק פעילות גופנית וחוזר לעשן.

תמצית נקודת מסירות הנפש היא שאם אדם יודע שהוא חי חיי שקר – שלא ימתין לאסון או לנס שיחלץ אותו מהם. פעמים רבות אנו כהורים מתייחסים אל הילדים כאל 'מטרד', כאשר הם מבקשים תשומת לב דווקא כשנכנסת שיחת טלפון חשובה. אולם כשאחד הילדים סובל ממחלה קשה, אנו עושים הכל כדי לשהות במחיצתו. כבמטה קסם מצליחים לעזוב את העבודה בשעה מוקדמת ועדיין לעמוד בכל המטלות הנדרשות. חשיפת 'האהבה המסותרת' היא חלק מתהליך השואל מדוע לא לעשות זאת עבור הילדים גם בחיי שגרה. למה לחכות שהילד יחלה, כשהוא זקוק לנוכחות הוריו בכל יום בשעה מוקדמת.

הרעיון הגלום בחשיפת האהבה המסותרת הוא שאם יש אמת – מוטב להתאמץ ולחשוף אותה בעתות שגרה. שימוש בכוח 'האהבה המסותרת' בחיי השגרה הוא כמו מימוש מהכוח אל הפועל. כוח מניע רב עוצמה, המקטין את הסיכוי למצוקה ומחייב את האדם לפתח תוכן בחייו.

איך מנצלים את הזמן

אוקיי עד כה זה די קלישאתי. אמיתי ומשמעותי אבל קלישאתי. השאלה הקשה יותר היא כיצד מנצלים את הזמן. כיצד מפיקים את המיטב מכל רגע. הנאות? בילויים? מיקוד באחר? התבוננות? האזנה לבריאה?

התרומה של הבעל שם טוב ליהדות, זאת שהפכה אותו לנערץ ורלוונטי עד היום, קשורה כזכור לגדר חדש במצוות אחדות הבורא.

הבעל שם טוב הסביר שהכוונה ב-"אין עוד מלבדו" היא לא שאין בורא אחר חוץ מהקב"ה. עמדה זו ברורה מאליה. הכוונה היא שאין עוד שום מציאות חוץ ממציאותו של הבורא.

עכשיו דמיינו לכם את הסכנה שבמסקנה זו אם היא חסרה מרכיבים רעיוניים נוספים מתורת החסידות. אם אין מציאות אחרת מלבד מציאות הבורא, והעולם נברא כל רגע מחדש, אזי יכול להיות שאם עוצרים בנקודת התבוננות זו, אזי אין גם ערך רב במעשי האדם בעולם. ההשקפה של אין מציאות אחרת מלבד מציאות הבורא עלולה להזמין ניוון, העדר יצירה ויוזמה וחוסר נכונות לבחור לשנות את המציאות. אנחנו פועלים כי אנחנו מאמינים בכוח השינוי והבחירה שלנו, ולא פחות חשוב, בכך שבני אדם ישימו לב לשינוי שיצרנו במציאות. אם אלה נלקחים מאיתנו, פוחת משמעותית הערך של העשייה האנושית.

עכשיו דמיינו שכדי להגיע למציאות הזאת, מציאות של אין עוד מלבדו, מציאות של טוב, רוגע ושל מימוש הפוטנציאל האישי, צריך להתחיל לחפור. לגלות את האוצר הטמון מתחת לאדמה. לגלות, כפי שהדגיש בעל התניא, שההסתר הוא מציאות בעלת שורש גבוה אף יותר משורש החסד, היצירה.

עכשיו המצב משתנה. המרוץ נפתח. אם אין מציאות מלבד מציאות הבורא, וכל מה שצריך כדי להסיר מאיתנו את קליפות הזוהמה, המריבות, הקנאה, השנאה, החרדות, הטרדות, זה לפעול בתוך המציאות, לחפור, או יותר נכון להפיץ את התודעה הנכונה, את הפרספקטיבה שמגלה את החוכמה הזאת – אזי איך אפשר לשקוט על השמרים. איך אפשר לישון בצהריים. כל רגע הוא יקר מפז. כולנו משולים לבני מוות שברגע אחד, בשתיית השיקוי המתאים אנחנו יכולים להתעלות לדרגת בני אלמות.

