לגלות את הכוחות - שכל, רצון ותענוג

לגלות את החץ שלי – השאלה הכי חשובה לריפוי והכוונת כוחות הנפש

יש שאלה שאני צריך לשאול את עצמי בכל יום.

התשובה לה היא הזרקור המכווין אותי ומונע מחשיכה ורגשות לא רצויים להשתלט עלי. מהי השאלה הזאת ואיך מבררים אותה.

מקורות

המשך תער״ב

והו"ע נקודה בהיכלא דלולא הנקודה לא יהי' ההיכל והנקודה מאירה את ההיכל כו',

והנה כאשר באה בהשגה הרי בהתרחבו' ההשגה בריבוי הפרטים ובריבוי הסבר הרי אינו מאיר בזה ההנחה שכלי' שבהנקודה,

ההנחה שכלי' אינו בבחי' התיישבות כי ההתאמתות דחכ' היא בהתיישבות, אבל ההנחה הנ"ל הרי א"ז ענין ההתאמתות

כ"א הנחה שבשכלי א"ז בהתיישבות כו', ואחר ההשגה כשבאה בנקודת התמצית ה"ה בבחי' התיישבות כו', וזהו הנקודה פנימי' דבינה שהיא כלי לפנימי' נקודת החכ' כו'.

וכידוע דחכ' דבינה נק' נקודה בהיכלא הנה נקודה הפנימי' הנ"ל היא היכלו ומקומו דנקודת החכ' שנסתרת שם דוקא (היינו ששם באה בבחי' השגה כו'),

ונק' נקודה בהיכלא המיוחד לה וכמו ס"ת בהיכל כו', וכמו ובהיכלו כולו אומר כבוד שהן ל"ב נ"ח כו', והוא בחי' פנימי' דבינה שהוא היכל המיוחד ומקומו של נקודת החכ' כו'

קלט) וענין מה שנק' מיצר ים ומיצר מי, יובן זה עד"מ במשפיע ומקבל יש בזה ג"כ חיצוני' ופנימי', והחיצוני' הוא שכאשר המקבל שומע רק חיצוני' השכל

והצעת העניני' שבהשכל והיינו שכל ענינו הוא לקבל את המושכל כמו שהוא מושג בלבושי ההשגה, ואינו יורד לתכליתו לידע תכלית הכוונה ותמצית המושג כו',

גם המשפיע אינו משפיע לו מעומק אותו השכל רק מחיצוני' שלו, וכאשר המקבל שואל דבר מהמשפיע באותו השכל הרי השאלה היא רק בחיצוני' הענין,

המשפיע משיב לו מה שבא לו בהשקפה ראשונה הנק' מושכל ראשון, היינו כמו שנופל לו בהשכלה ראשונה שזהו רק חיצוני' הענין, ואינו משתדל לגלות לו עומקו ופנימיותו של הענין כו'.

איך משיגים את נקודת פנימיות הבינה –

אמנם יחוד פנימי הוא שהמקבל כאשר שומע דבר מרבו ענינו הוא לשמוע נקודת תמצית אור השפע ותכלית כוונת הרב בהענין הזה, שזהו ע"י הצמצום דוקא שמצמצם ומכווץ כח השגתו, דהנה בהשגה חיצוני' הנ"ל אין צריך לכווץ כח ההשגה שלו כ"א הוא בהתרחבו' לקבל חיצוני' הענין לבד כו',

משא"כ באופן ההשגה פנימי' הנ"ל בהכרח שיצמצם ויכווץ כל כח השגתו שתהי' בלי התפשטו' רוחב ההשגה כלל וכלל אדרבה הוא בתכלית המיצר והצמצום שנשאר רק עצם נקודת כלי ההשגה שלו לשמוע ולקבל עצם כוונת הרב כו',

וע"כ גם המשפיע משפיע לו העומק ופנימי' הענין שבהשכל, וכאשר המקבל שואל אותו בהענין שכ"ז הוא בפנימי' הענין,

אינו משיב לו מה שנופל לו בהשקפה ראשונה במושכל ראשון,

כ"א משתדל לגלות ולהביא מהעומק וההעלם דמקור השכל כו',

וזה בא בהמשפיע ג"כ בבחי' מיצר דכל עומק בא בבחי' מיצר דוקא,

וכמו עומק המעין שנובע טיפין טיפין כו'.

