מהיכן מגייסים תקווה וכוחות במצבים קשים
בתוך גטו וורשה, האדמו״ר מפיאסצנה ביאר לחסידיו מה הכוונה בפסוק מתהילים: ״מאין יבוא עזרי״, ומהיכן ימצאו כוחות להתמודדות.
מקורות
תהילים קכא א
שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי׃
עֶזְרִי מֵעִם ה׳ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃
אבן עזרא על תהילים קכ״א:א׳:א׳
שיר המעלות – נועם פיוט תחלתו למעלות וזה נאמר על ישראל שהיו במצור ובמצוק, או על בני גלותינו:
אבן עזרא על תהילים קכ״א:א׳
אשא – מנהג כל שהוא במצור לשאת עיניו, אולי יבואו עוזרים לו להרחיק האויב ומלת מאין באה, כמו אנה אנחנו עולים ואין כמוהו, הן כולכם מאין וזאת הגזרה לא מצאנוה בחסרון מ"ם.
ביאור שטיינזלץ על תהילים קכ״א
שִׁיר לַמַּעֲלוֹת. מתוך המצור שאני מצוי בו ומתוך אימתה של התקפה העלולה לבוא עלי, אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים – מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי? האם יגיעו כוחות עזר מן ההרים, ואם כן – מאין הם יצוצו?
ברכות י׳ א:ל״א
כָּךְ מְקּוּבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא, אֲפִילּוּ חֶרֶב חַדָּה מוּנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים.
מצודת דוד על תהילים קכ״א:א׳
אשא עיני. דרך המצפה על העוזרים לעלות על ההרים ונושא עיניו למרחוק לראות מאין יבואו
ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות ברכת השחר ה׳:פ״ז
כִּי זֶה עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבּוֹדֵד וְלַחְשֹׁב עִם עַצְמוֹ הֵיכָן הוּא בָּעוֹלָם? וּלְהֵיכָן נִתְפַּזֵּר דַּעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ? וּלְהֵיכָן נִשְׁלַךְ וְנִתְעָה עַל-יְדֵי מַעֲשָׂיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו? עַד שֶׁעַל-פִּי רֹב רוֹאֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם וְרוּחַ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם לִבְרֹחַ לְשָׁם וּלְהִתְחַבֵּא שָׁם מִפִּגְעֵי הָעוֹלָם בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת בְּגוּף וְנֶפֶשׁ וּמָמוֹן וּפַרְנָסָה בִּבְחִינַת אָנָּה אֵלֵךְ מֵרוּחֲךָ וְכוּ' וּבִבְחִינַת אֶשָּא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב הַבֵּט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי,
אש קודש שבועות תש
שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, עזרי מעם ד׳ עושה שמים וארץ,
ונבין מה השאלה מאין וכו', הלא יודעים שהוא ית׳ המושיע, ולמה התשובה עושה שמים וארץ.
פשוט הוא כשח״ו ישראל בצרה שאין רואים שום מבוא לישועה ח"ו,
ושואלים מאין וכו׳ אז התשובה עזרי מעם ד׳ עושה שמו"א, שגם ברא אותם ד׳ מאין שלא הי׳ שום יסוד ומבוא לבריאתם, כן גם לנו יושיע עתה מאין.
עוד אפשר כי צ״ל מה אשא עיני אל ההרים, אבל איתא בגמרא סנהדרין פ״א ע״א דרש רב אחא בר׳ חנינא מאי דכתיב אל ההרים לא אכל, שלא אכל בזכות אבותיו עכ״ל הגמרא, וצ״ל הלא כל תפילותינו היא שבזכות אבות יושיענו ד׳.
ואפשר כי כ״ק חותני הה"ק מו׳׳ר מרן זצוקלל״ה אמר בשם צדיק אחד על דברי חז״ל צריך אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, דפי׳ הוא ז״ל יגיעו עכ״פ רק בנגיעה יגיעו עכ״ל הק', לכן מי שאין מעשיו נוגעים אפילו במעשי אבותיו הרי הוא כאילו זכות אבותיו גבוה ממנו כראש ההר ואיגרא רמה, ואם גם אז אוכל בזכות אבותיו זהו לא טוב, וזה רמז גמרא הנ״ל אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבותיו היינו הגבוהים ממנו כראשי ההרים.
