למצוא רכב ולמצוא בן זוג
אתמול פרסמתי תמונה עם אביתר שחזר מדרום אמריקה וציינתי שאנחנו נוסעים לחפש לו רכב, מבלי לפרט דבר. חיפשנו רכב דיזל, שיכול לבצע נסיעות ארוכות, בתקציב מקסימלי של 20,000. ואם אפשר לא מנהג ממונית. ועדיף לא ממוצא צרפתי. אתגר לא פשוט. הספקנו להסתובב בירושלים, לראות קצת רכבים, כולם "שחוטים" עם קילומטרז' בשחקים.
נמשיך לחפש מחר? שאל אביתר בדרך חזור.
אני יודע שאתה חייב את הרכב כדי להתחיל לעבוד. אבל אני מתנצל, עניתי. מחכה לי יום עבודה ארוך מחר. ננסה בחמישי, לפני ראש חודש אב.
אבל אל דאגה, אמרנו זה לזה. הרכב המתאים יגיע בדיוק בזמן.
בלילה חיכתה לי הודעה ממכרה מוערכת. אני בדיוק מוכרת את הרכב שלי. TDI, יד ראשונה, נהגת יחידה, סקודה אוקטביה, מטופלת להפליא, טסט ל-9 חודשים, קילומטרז' נמוך. וכן, מחר אני כאן, ממש לידכם, כך שלא תצטרכו לנסוע רחוק.
נו, אתם כבר יודעים כמה היא ביקשה.
בול! אמרתי לה.
הייתה לי תחושה, היא ענתה. ידעתי שלרכב הזה יש כתובת. לא סתם הוא נשאר אצלי עד עכשיו. הצעתי אותו לבתי, אבל היא אמרה שהוא גדול מדי עבורה. ואם כבר מדברים על הבת הנפלאה שלי, אני מתפללת שיגיע כבר החתן. יותר מדי זמן היא לא מוצאת את המתאים. אולי אתה מכיר מישהו לעניין?
אחשוב. עניתי. אבל אולי זה קצת כמו בעניין הרכב. לפני רגע התענגנו על גילוי ההשגחה ועל כך שלרכב מחכה הבעלים שלו. רק צריך לשחרר ולבטוח. ואולי יכול להיות שאותו היגיון תופס גם במציאת בן הזוג. אולי גם כאן צריך להזדרז, לחפש, לא לוותר, אבל גם לבטוח, להשתחרר ולשחרר כמה חסמים בנפש, שעצם שחרורם יגלה לנו שהזיווג המתאים ממש כאן, רק צריך לזמן ולראות אותו.
***
במקום אוקטביה ועד שהוא יחזור מהסיבוב, הנה תמונה ממש עדכנית שלו על "רכב" לא פחות שווה.