וזהו דברי חכמים בנחת נשמעים והיינו שלא ימהר להגיד מה שבא לו במושכל ראשון כ"א אדרבה יעכב ויצמצם עצמו שלא לדבר בהשקפה ראשונה

כ"א להוציא עומק החכ' והפנימי' בהענין כו',

 וזהו בחי' יחוד פנימי דמשפיע ומקבל שבא במיצר בבחי' נקודה דוקא הן במשפיע והן במקבל כו',

ומהמיצר בא אח"כ לידי מרחב ביותר דע"י תפיסת תמצית נקודת הענין יוכל להיות אח"כ התרחבו' הענין ביותר ובעומק הענין ביותר,

והיינו שגם העומק בא לידי מרחב בהתרחבו' גדולה בהשגה כו' (ועמשנת"ל פרק הנ"ל), והו"ע יצי"מ

שמן המיצר דוקא נעשה אח"כ היציאה מן המיצר בהתרחבו' גדולה ביותר כו'.

ולמע' הו"ע וחכם בבינה שזהו בחי' נקודה פנימיות דבינה שמקבלת בחי' פנימיות הנקודה דחכ' כו',

וי"ל שז"ע הבן בחכ' שזהו כמו עד"מ נקודת ההשכלה דחכ' רק שהוא בחי' הפנימי' שלה, דהיינו בחי' הנחה שכלי' כו',

 והיא שמתלבשת בבחי' פנימי' בינה שהו"ע וחכם בבינה כו'.

ועיקר ענין יחוד פנימי דאו"א הוא שהבינה היא ג"כ בבחי' השגת המהות,

כמו החכ' שהיא בחי' ראיית המהות כמו"כ הבינה בבחי' פנימי' שבה הוא בחי' השגת המהות כו', וכמו ההשגה שיהי' לעתיד שיהי' במהות הא"ס ויהי' בבחי' השגה ממש כו' (עמשית"ל פ'), והו"ע טעמי תו' שיתגלו לעתיד שיהי' זה בבחי' השגה ממש במהות אלקות כו',

והוא גילוי עונג העצמי שיהי' לעתיד ע"י הבינה כו',

 וכמו התגלות עתיק שבבינה כו',

רק שזהו הארה לבד ולעתיד יתגלה עצם העונג ויבוא לידי השגה גמורה ע"י הבינה כו'.

באופן של "נקודה בהיכלא"30, והיינו, שנקודת החכמה צריכה להיות בתמידות בבינה,

 כדי לשמור התפשטות והתרחבות הבינה, שלא ילך בדרך עקלתון כו', שזהו ענין "וחכם בבינה"301;

מה התוצאה:

שכדי להיות הולדת המדות שבלב, צ"ל תחילה נקודת ההשכלה, שהו"ע החכמה, ולאח"ז צ"ל התרחבות והתפשטות ההבנה וההשגה, שהו"ע הבינה, וע"י יחוד שניהם, שהו"ע נקודה בהיכלא, נעשה הולדת המדות, היינו, שמהשכל השייך

לאהבה נולדה מדת האהבה והחסד בלב, ומהשכל השייך ליראה נולדה מדת היראה והגבורה והפחד בלב (כמבואר בתניא24).

נקודת החכמה מחברת למידות

ומחברת לממד הגבוהה יותר, התת מודע של האדם, מקור השכל

והיינו, שמזה גופא שמנקודת ההשכלה תהי' סוכ"ס הולדת המדות

[שהרי ע"י ההתבוננות וההעמקה בנקודת ההשכלה כפי שבאה בהתרחבות והתפשטות ההבנה וההשגה בכל הפרטים שבה, תהי' הולדת המדות, אהבה ויראה וענפיהן],

מצד הרגש שבלב, אלא מצד ההבנה וההשגה שבמוח [וכידוע שזהו החילוק הכללי שבין שופט שפוסק את הדין לשוטר שמביא את הפס"ד לידי פועל, שאצל שוטר ה"ז קשור גם עם הרגש הלב, משא"כ אצל שופט יכול להשאר הענין במוח בלבד], שההבנה וההשגה באה בפרטיות כל כך עד שגם במוחין שבראש נעשה כבר הכרח והכרעה לחסד כו', אף שעדיין אין זה הרגש בלב, אלא המדות הם עדיין בהעלם במוח הבינה, ובכללות במוחין שבראש.

"נקודה בהיכלא"81, נקודת היהדות וקבלת-עול, לשמור שהשכל לא ילך בדרך עקלתון, אזי עלול למצוא בשכלו ענין של "כח דהיתרא עדיף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
דילוג לתוכן