ובזה אפשר להבין הגמרא כפה עליהם ההר כגיגית וכו׳ למה דוקא כגיגית ולמה כפה מלשון כופה עליו כלי ולא העלה עליהם ההר,
אבל איתא בזוה״ק ויחן שם ישראל נגד ההר ישראל סבא היינו יעקב אבינו, לכן כפה דוקא, וכגיגית דוקא, שדפנות ההר נמשכים למטה אליהם כגיגית מהופכת, אם אתם מקבלים את התורה באופן זה שלא ישארו מעשי אבותיכם וזכותם כהר אשר למעלה מכם רק כגיגית הנמשך לכם ויגיעו מעשיכם למעשי אבותיכם מוטב,
ואומרת הגמרא מכאן מודעא רבה לאורייתא מ״מ הדר קבלוה בימי אחשורוש ופרש״י מאהבת הנס, כי הפסוק אומר ותחת כי אהב את אבותיך וכו', וכדי שיגיעו מעשינו למעשי אבותינו צריכים להתפלל שגם מאהבתו ית׳ שהראה לאבותינו יראה ד׳ גם לנו, וזה מאהבת הנס שבו, יקבלו את אשר כפה עליהם אז כגיגית, שיגיעו מעשינו למעשי אבותינו.
וזה אשא עיני אל ההרים, רואה אני א״ע כ״כ רחוק ממעשי אבותי עד שצריך אני לישא עיני אליהם, לכן מאין יבא עזרי, אני רחוק מהם וגם אהבתו ית׳ של האבות נסתרה ממני, עזרי מעם ד׳ עושה שמים וארץ, שמים לרום וארץ לעומק, אף שכ״כ רחוקים זה מזה מ"מ ברא ד׳ אותם יחד כמ״ש במדרש שבראם כקדירה וכיסוי, כן גם יעזור לנו שיראה לנו אהבתו ויקרב אותנו ברחמים למעשה אבותינו הקדושים.
וזה אשא עיני אל ההרים, רואה אני א״ע כ״כ רחוק ממעשי אבותי עד שצריך אני לישא עיני אליהם, לכן מאין יבא עזרי, אני רחוק מהם וגם אהבתו ית׳ של האבות נסתרה ממני, עזרי מעם ד׳ עושה שמים וארץ, שמים לרום וארץ לעומק, אף שכ״כ רחוקים זה מזה מ"מ ברא ד׳ אותם יחד כמ״ש במדרש שבראם כקדירה וכיסוי, כן גם יעזור לנו שיראה לנו אהבתו ויקרב אותנו ברחמים למעשה אבותינו הקדושים.
חושן משפט, הלכות גבית חוב מהיתומים, ג׳:כ״ד
וְזֶה, "אֶשָּא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵֹה שָׁמַיִם וָאָרֶץ". שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָאָדָם בַּדְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, חַס וְשָׁלוֹם, וּמֻנָּח בְּמָקוֹם שֶּׁמֻּנָּח וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן לָשׁוּב אֶל ה' יִתְבָּרַךְ מֵעֹצֶם הִתְגַּבְּרוּת עֲווֹנוֹתָיו שֶׁמִּתְגַּבְּרִין עָלָיו בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכוּ' וְכַנַּ"ל. כְּמוֹ שֶׁשָּׁכִיחַ זֶה הַדָּבָר מְאֹד בְּרֹב בְּנֵי הַנְּעוּרִים שֶׁעִקָּר מַה שֶּׁאוֹבְדִין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת הוּא מֵחֲמַת חֲלִישׁוּת דַּעְתָּם וְיֵאוּשָׁם מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִין רִחוּקָם וּנְפִילָתָם הָעֲצוּמָה שֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת בְּכָל יוֹם יוֹתֵר. אֲבָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לִשָּא עֵינָיו לַמָּרוֹם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא וּלְחַפֵּשֹ וּלְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ כַּנַּ"ל שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֶשָּא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא לוֹ עֵזֶר וִישׁוּעָה, מֵאַחַר שֶׁבְּכָל יוֹם יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו. וְעַל פִּי רֹב הוּא מוֹסִיף חֵטְא עַל פֶּשַׁע, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁמְּקַיֵּם הָעֵצָה הַנַּ"ל וְשׁוֹאֵל וְדוֹרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשֹ וְנוֹשֵֹא עַיִן לַמָּרוֹם בְּחִינַת אֶשָּא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי כַּנַּ"ל, אֲזַי תֵּכֶף עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵֹה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כִּי בְּוַדַּאי יָבוֹא לוֹ יְשׁוּעָה עַל יְדֵי זֶה, עַל יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשֹ לְבַד כַּנַּ"ל:
חיים וחסד שפ״ט
והנה אי אפשר להיות גדלות השכל אלא ע"י ההעדר שהוא הסתלקות, כמו אב שמסתלק מבנו ואין בדעתו חס ושלום להסתלק ממש, אלא כדי שעי"ז יתגדל שכל הבן, כי בלא הסתלקות האור יש להבן גבהות וישות בתוכו ואינו יכול לקבל מחמת הגבהות [הוא בחינת מלכות], וע"י הסילוק בא הבן בשפלות ויש לו חשקות אל האב, וההסתלקות נקרא שחרורית אצל הבן, אבל כשמחובר מדה הז' לראשונה אז א"צ לשחרורית. וזהו (תהלים קכא, א) שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, האבות נקראו הרים (שמו"ר טו, ד), הם גדולה גבורה תפארת שעל ידם יכול לצפות למרחוק, ודוד היה מדת מלכות ורצה לצפות למרחוק, ואמר שאינו יכול להיות לו עזר אלא ע"י שיחבר את עצמו להאין, וזהו מאין יבא עזרי. וזהו (משלי כב, ו) חנוך לנער, חנוך לשון גידול להמנוער, על פי דרכו, אותיות דרך ו', שיש בו ו' מדרגות:
ספר הזהר, יתרו כ׳
ר' שִׁמְעוֹן אָמַר, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא זַכָּאָה, דְּזָכֵי לְהַאי דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ח:י״ד) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ', עִם יְיָ' לָא כְּתִיב, אֶלָּא עַל יְיָ'. מַאי עַל יְיָ'. אֲתָר דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין אִתְמַשְּׁכָן מִינֵּיהּ, וְתָאָבִין לְהַהוּא אֲתָר, דִּכְתִּיב, (תהילים קכ״א:א׳) מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי. וּכְתִיב, (דניאל ז׳:י״ג) וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי. וְתִיאוּבְתָּא וְעִנּוּגָא דְּצַדִּיקַיָּא, לְאִסְתַּכְּלָא לְהַהוּא זִיוָא, דְּכָל זִיוָא מִינֵּיהּ נָפְקָא, וְאִתְמַשְּׁכָן מִנֵיהּ כָּל אִינּוּן כִּתְרִין.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה, שֶׁכָּתוּב (ישעיה נח) אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'. לֹא כָתוּב עִם ה', אֶלָּא עַל ה'. מַה זֶּה עַל ה'? מָקוֹם שֶׁעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים נִמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ וּתְאֵבִים לְאוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁכָּתוּב (תהלים קכא) מֵאַיִן יָבא עֶזְרִי. וְכָתוּב (דניאלז) וְעַד עַתִּיק הַיָּמִים מַגִּיעַ וּלְפָנָיו הִקְרִיבוּהוּ. וּתְשׁוּקַת וְעֹנֶג הַצַּדִּיקִים לְהִסְתַּכֵּל לְאוֹתוֹ זִיו, שֶׁכָּל זִיו יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וּמִמֶּנּוּ נִמְשָׁכִים כָּל אוֹתָם הַכְּתָרִים.
תּוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תָּנֵינָן בְּהַאי קְרָא אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ', סוֹפְיֵהּ דִּקְרָא מַה כְּתִיב, וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמוֹתֵי אָרֶץ, עַל הַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי בָּמוֹתֵי אָרֶץ, אִיהוּ לְעֵילָּא מֵהַאי אֶרֶץ, וְהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי בָּמֳתֵי אָרֶץ, הַיְינוּ שָׁמַיִם. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ.
עוֹד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שָׁנִינוּ בְּפָסוּק זֶה אָז תִּתְעַנַּג עַל ה', בְּסוֹף הַפָּסוּק מַה כָּתוּב? וְהִרְכַּבְתִּיךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, עַל אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא בָּמֳתֵי אָרֶץ, הוּא לְמַעְלָה מֵהָאָרֶץ הַזּוֹ. וְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא בָּמֳתֵי אָרֶץ, הַיְנוּ שָׁמַיִם, וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ.
