קצרים בתקשורת

1. עתיד מחאת האוהלים

רבות הן התיאוריות הניאו-מרקסיסטיות בתחום התקשורת הדנות ביחסים ההדוקים בין הון, שלטון ותקשורת ובאופן שבו היחסים הללו מעצבים את דפוסי הפעילות של אמצעי התקשורת. עיצוב הבא לידי ביטוי בשני היבטים: במה שהתקשורת בוחרת לסקר ובעמדה שהיא מציגה כלפי מושאי הסיקור. והנה במחאת האוהלים הנוכחית דווקא התקשורת, ולא סתם התקשורת, האתרים המרכזיים והממוסדים, הם הדוחפים את המחאה קדימה. ללא התקשורת המחאה כנראה לא הייתה חוצה את גבול 100 האוהלים בתל-אביב.

האם זה אומר שצריך לעדכן את התיאוריות שמלמדים בחוגים לתקשורת? בטוח שכן, אבל זה גם אומר שהמחאה כנראה עומדת להיכשל. התקשורת הממוסדת צריכה יציבות, מפרסמים, קהל שבוי שאינו חושב יתר על המידה. קהל שנתון במרוץ אחר מילוי עגלת הקניות וה'דיל' הבא. התקשורת תתיר את המחאה עד לגבול מסוים, שלאחריו העיתונאים יפנו גב לפעילים החברתיים.

המחאה תסתיים קצת אחרי שהילדים יצטרכו לשוב לבתי הספר, עם הישגים "משמעותיים" של ארבע ועדות, שלוש רפורמות, כמה תמונות בבית הנשיא וזהו. כנראה שרק אתגר חיצוני משמעותי יקל מעלינו קצת את מחיר הקוטג' וגובה החזרי המשכנתא.

מצד שני, רבות הן גם התיאוריות בתחום התקשורת העוסקות ביחסי תקשורת ושלטון. אם להיזכר במה שעשתה התקשורת לאהוד אולמרט, אז ייתכן ועוד נתבדה והמחאה תשיג משהו.

עוד מילה על המחאה ויהדות: המאבק כנגד המצב החברתי הוא מוצדק. לא משנה מה זהות המפגינים, הפערים החברתיים פוגעים בכולם, באנשי ימין ושמאל, בדתיים ושאינם דתיים, במעמד הבינוני והמעמד הנמוך. העולם לא נוצר שוויוני, אבל אנחנו צריכים לדחוף אותו לשם. לא ייתכן שאחד ירוויח 4000 שקלים בחודש ואחר מיליוני דולרים. הפער גדול ולא סביר. הוא איננו משקף פערי כישורים או מזלות. הוא משקף חמדנות מזה וחוסר יכולת של המדינה לאזן את המשק, המשאבים הציבוריים וחלוקת ההון מזה. דנקנר, תשובה ועופר, המשפחות העשירות במדינה נלחצו מהמחאה והפגינו זאת במכתב ששלחו לראש הממשלה. הם הבינו שיש להם ממה לפחד והזעם עלול להיות מופנה כלפיהם. האמת, שהיה להם ממה להילחץ אם לא היינו כל כך משוכנעים שהאינטרס של העשירים הוא גם האינטרס שלנו. בכל מקרה בין אם המדינה היא שאפשרה את הפערים הללו ובין אם הם תוצאה של חמדנות נטולת רסן של יחידים, המצב צריך להשתנות.

יותר מאשר החלוקה המעמדית, הכמיהה במחאה היא, כפי שכבר כתבנו כאן, שהמירוץ הכלכלי יפסיק לאזוק אותנו. אמנם המושגים סוציאליזם וקפיטליזם זרים ליהדות, אולם בהחלט צדק וסולידריות חברתית הם חלק מהלב הפועם של ההלכה היהודית. מדהים כל פעם מחדש לראות כיצד דווקא זרמים ביהדות התקבעו בתודעה הכללית ובתודעתם שלהם כאנטי סוציאליים, כשבפועל אין מופרך מזה.

תחשבו על יוקר המחיה, גובה ההוצאות על חינוך הילדים, תשלום המשכנתא, החוגים, מחירי האוכל והצימרים בצפון ותסבירו כיצד שתי משכורות ממוצעות מספיקות לכל אלה. אם השתכנעתם, בטח הייתם בהפגנה במוצ"ש. אם לא השתכנעתם, תצביעו לביבי. אם השתכנעתם ונוסף על כל ההוצאות האלה אתם מעשרים או מחמשים מההכנסות שלכם – אתם כנראה מסכימים שהיהדות היא קודם כל סוציאלית והיא זו שצריכה להיות המנוע של המחאה.

ועל ההתנהלות: מחקרים מתחום התקשורת ותנועות מחאה מוכיחים כי מסר מחודד וחד ממדי הוא אפקטיבי יותר ממסר כללי ומעומעם. ארבע אמהות הובילה ליציאה מלבנון בזכות המסר המגובש והברור. בימים האחרונים התקשורת מבקרת את מארגני המחאה בגין ההתנהלות הכמעט אנרכיסטית שלהם. משום מה דווקא הכמיהה למהפכה כוללת, לשינוי משמעותי, לראיית מציאות אחרת, מזכירה לי דחף פנימי לכמיהה עמוקה ביהדות. כמיהה שהיא התכלית של היהדות – כמיהה לגאולה. לראות ולחיות מציאות אחרת. מציאות אלוקית שאינה מוסתרת תחת ענני השגרה, המצוקות הרגשיות והלחץ החברתי והכלכלי.

