החוקיות של שפע

כ״ַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב־הָאָדָם לָאָדָם״ אומר שלמה במשלי.
פירוש אחד הוא שיחסים הם כמו מראה.
הפרצוף שאני מראה, זה מה שמחזירים לי.
אם אני חמוץ. אני מקבל חמיצות.
אם אני מאיר, אני מקבל הארה.
עכשיו יש פירוש נוסף לפסוק לפיו
הכוונה היא לא לשני בני אדם, אלא לקשר של האדם התחתון, אנחנו, עם האדם העליון.
כלומר העליונים הם כמו מראה.
מה שאני מראה, זה מה שאני מעורר מלמעלה.
אם אני מראה פנים של חסך וקורבנות, זה מה שאני מעורר.
ואם אני מראה פנים של מנוחת נפש, ביטחון ושפע זה מה שאני ממשיך עלי מהעליונים.
המסקנה מהפירוש הזה היא שנתינה ולקיחת אחריות ומאור פנים תמיד ישתלמו לי, כי החשבון הוא לא רק מול האדם שמולי, אלא קודם כל מול העליונים.
ובסוף שני הפירושים מובילים לדבר אחד, שהיחס של אנשים אלי והשפע שאני מקבל – תלוי קודם לכל בי.