אדמו״ר הזקן, להבין שרש ענין יונתי
ביאור על תורה יונתי בחגוי הסלע
להבין1 שרש ענין יונתי2 בחגוי הסלע כו', שכנס"י נמשלה ליונה כמ"ש עיניך3 יונים כו', הנה כתיב אשא4 עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי כו', פי' שרש5 נפש דוד הוא מבחי' מל' דאצי' כידוע, וע"כ הוא אומר אשא עיני אל ההרים בבחי' הסתכלות עינים כלפי מעלה, כמ"ש עיני6 כל כו', עינינו7 אל ה' אלקינו, ואל
ההרים הן בחי' המדות שבכתר שהן הרים העליונים ביותר (ובזוהר8 נק' טורי חשוכא) מאין יבוא עזרי
מבחי' אין דכתר יבוא עזרי
והוא בחי' הסתכלות מלמעלה למטה
כמ"ש הנה9 עין ה' אל יריאיו כו' עיניו10 כיונים כו',
ובהסתכלות זו מקבלת המלכות ש"ע נהורין ולפעמים ק"נ נהורין כמ"ש11 בע"ח בפי' כי יקרא קן ציפור כו'.
ולהבין זה הנה יש להקדים בשרש בחי' הסתכלות הראי' בעין מה היא דהנה אנו רואים שיש התלבשות כח התענוג בחוש הראי' יותר משאר החושים כי גם שיש הארת העונג בכל החושי' כמו בחוש הריח שמריח דבר בושם טוב שיערב לנפש מאד וכן חוש השמיעה כששומע קול ערב שמתענג מאד בנפשו הנה כ"ז אין לו ערך לגבי כח התענוג שמתענג בנפשו מהסתכלות העין בדבר ציור נאה, כמו דירה נאה מאד או בגדי ת"ת למראה או אבנים טובות מבהיקי' ביופי וכל דבר נחמד למראה ביותר שהרי אמרז"ל העין12 רואה והלב חומד הרי שהקדי' העין רואה ללב חומד כי ההתפעלות שבלב בחמדה ותשוקה נפלאה הגם שזהו התפעלות כל הנפש עד שתדבק כל נפשו בדבר הנחמד כמו ותדבק13 נפשו בדינה כו', וכמו שאמר במי14 שהעלה בלבו טינא על שנתן עיניו באשה א' כו' שהוא מסוכן בעיני הרופאים כו' וכידוע עכ"ז העין הרואה בדבר הנחמד שם מלובש כח התענוג ביותר עד שמחמתו נתפעל החימוד בלב וז"ש ולא15 תתורו כו' לפי שיש בו בחי' כח חזק מן הארת התענוג עד שימשיך את הלב לחימוד (כמו בחי' ערך אור המקיף על הפנימי שהפנימי' נכלל במקיף כך החמדה בלב אעפ"י שהוא בחי' או"פ ובא בבחי' פנימי' ההרגשה יותר אבל כח התענוג שבראיה כולל כל מיני חמדה שהרי מסתעפים מחמת הראי' דוקא כמה מיני אופני חמדה בלב לפי ראי' העין דוקא דהיינו לפ"ע התלבשות כח התענוג בעין הרואה אם מעט או הרבה כו', והטעם הוא כי בעין יומשך כל עצם הנפש ממש והחמדה היא רק הארה פרטי' מסתעפת ממנו כו', לפי ששרש הראי' בחכ' שבנפש שכל תענוג עצם הנפש כלולה בה כו'), וכנראה בעליל שהאדם יוציא כל רכושו על דירה נאה ואבני חפץ יותר מתענוגי המאכלים העריבים ודברי בושם כו', וגם בע"ח מבואר אות ומופת לזה מן העוף הידוע ששמו ראה16 והטעם שנק' בשם זה הוא מצד חוש כח הראי' שבו שהיא חזקה בחוש זה ביותר עד שיש התגברות בחוש הראי' שלו להוליד כי בהסתכלות הזכר על הנקבה והנקבה בזכר נמשך כח הולדה בהם כמו שנמשך ע"י השפעת זרע לפי שכמו שהנקבה מתעברת מזרע הזכר מפני המשכת כח התענוג שבטיפת זרעם כך נמשך כ"כ בהסתכלותם זע"ז כו', עד שהנקיבה מתעברת מזה כמו שהיתה מקבלת שפע זרע וזה ידוע גם בספרי הרפואה שיוכל להתקבץ כל כח הנפש מכל הכוחות הפרטי' בכח בחוש א' בלבד ואז יהי' אותו החוש בחוזק גדול מאד, ונמצא הרי יוכל להיות