2. מה YNET רוצה מא-לוהים?

באחרונה הולכים ומתגברים הלינקים שאני מקבל לדיונים על א-לוהים שמציע האתר הנפוץ במדינה. השילוב של דוגמניות מצודדות, המצב הפוליטי ומחלוקות על קיומו או העדרו של הבורא מעידים יותר מכל שהיהדות הופכת למוצר, כמעט כמו כל מוצר אחר. מוצר המוצע על מדף הרוחניות, וכל מי שחפצה נפשו יבוא, יטעם וירכוש.

העניין העצום שמביעים אתרי התקשורת המרכזיים בעולם הדתי והחרדי מעיד על העניין והסקרנות של העולם הלא דתי בעולם הדתי. לעתים העניין הזה מתבטא בכמיהה ליידישקייט ולהבנת רעיונות רוחניים ולעתים הוא מתועל לביקורת ארסית ושטנית. מה שברור הוא שאם יש עניין ביהדות, כנראה ש'יש בזה כסף' עבור המו"לים והמפרסמים.

האם גם יש ערך משמעותי בדיונים אלה?

צבי ינאי מבקש להציג כחשוך את מי שהולך שבי אחר האמונה בא-ל. כנגדו הרב ד"ר מיכאל אברהם עושה עבודה נהדרת בלנסות ולהוכיח שאי אפשר בעצם להוכיח שא-לוהים אינו קיים. ד"ר גבי אביטל שפוטר מתפקידו כמדען הראשי במשרד החינוך נאבק כדי להסביר לנו שגדולי המדענים לא ראו כל סתירה בין אמונה למדע.

בפועל, רוב הדיונים הללו הם בעלי ערך מועט מאוד בתורת השכנוע. טיעונים לוגיים עשויים להוות תרגיל אינטלקטואלי מרתק, אך לרוב אנשים אינם משתכנעים מטיעונים. לכל טיעון ניתן למצוא טיעון נגדי, ומעטים האנשים שסדירות לוגית תהפוך אותם למאמינים. ובכלל אם אפשר להבין משהו בשכל, בשביל מה להאמין בו. בפועל רוב הקוראים מגיעים עם עמדה מגובשת מראש, והטקסט לכל היותר יכול לחזק עמדות קיימות.

זה מזכיר לי את הסיפור על ילד ששאל את אמו מי היו אבותיו. האם סיפרה לו על הבריאה ועל אברהם, יצחק ויעקב. בערב שאל הבן את אביו את אותה השאלה. זה תיאר לו בקצרה את תורת האבולוציה וגילה בפניו כי מוצא האדם הוא מהקוף. הבן, שמע את אביו ורץ אל אמו כשדמעות בעיניו. האם הרגיעה את בנה וגילתה לו כי: "אבא פשוט התכוון למשפחה מהצד שלו, ואני התכוונתי לצד שלי".

כלומר אם מי שכדי להאמין בבורא עולם צריך שיוכיחו לו שניוטון היה מיסטיקן או שיפריכו בעבורו את היתכנות תורת האבולוציה, או לכל הפחות יפגינו כיצד זאת אינה סותרת את האמונה, עדיף לו שיסתדר עם המחשבה שמוצאו מהקוף. לי אישית מספיק לעצום את העיניים, להרהר בחיים ובמוות, כדי לדעת שיש בורא לעולם, והוא כאן איתנו, בורא אותנו בכל רגע מחדש, ואני אישית חלק ממעל ממש. כשאני פוקח את העיניים, אני מוכן, במידת הצורך, להתמודד עם כל טענה בטענה נגדית, וגם להחליף כובעים בשביל החוויה האינטלקטואלית, אבל בעיקר בשביל שלא יגידו שאני חשוך.

אין העברת ידע נייטרלית

YNET משמש בדיונים אלה לכאורה כזירה ניטרלית. יש באתר קצת מכל דבר ולכן כולם יכולים למצוא כאן את מה שמתאים להם. בפועל מדובר בהגכחה שלנו ושל עולם האמונה. הכתבות הן יותר כמו זירת גלאדיטורים הנאבקים זה כנגד זה למול קהל צמא הדם, המציג בתגובותיו ארס, רוע, קיצוניות והעדר סובלנות. הזירה, המדיה, מחייבת להשתמש בשפה הנפוצה, לענות על הצורך הבידורי, ובדרך היא משנה את עיקרי האמונה.

רוצה לומר אתר YNET רחוק מלהיות ניטרלי. הוא מקדם יהדות מסוג מסוים, בעלת אופי מסוים. כזאת שאשה כאובייקט מיני אינה אמורה לסתור דיונים באשר לנוכחות הבורא בעולמנו. יהדות שאינה מאיימת, אינה מהפכנית ברעיונותיה, אינה טוטלית. יהדות מחמד נינוחה.

ירון לונדון סיכם את הדברים נכון: מה זה משנה מה הטיעונים, משנה מה קראתם אחרון.

3. בשלוש עם ענת דולב על הבורא

שיחה שלי עם ענת דולב, שתמיד כיף לשמוע אותה, ברשת ב', על הספר "להכיר את הבורא" וספר התניא. ניתן לשמוע את השיחה בלינקים המצורפים (14 דקות בשני חלקים):