איך לשמור על עצמי בריא – המפתח התודעתי

אם אנחנו לא חולים, למה אנחנו מבקשים בתפילה רְפָאֵנוּ ה׳ וְנֵרָפֵא? אחת הסיבות היא שיש בנו פוטנציאל חולי חבוי, שהוא גם פוטנציאל הרס עצמי. איך מונעים מהפוטנציאל השלילי הזה להתגלות.

מקורות

סידור אשכנז, ימי חול, תפילת שחרית, עמידה, רפואה א׳

רְפָאֵנוּ ה׳ וְנֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵינוּ

ירמיהו י"ז:י"ד

רְפָאֵ֤נִי ה׳ וְאֵ֣רָפֵ֔א הֹושִׁיעֵ֖נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה׃

סוטה ג׳ א:ד׳

רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ״, ״תִּשְׁטֶה״ כְּתִיב.

אדמור הזקן, תורה אור, תצוה

שאין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות שנסתלק ממנו בחי' חכמה כו'

חוסר ידע או בלבול: אנשים עשויים לא לדעת מהן ההמלצות המדויקות או להיות מבולבלים משפע המידע הסותר שקיים ברשת.

הרש״ב

וכמו"כ הוא שקר בהתפשטות שז"ע

רוח שטות המכסה על האמת והוא רוח התאוה המכסה שנדמה לו שעודנו ביהדותו כו', ובכלל מה שמעלים ומסתיר על אלקות ה"ז בחי' השקר המכסה על האמת כו', וה"ז לעו"ז דבחי' איש תם כו'.

חלק ראשון; ליקוטי אמרים,  י״ד

  וְהִנֵּה, מִדַּת הַבֵּינוֹנִי, הִיא מִדַּת כָּל אָדָם וְאַחֲרֶיהָ כָּל אָדָם יִמְשׁוֹךְ, שֶׁכָּל אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת בֵּינוֹנִי בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. כִּי, הַבֵּינוֹנִי אֵינוֹ מוֹאֵס בְּרָע, שֶׁזֶּהוּ דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב וְלֹא כָּל הָעִתִּים שָׁווֹת, אֶלָא ״סוּר מֵרַע וַעֲשֵׂה טוֹב״, דְּהַיְינוּ בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, בְּמַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה, שֶׁבָּהֶם הַבְּחִירָה וְהַיְכוֹלֶת וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה לְכָל אָדָם לַעֲשׂוֹת וּלְדַבֵּר וְלַחֲשׁוֹב גַּם מַה שֶּׁהוּא נֶגֶד תַּאֲוַת לִבּוֹ וְהֶפְכָּהּ מַמָּשׁ, כִּי גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהַלֵּב חוֹמֵד וּמִתְאַוֶּה אֵיזוֹ תַּאֲוָה גַשְׁמִיִּית בְּהֶיתֵּר אוֹ בְּאִיסּוּר חַס וְשָׁלוֹם,

 יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר וּלְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה לְגַמְרֵי, בְּאָמְרוֹ לְלִבּוֹ: אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִהְיוֹת רָשָׁע אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת, כִּי אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִהְיוֹת מוּבְדָּל וְנִפְרָד חַס וְשָׁלוֹם מֵה׳ אֶחָד בְּשׁוּם אוֹפֶן, כְּדִכְתִיב: ״עֲוֹנוֹתֵיכֶם מַבְדִּילִים וְגוֹ׳״, רַק אֲנִי רוֹצֶה לְדָבְקָה בוֹ נַפְשִׁי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי, בְּהִתְלַבְּשָׁן בִּשְׁלֹשָׁה לְבוּשָׁיו יִתְבָּרֵךְ, שֶׁהֵם: מַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה בַּה׳ וְתוֹרָתוֹ וּמִצְוֹתָיו, מֵאַהֲבָה מְסוּתֶּרֶת שֶׁבְּלִבִּי לַה׳, כְּמוֹ בְּלֵב כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ ״אוֹהֲבֵי שְׁמֶךָ״, 

וַאֲפִילוּ קַל שֶׁבְּקַלִּים יָכוֹל לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ עַל קְדוּשַּׁת ה׳, 

וְלֹא נוֹפֵל אָנֹכִי מִמֶּנּוּ בְּוַדַּאי, אֶלָּא שֶׁנִּכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁבַּעֲבֵירָה זוֹ עוֹדֶנּוּ בְּיַהֲדוּתוֹ וְאֵין נִשְׁמָתוֹ מוּבְדֶּלֶת מֵאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְגַם, שׁוֹכֵחַ אַהֲבָתוֹ לַה׳ הַמְסוּתֶּרֶת בְּלִבּוֹ, אֲבָל אֲנִי, אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִהְיוֹת שׁוֹטֶה כָּמוֹהוּ לִכְפּוֹר הָאֱמֶת.

המטעה את הנפש לומר שבזה אינו נפרד מיחוד האלקי – מתמכר להטעייה

שיחת ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשל"א 362

איתא בגמרא2472: "אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות", והיינו, שכאשר ישנו ענין המוחין, לא יכול להיות ענין של חטא, ורק כשחסר ענין המוחין – ש"נכנס בו רוח שטות" (היפך השכל) – אזי יכול להיות ענין של חטא.

שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשל"א155

והיינו, שכאשר האדם אינו מציית לשכלו ("נכנס בו רוח שטות"), אזי בא לידי חטא, ועי"ז נעשה ענין הגלות. וזהו שבזמן הגלות "ראשו כו' בין ברכיו" – שאף שיש לו "ראש", וכל שאר האברים הדרושים, מ"מ, "ראשו כו' בין ברכיו", היינו, שהפועל והמנהיג אצלו הוא כח העשי', ואילו השכל אינו מאיר אצלו כדבעי, ובמילא, הרי זה מונע ממנו לבטל את "חטאינו", ולכן נשאר עדיין המעמד ומצב ד"גלינו מארצנו".

