שני סוגי צמיחה
אנחנו לא אמורים להיות עץ.
האדם הרבה יותר מפותח מהעץ,
והרבה יותר חכם ממנו,
לאדם יש יכולת בחירה ולעץ אין.
האדם יודע להגיע לחלל. הוא יודע להקים ערים,
לבנות רכבים חשמליים,
לבצע השתלות, לבנות קהילות.
העץ פגיע. עומד במקום. לא זז.
אז למה משה משווה אותנו לעץ?
הסיבה היא שאנחנו יכולים להשיג הישגים כבירים
אבל בסוף
קשה לנו מאוד להתפתח מבחינה רגשית,
קשה לנו להתגבר על חרדה, או כעס או דיכאון או אטימות רגשית.
העץ מלמד אותנו שאולי אנחנו לא ממש יכולים להשתנות,
כמו שהוא לא יכול לזוז ממקומו,
אבל אנחנו כן יכולים לגדול לגובה,
לצמוח מבחינה רגשית,
ואנחנו כן יכולים להניב פירות.
אנחנו רק צריכים לנכש מסביבנו עשבים שוטים, קוצים ודרדרים,
שהם עיוותי חשיבה שנוטים להשתלט עלינו
ולצרוך הרבה מים, שהם חסד, אהבה.
ואז עם חסד ואהבה אנחנו לא רק מגיעים לחלל,
אלא גם צומחים מבחינה רגשית ומרגישים מלאים ומסופקים מחיינו