התלבשות העונג בחוש הראות ביותר מכל החושי' כו' אמנם זה א"א לומר בסיבת התלבשות התענוג ביותר שבא מצד עצם מהות הראי' (דא"כ הי' מהראוי שיהי' כח הראי' חזק בכח פנימי' ביותר ואינו כן שהרי החוש הריח פנימי' ביותר) שהרי אנו רואי' להיפוך שהראי' חיצוני' יותר משאר החושים כי הלא המשכת וחיבור הנפש עם דבר הנראה לעין כל בבחי' נבדל כי הרי הדבר נבדל מן האדם הרואהו ואעפ"י שהעין מחברו ומקרבו א"ז קירוב באמת רק שמצטייר הדבר במוח בדמיון בלבד אבל הדבר נבדל ועומד במקומו מרחוק לאדם משא"כ חוש הריח שהבושם שמריח נכנס מהות כח הריח ועולה במוח ממש לחזק ולהחיות הנפש כידוע בענין הריח17 שהנשמה נהנית ממנו וכן בבחי' חוש השמיעה נכנס באוזן ממש בחללים הקולות העריבים ומתאחד במוח שהרי אותיות הקול ממש נחקקים במוח כששומע כידוע, אך האמת הוא דבחי' התחברות חוש הראי' מתחברת לנפש בחיצוני' יותר אבל זהו רק מצד עצם מהות הראיה עצמה אך מצד בחי' התלבשות עונג הנפש אשר בחוש הראי' הנה מתלבש בה כל עונג פנימי' מעצם הנפש ביותר עד שנמשך כל הנפש אחר הדבר הנחמד למראה העין כנ"ל בענין העין רואה והלב חומד דעיקר התאווה בא מעין אל הלב כמ"ש וכי18 תאווה הוא לעינים כו', (ולפי"ז יש כאן ב' דברים התחברות הנפש והמשכת הנפש, ההתחברות19 שהוא מצד עצם חוש הראי' היא חיצוני' יותר20 מ"מ החיבור הנפש יש בראיה יותר מצד אור התענוג המלובש בה ולא מצד עצם מהות הראי' שהרי עצם מהות הראי' אינו למעלה במדריגה מחוש הריח או השמיעה וכיוצא)
. והנמשל מכ"ז יובן למעלה בבחי' מל' דאצילות דכתיב אשא21 עיני אל ההרים כו' שבהסתכלות זאת מקבלת המל' הארת הכתר בחי' ש"ע נהורין כנ"ל, הנה לכאורה א"ז מובן כלל דהלא בחי' מל' נק' סופא דכ"ד בחי' אחרונה ביותר ובחי' הכתר הוא בחי' האור העליון ביותר מכולם כידוע, ואיך תקבל המל' הכתר בבחי' ההסתכלות וגם הלא ידוע ומבואר בע"ח תמיד בסדר ההשתלשלות והתלבשות הפרצופים דכדי שיבוא אור השפע בבחי' מל' דאצי' הנה צריך לירד ע"י כמה התלבשות וצמצומים דהיינו ע"י שבחי' נה"י שבעליון בלבד נעשה מוחין לתחתון כמו מבחי' נה"י דא"א מתלבש באו"א נעשה להם מוחין ומבחי' נה"י דאו"א מתלבש בז"א ונעשה לו מוחי' ומבחי' ז"א מתלבש רק בבחי' נה"י שבו בנוק' דז"א ונעשה לה מוחין כו', נמצא גם בחי' מוחין הפנימי' שבמל' נמשך ובא מבחי' הכתר שהוא בחי' א"א ע"י בחי' ריבוי הלבושי' והצמצומי' בהתלבשות א"א רק בבחי' נה"י באו"א כו' ואיך אמר אשא עיני אל ההרים כו' עיניך יונים כו' וכה"ג לקבל מבחי' א"א וכמ"כ איך אמר יאר22 ה' פניו אליך שהוא בחי' הארת פנים דא"א אל המל' מקור כנס"י כידוע שהוא בחי' ההסתכלות מלמעלה למטה כנ"ל איך יכול להיות בחי' דילוג
ב"ה, אדר"ח אייר, תשי"ג
ברוקלין.שלום וברכה!
… ומ"ש מאין יבוא עזרי. הנה ידוע הפירוש ע"פ חסידות, שזהו לא רק שאלה אלא גם המענה שמאין היינו עתיקא קדישא, דלית שמאלא בהאי עתיקא ובמילא ממשיך טוב מבלי העלמות והסתרים והוא הנותן עזר בכל מצב בכל זמן ובכל מקום (ראה זהר הקדוש פ' בשלח ס"ד ע"ב, פ' שלח קנ"ח ע"ב) ומבואר בלקו"ת שמע"צ צ, ב.