צפנת פענח בא, א

 והסכים הפילסוף כי במקום אשר שם השכל והדעת לא יעמוד החטא. וכבר יראה שהסכימו רז"ל לדעתו בסוטה פרק א' (ג.) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות וגו', והנה מבואר שאין לתורה עסק רק עם בעלי הדעת, כי השוטים וקטנים והאנוסים כולם פטורים מהם, כי הנה באמת אין חסרון גדול ואונס מחסרון הדעת, ולפי זה תיקשי, אם כן כל החוטאים נפטרו מן הדין כי בלא דעת עשו וכו', יעו"ש. 

ונראה דמשום זה אמר ה' למשה, בחינת הדעת, בא אל פרעה, שהוא העורף והשכחה חסרון הדעת, שאין מקום התראה שייך למי שחסר דעה וכנ"ל, וצריך תחלה שיבוא בחינת הדעת ואז שייך התראה, ואם אז לא ישלח את ישראל ראוי להענישו.

דרך המלך, חגים, שבועות א׳

לכאורה יאמר האדם שקשה לו שלא יהנה מן העוה"ז. אבל כל קושי הדבר הוא מפני שמשוקע האדם בו. כמו שקשה למגואל שינקה א"ע מפני שכבר מורגל בזה. ויתבונן נא האדם. מדוע מי שעומד לדין קשה חסר לו לגמרי חוש כל תאוה. וכן אף מי שטרוד מאד במסחרו ישכח לאכול. לא שהתאוות הן בעצם והעדר הדעת שולל אותם. רק אדרבה. בעצם אין האדם מתאוה ומתענג מתאוות. כי אין התאוות שלו רק עונג עליון הם כנ"ל. אך אם האדם מתחבר עליהם ומקשר עליהם את דעתו אז הוא עושה אותם ליש ולדבר נפרד בפני עצמו והם מתגלים להנאות ותאוות בפני עצמן. ולכן אם דעתו משוקעת עתה בענין אחר ואינה מקשרת א"ע לניצוץ הנאה ועונג עליון שבגבול ודבר נפרד, אז אין לו תאוה. לא שבטלה, רק שלא עשה אותה כי בעצם אין תאוה. וזה שאמרו חז"ל אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות (סוטה ג). לכאורה מה זה רוח שטות, הן אמת שהשוטה הוא עצם לעצמו. כי אדם הוא. משא"כ השטות הלא רק העדר הדעת היא כמו שאה"כ נבער מדעת, ומי שיותר חסר לו הדעת יותר שוטה מתקרייא. ומי שאין בו כ"כ העדר הדעת אינו שוטה כמוהו. אמנם השוטה שהשטות שלו אינה עצם לעצמה רק העדר הדעת, אין עוד רע כ"כ. אבל גרוע ממנו השוטה שהשטות שלו עצם נמצא לעצמה היא. אדרבה. יש בו דעת רק דעתו מקולקלת ומסובכת בדברים לא טובים. ואין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות, שיש בו עצם ורוח שטות, והתחברה דעתו להגביל ושלל את עונג עליון. הנאת ה'. ועשה ממנה תאוה ר"ל. לכן הישראלי החפץ להשתיק תא ותו צריך למשול על דעתו שלא תהיה משוקעת בחלקי הנאת עליון שמפוזרים בעולם, ולא יעשם לדבר נפרד.

ליקוטי מוהר"ן ל״ח:ו׳:ג׳

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה : הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ מוֹחֲלִין לוֹ מִיָּד; כִּי הָעֲבֵרָה מַכְנִיס בָּאָדָם רוּחַ שְׁטוּת, וְעַל־יְדֵי בּוּשָׁה מַחֲזִיר הַמֹּחִין

הרבי, תשל״ג שבת חזון – נעשה פירוד

וזהו פירוש איזהו שוטה המאבד מ"ה, ר"ל צלם אדם גי' מ"ה, שנותנים לו מהעולמות העליונים, ונק' שוטה כי איבד זה מחמת שטות, כי אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות (כדרז"ל22 עה"פ23 איש כי תשטה אשתו, שעי"ז נעשה פירוד בין איש לאשתו, הקב"ה וכנס"י).

עושה מעשה בהמה

שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשל"א,112

והענין בזה – דכיון ש"אדם אתם"825, "אתם קרויין אדם"826, ע"ש "אדמה לעליון"827, לכן קרבנו של איש ישראל צ"ל מאכל אדם.

אמנם, לא כל פעם נמצא יהודי בדרגא שיכולים לקרותו בשם "אדם", ע"ש "אדמה לעליון", שהרי לפעמים נמצא במעמד ומצב ש"נכנס בו רוח שטות"828, ואז עושה מעשה בהמה – שזהו בגלל שיש לו נפש הבהמית, שאינה רוצה להיות במעמד ומצב ד"רוח בני האדם העולה היא למעלה"829, אלא במעמד ומצב ד"רוח הבהמה היורדת היא למטה"11, והיינו, שאע"פ שנפש הבהמית יש לה גם שכל, וריבוי שכל, אבל אעפ"כ, עיקר רצונה לעשות מעשה בהמה; ומצד נפשו הבהמית יכולה להיות אצל יהודי נטי' ומשיכה לעשות מעשה בהמה.

ומובן, שכאשר אדם עושה מעשה בהמה, הרי הוא גרוע יותר מבהמה, כיון שמועל בענינו ותפקידו, ומנצל את הכחות הנעלים שניתנו לו כדי לעשות מעשה בהמה.