הבוחרים בגלולה האדומה

המוטיבציה הזאת, שהיא מוטיבציה גאולית או משיחית בעיקרה, היא בעלת כוח מניע עצום. רוב בני האדם יעדיפו להתעלם מהתובנות של הבעל שם טוב ומהפיתוח שלהם בידי ממשיכי דרכו. הם יבכרו את הגלולה הכחולה. ולכן עבורם לכאורה הסיפור נגמר כאן. הם מתעוררים ומאמינים במה שהם רוצים להאמין. אולם מי שבחר בגלולה האדומה אינו יכול עוד לשקוט על שמריו. הוא גילה משהו על המציאות שמניע אותו. הוא גילה שאין מציאות אלא שכל העת צריך לפעול בעולם כדי לחשוף את האין מציאות הזאת.

ההיגיון של תורת החסידות והקבלה מנוסח באופנים שונים ומוכר לרבים. אולם מעטים הם אלה שמאמינים באמת ברעיון. שהוא חודר בכל ישותם. או נכון יותר שמממשים אותו בחייהם הפרטיים. יצא לי בשנים האחרונות לפגוש כמה חבר'ה כאלה. חבר'ה מיוחדים שלמי שיביט בהם מהצד לא יהיה ספק שהם משוגעים.

מה הכוונה במשוגעים? החבר'ה האלה בדרך כלל לא יישנו שנת צהרים בשבת. גם לעולם לא יהיה להם עודף בחשבון הבנק. ייתכן שהם מגלגלים מיליונים, אבל הם לעולם יוציאו יותר מאשר מה שהם יכניסו. מצב של עודף כספי מייד ינוצל לפעילות. הם לעולם לא יתרגשו ממכשולים, קשיים ומהמורות. אלה משמשים עבורם מטרה בדרך להגשמת המטרה.

ראיונות משוגעים

בחודש הקרוב יתחילו סדרה של ארועים מושקעים לקראת ג' תמוז – יום ההילולא ה-20 של הרבי מליובאוויטש. ספרים חדשים על הרבי ועל תורתו יראו אור, בשפות רבות. הרצאות, שיחות והתוועדויות יתקיימו במינונים מוגברים בכל רחבי העולם.

המניע הפנימי של החסידים לניצול ההזדמנות הזו הוא להנחיל את התודעה בה עוסקת רשימה זו. התודעה שמבקשת, באמצעות הרבי ותורתו, לחשוף את מציאות הבורא בבריאה ואת הערך של המעשה האנושי כחלק מתכלית הבריאה ומהגילוי המדובר.

במסגרת זו, ננסה גם כאן בבלוג לקדם בזמן הקרוב מספר ראיונות עם כמה מאותם "משוגעים". השגעון שלהם הוא מרתק אבל גם עשוי לדבק, לזעזע את חיי השגרה, להחדיר תוכן וחיות חדשה. ואפשר גם שהוא יישאר בעיני חלק מהקוראים כרק שיגעון.

אתם גם מכירים "משוגעים" כאלה? נוסף על המשוגעים שאני מכיר, שהופכים עולמות ומקריבים את חייהם האישיים לקידום גילוי הבורא בבורא, אשמח להמלצות נוספות לראיון.

***

"קרוב אליך" המקסים צובר תאוצה וממלא משבצת חסרה בעלוני השבת. בשבת שעברה השאלה עסקה בסיפורי חסידים. מדוע במאמר לא תמצאו סיפורים ובדרך כלל גם לא אצל הרב יואל כהאן. לקריאה (רצוי היה להוסיף מראי מקומות על הערך השולי של הסיפורים):