רבי יוסף יצחק, ספר המאמרים, תרפ"ט, עוז והדר לבושה, 181ץ
והנה ההשפעה בקירוב ובגילוי הנה במדות שלמעלה הוא ביותר מכמו שהוא במדות למטה, וכידוע דאינו דומה ענין השפעת המדות למטה כמו למעלה, דלמטה המדות הן רק גורמין ההשפעה בלבד, היינו לא שהמדה עצמה נמשכת, אלא היא גורמת ההשפעה, וכמו מדת החסד כשמתעורר בחסד על זולתו גורם ההשפעה שמשפיע לו מטובו וחסדו, שההשפעה הוא דבר וענין אחר מענין החסד עצמו, וכמו שמשפיע לו ממון וכה"ג, ואם אין לו מה להשפיע לו הרי אין תועלת כלל מהתעוררות חסדו אליו, אבל למעלה הרי נמשך הארה ממש ממדת החסד, וכמו מכלכל חיים בחסד שהחסד נמשך כלי תוך כלי עד שנעשה מזה התהוות ממש כפי המצטרך אל המקבל מפני שהארה ממש נמשך ממדת החסד, וזהו דכתיב אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, דהרים הם מדות עליונות, ואשא עיני אל ההרים הוא הכוונה בי"ב ברכות לכוון בשם של כל ברכה וברכה, ואז הוא גילוי ההשפעה
העליונה מבחי' האין העצמי. וזהו מאין יבא עזרי, דהעזר בא מבחי' אין, וכידוע ההפרש בין לחם מן השמים ולחם מן הארץ, דבאמת ע"י העבודה בתומ"צ הנה גם לחם מן הארץ הוא ע"ד לחם מן השמים שלא ביגיעה, וזהו עזרי מעם הוי' עושה שו"א, דהוי' הוא למעלה מן הטבע, והיינו דכאשר אשא עיני אל ההרים להתפלל אל מי שהעושר והפרנסה בידו ית' ועושה את דבר עסקו לכלי טהורה ע"פ התורה אז הנה עזרי מעם הוי' בדרך למעלה מן הטבע בטבע, דכ"ז הוא במדות העליונות שהן בחי' גילוים מאוא"ס והשפעתם הוא ג"כ בבחי' גילוי, אבל מדת המל' היא בחי' העלם וכמו מדת ההתנשאות באדם שאין זה גילוי מן הנפש כ"א בא בבחי' כח נבדל מן הנפש, ולכן ההמשכה אל הזולת הוא ג"כ בבחי' רוממות והתנשאות שמשתרר ברצונו עליו שאין זה בבחי' גילוי, וידוע דבמדת המל' יש בחי' השפעה בריחוק והשפעה בקירוב, השפעה בריחוק הוא ההתנשאות, והשפעה בקירוב הוא כמו הנהגת המדינה ע"י המלך שזהו ג"כ לא בבחי' גילוי שה"ה בדרך גזירה ופקודה שגוזר ואומר שיהי' כך וכך, וכמו"כ הוא מדת המל' למעלה שבא בבחי' כח נעלם והוא בבחי' רוממות והתנשאות והים עומד עליהם, וגם בחי' השפעה בקירוב הוא בבחי' העלם וכמו העש"מ שהן בדרך גזירה וציווי יהי אור יהי רקיע והוא בחי' העלם והסתר הבורא מהנברא, ולכן התהוות העולמות הוא מבחי' המל' דוקא מלכותך מכ"ע, ובכדי שיהי' בבחי' מקור לעולמות ה"ז ע"י כמה גבורות וצמצומים וכמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, להודיע לבנה"א גבורותיו כו' שצ"ל ריבוי צמצומים בזה, וזהו אלקי המלך דבחי' כח והיכולת בעולם דהיינו התהוות העולמות הוא מבחי' המל' ע"י גבורות וצמצומים, ואי לזאת ארוממך אלקי המלך שצריכים לרומם בחי' אלקי המלך.
קיצור. יבאר דלמטה מדות הם רק גורמים השפעה, אבל למעלה הנה הם עצמם נמשכים, מכלכל חיים בחסד, מאין יבוא עזרי בדרך למעלה מן הטבע בטבע, אבל ספי' המלכות הוא כח נעלם ונבדל, וגם ההשפעה בקירוב שבה הוא בדרך כח עליון.
