קצרים
לא מרגישים כלום? לא תחושת רוממות, לא התפעלות. לא כלום?
לא מרגישים כלום. לא תחושת רוממות, לא התפעלות. לא כלום. רשב"י? תפילות ראש השנה? יום הולדת 40? חג מתן תורה? כלום.
כאן נכנסת לתמונה מידת ההוד.
למרות שאנחנו לא מתבוננים או שההתבוננות אינה פועלת, אנחנו מעוררים את אותה בחינה שבנו שמודה שיש ממד מרומם, נשגב, נעלה.
אנחנו עדיין לא דבקים באותו ממד, אבל בעצם ההודאה שהמציאות איננה כפי שהיא נראית, אנחנו מעידים שאנחנו מכירים בכך שיש אמת שאנחנו צריכים לקבל על עצמנו.
"והתקדשתם והייתם קדושים". נכון, אנחנו עדיין לא קדושים. רחוק מזה. האמת שאנחנו לא מרגישים כלום. אבל בכל זאת אנו מתקדשים לפני שאנחנו קדושים. וכשאנו לא מחכים שיגיע הרגע המושלם, שנהיה מוכנים, אנו יוצרים כלי לרוחניות, לרגש היראה, הביטול וההתעלות.
ועם הכלי, יבוא גם האור.
(הרבי המהר"ש, המשך מים רבים תרל"ו, נג)
