איך לבנות שקט פנימי במציאות סוערת – פסיכולוגיה בפרשה, נח

המתנה הגדולה ביותר שאני יכול לתת לעצמי זו מנוחת נפש ושקט פנימי. נח יוצא מהתיבה ומלמד איך מגיעים לכך.

מקורות

הנה, בענין מי נח – יש ב' פירושים:
(א) "מים הזידונים", "מים רבים" דטרדות עוה"ז המבלבלים כו', 

תהלים כד, ה

אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל־נַפְשֵׁנוּ׃ 

אֲזַי עָבַר עַל־נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃

(ב) מי נח מלשון "נייחא דרוחא", ובזה גופא – "נח נח" ב"פ (אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו)׃

כמ"ש בזהר, ומבואר בדא"ח שהו"ע נייחא לעלאין ונייחא לתתאין, נייחא ברוחניות ונייחא בגשמיות.

והקשר שבין ב' הפירושים הוא – שצריך להפך את המים הזידונים ולעשות מהם "נייחא דרוחא". וכמשנת"ל שהכוונה הפנימית של ההעלם דשם אלקים, ענין הגלות כו', 

היא – שדוקא עי"ז יבואו לעוצם הגילוי דלעתיד לבוא.

1. לדעת שהעולם הוא לא ג׳ונגל. תקבל מה שמגיע לך. 

תורת מנחם, שיחת ש"פ נח, בדר"ח מרחשון, ה'תשכ"ז, 234

איתא במדרש שכאשר נח יצא מן התיבה, אזי "ראה עולם חדש", בנוגע לכל פרטי הענינים דדומם צומח חי ומדבר, וממנו "הושתת העולם" באופן ד"לשבת יצרה" (שזוהי מעלת עולם התיקון לגבי עולם התהו – "לא (ל)תוהו בראה (אלא) לשבת יצרה"); וכל זה הי' לאחרי ההכנה של ארבעים ימי המבול.

וגם ענין השמחה קשור עם פרשת נח – כי, ענינו של נח ע"פ קבלה הוא – כשמו – מלשון "נייחא דרוחא", שקשור גם עם ענין השמחה, והיינו, שנח פעל והמשיך בעולם ענין השמחה, ע"ד המשכת ענין השמחה משמח"ת על כל השנה כולה.

ה. ויש להוסיף בביאור הקשר והשייכות של ענין השמחה לפרשת נח:

ידוע שתיבת נח קשורה עם ספירת הבינה, עלמא דחירותא שלכן הי' בתיבה מעמד ומצב של חירות – "לא ירעו ולא ישחיתו"

רבי יצחק בר' יוסי וכו': ריבר"י, הלך מקפוטקיא ללוד. פגש בו רבי יהודה. א"ל ר' יצחק, תאמר, שהחברים חכמי המשנה נתעוררו בענין הזה, שיצר הרע יתבטל מעולם, חוץ מבשעת הזווג. אמר לו, חייך, שכן היצר הרע נצרך לעולם כמו הגשם שנצרך לעולם, כי אלמלא יצר הרע, לא היתה חדות הלימוד בעולם. אבל לא יהיה אז מנוול כמקודם לכן, לחטוא על ידו, וזהו שכתוב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו'. אמר רבי שמעון, הר קדשי, הוא הלב, שבו משכנו של יצר הרע. (זהר תולדות ו, נז)

ישעיהו, יא:ט׳

לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכׇל־הַר קׇדְשִׁי כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת־יְהֹוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים׃

תורה אור, נח

הנה נח הוא נייחא דרוחא שהוא בחינת שביתה כאדם השובת ממלאכתו. וכמ"ש וישבת ביום השביעי ותרגומו ונח ביומא שביעאה כו'. ומ"ש נח נח ב"פ הם נייחא דעילאי ונייחא דתתאי שהוא בחי' שבת תתאה ושבת עילאה שיהיה לעתיד שנק' יום שכולו שבת משא"כ שבת תתאה אינו כולו שבת כאשר יתבאר. כי הנה לכאורה אינו מובן ענין המבול שאם היה רק להעביר ולשחת האנשים החוטאים למה הוצרך לבחי' רעש גדול כזה הלא ברגע א' היה ביכול' ה' להעבירם אף בלא המבול. אך באמת היה המבול בא לטהר את הארץ שנאמר כי מלאה הארץ חמס