אין דבר נעלה מהשכל. אין דבר נמוך מהשכל

אין דבר נעלה מהשכל, שכן מעלת האדם היא בשכלו.

ואין דבר נמוך מהשכל.

אם האדם מנצל את שכלו כראוי, השכל גורם לו להתעלות, ליצור צורה ולצקת טעם ותוכן לחייו. הוא שואל את עצמו מה האמת וכיצד הוא רוצה לחיות, ואיך צריכים להראות היחסים שלו ומה תפקידו בעולם.

אך אם אינו מנצל את שכלו כראוי אזי חייו נעשים למטה מכל העניינים, למטה אפילו מבעלי החיים. במצב זה האדם מנצל את כישרונו העיקרי, כוחו השכלי, לעניינים שהפוכים לאמת, לנכון ולרצוי.

על כך נאמר ש"חכמים הם להרע" (ירמיה ד, כב), כלומר הרע שיכול לפעול אדם חכם, בעל שכל, גרוע בהרבה מהרע שיכול לגרום מי שאינו בעל שכל.

מתי השכל הופך ממעלת האדם לכוח המדרדר אותו למטה מכל נברא? כאשר האדם לא משתמש בשכלו כדי לחפש, לחקור, לדרוש את האמת והנכון. הוא משתמש בשכלו כדי לחפש את מה שהוא רוצה למצוא. בכך שהוא מחפש את מה שהוא רוצה ולא חוקר ודורש אחר מה שהוא צריך לחקור, הוא מתיר לאינטרסים, למציאות עצמו ולאהבת עצמו לעוור אותו.

**

(וראו הרבי מליובאוויטש, שיחת ש"פ שלח, ה'תש"ל.

מסיבה זו תמצאו אצל רבי נחמן למשל את שני הקטבים. מצד אחד הוא מדגיש את חשיבות השכל: "כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר, להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר. כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו…" ומצד שני הקריאה המפורסמת לזרוק את השכל "וּלְהַשְׁלִיך מֵאִתּוֹ כָּל הַחָכְמוֹת, וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם שֵׂכֶל…")