איכות חיים ותודעה

יש תובנה שמביא רבי אבא בפרשת וירא בזוהר לפיה מה שהאדם מכוון אליו, מה שהוא מדבר עליו, זה בסוף מה שנדבק בו.
כלומר אם אדם חושב ומדבר על פחדים, ועל מחלות, ועל דחייה שדחו אותו,
ועל כלי מיני דברים שליליים, ועל כעסים שיש לו, ודברים שהוא הפסיד או קיפחו אותו,
זה בסוף מה שידבק בו, ובזה הוא יהיה עסוק,
וזה מה שישתלט על התודעה שלו
ובסוף מרוב שהוא טובל את עצמו בכעסים, ובמרמור ובפחדים הוא מזמין את הדברים לקרות באמת.
אבל אם אדם מכוון את עצמו אל הטוב, ואל החוכמה, ואל הדעת, ואל האהבה זה בסוף מה שידבק בו.
כלומר אם הוא מדבר דברים טובים ומתעקש לחשוב טוב, וחותר להבין דברים לעומקם, ולא להיות קורבני
הוא ימצא את עצמו בסביבה מרוממת, ובאווירה של שמחה וביטחון.
וכל התובנה הזו נועדה להדגיש לאדם עד כמו הוא בעצמו משפיע על האוויר שהוא חי בו. וכמה הוא מזמין לעצמו את איכות חייו.