תנסה, מקסימום תצליח

אם המאמץ העיקרי בכל יום יהיה להיזהר שלא ליפול. בסוף תיפול. וכשתיפול, הרבה ייפול יחד איתך.
אם המאמץ העיקרי בכל יום הוא להתקדם, קצת להתעלות, קצת לשפר, אז גם אם תיפול יום אחד, שום דבר נורא לא יקרה, ובמהרה תחזור למסלול ההתקדמות.

ומדוע זה כך?

הספק רק רוצה שננהל שיחה על הבלבולים, והספקות. שרק נשהה שם ולא נלמד ונתקדם. ומאחר ואין לו ממשות, צריך להלחם בו כמו שנלחמים בספק. כלומר אין מה לעסוק עם הספק ואין מקום להיות אמפטי כלפיו. הוא רק מחכה שתתעסק איתו, שתרחיב לו את המקום, שתתן לו אמפטיה. יש דרך אחת לנצח אותו. להתקדם. לקחת על עצמך עוד דברים, להשתדל יותר. להתחייב. להיות בתנועה של מסירות נפש. רק כך הספק יתפוגג.

(הרב וועכטר מנסח את עיקרי שיטת הרבי מלובביץ' בהתוועדות י"ג תמוז)