מתרגלות תניא

הדרך הקצרה להיחלץ מקוצר רוח ושיפוטיות | מתרגלות תניא 76 – ענת הררי

קוצר רוח הופך אותי ללא נעימה. מידת האמצע, מידת הרחמים, היא דרך קצרה שעוזרת לי להתגבר על שיפוטיות וביקורתיות.
על-פי פרק מה בתניא

תניא פרק מה

עוֹד יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת לִשְׁמָן,

עַל יְדֵי מִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהִיא מִדַּת הָרַחֲמִים,

לְעוֹרֵר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ תְּחִלָּה רַחֲמִים רַבִּים לִפְנֵי ה'
עַל נִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְחַיֶּה נַפְשׁוֹ, אֲשֶׁר יָרַד מִמְּקוֹרוֹ – חַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא,

הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין,

וְכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב,

וְנִתְלַבֵּשׁ בְּ"מַשְׁכָּא דְחִוְיָא",

הָרָחוֹק מֵאוֹר פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּתַכְלִית הַהֶרְחֵק –

כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא תַּכְלִית הַקְּלִיפּוֹת הַגַּסּוֹת

כוּ',

וּבִפְרָט, כְּשֶׁיִּזְכּוֹר עַל כָּל מַעֲשָׂיו וְדִבּוּרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ, אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים הֵמָּה,

וּ"מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים" – "בִּרְהִיטֵי מוֹחָא",

כִּי "יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ".

וְכִמְשַׁל הַמּוֹשֵׁךְ בְּחֶבֶל

וְכוּ',

וְהוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה.

וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "וְיָשׁוֹב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ",

לְעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים עַל שֵׁם ה' הַשּׁוֹכֵן אִתָּנוּ, כְּדִכְתִיב: "הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טוּמְאֹתָם".

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ". כִּי רָחֵל הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מְקוֹר כָּל הַנְּשָׁמוֹת.

וְיַעֲקֹב בְּמִדָּתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא מִדַּת הָרַחֲמִים שֶׁבַּאֲצִילוּת, הוּא הַמְּעוֹרֵר רַחֲמִים רַבִּים עָלֶיהָ.

"וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ" – לְמַעְלָה, לִמְקוֹר הָרַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים,

הַנִּקְרָא "אַב הָרַחֲמִים" וּמְקוֹרָם.

"וַיֵּבְךְּ" – לְעוֹרֵר וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם רַחֲמִים רַבִּים עַל כָּל הַנְּשָׁמוֹת וְעַל מְקוֹר כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל,

לְהַעֲלוֹתָן מִגָּלוּתָן, וּלְיַיחֲדָן בַּיִּחוּד הָעֶלְיוֹן אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, בִּבְחִינַת נְשִׁיקִין,

שֶׁהִיא – אִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ",

דְּהַיְינוּ, הִתְקַשְּׁרוּת דִּבּוּר הָאָדָם בִּ"דְבַר ה' זוֹ הֲלָכָה", וְכֵן מַחֲשָׁבָה בְּמַחֲשָׁבָה,

וּמַעֲשֶׂה בְּמַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת,

וּבִפְרָט מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וָחֶסֶד.

דְּ"חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא",

וְהוּא בְּחִינַת חִיבּוּק מַמָּשׁ,

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי".

וְעֵסֶק הַתּוֹרָה בְּדִבּוּר וּמַחֲשֶׁבֶת הָעִיּוּן – הֵן בְּחִינַת נְשִׁיקִין מַמָּשׁ.

וְהִנֵּה, עַל יְדֵי זֶה,

יָכוֹל לָבוֹא לִבְחִינַת "אַהֲבָה רַבָּה" בְּהִתְגַּלּוּת לִבּוֹ,

כְּדִכְתִיב: "לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם",

כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
דילוג לתוכן