סערת הנפש ויישובה

לפעמים אנחנו נפגשים עם הידיעה כשהיא בגלמיותה. מבלי לחדור לפרטיה. מבלי להבין לעומק את משמעותה, להכיר אותה, להבין שהמצב בעצם יכול להוות עבורנו כמקפצה. והמפגש הראשוני הזה מהמם אותנו. הוא מפחיד, מערבב את הדעת ומוליד חזיונות שווא ותוהו.
אנו שואלים את עצמנו מה יהיה ואיך הדברים יסתדרו ולמה זה קורה דווקא לנו.
המהפך יכול להגיע רק כשאנו משכללים את הפרטים. מבררים אותם מקרוב. מרכיבים משקפים אחרות על המאורע ועל המציאות. כשאנו מרכיבים את משקפי הפנימיות העולם לא נראה עוד רחוק ומאיים והנשמה ניצלת מרוח סועה וסער.
הבערות, הגלמיות, בקלות מעוררים ומנציחים את הבלבולים, החרדות והחזיונות. מנגד באמצעות בניין החכמה אנו מיישבים את הדברים, מרחיבים את הדעת ומגבירים את הטוב.

(הרב קוק מתאר היטב את סערות ומצרי הנפש, אורות התורה ז, ז.)