בלבולים מיותרים – עשרה בטבת

יש לנו לפעמים נטייה להכניס את עצמנו לבלבולים מיותרים,
שגורמים סתם לצער ולחוסר מיקוד,
הרבה פעמים עם שאלות שאנחנו סתם מנפחים והופכים אותן להיות חסם שלנו בנפש.
כתוב על צום עשרה בטבת שהוא מתקיים רק בגלל שמלך בבל סמך על ירושלים והביאה במצור.
כלומר הוא עוד אפילו לא פגע בעיר, רק סמך עליה.
מה הכוונה סמך,
הכוונה בפנימיות היא שאני נותן לבלבולים, למלך בבל שבי, להתקרב אלי, להיות סמוך אלי, ולכן לפגוע בנקודת ירושלים שבי.
אדם שרוצה להיות ממוקד ובריא בנפש צריך לדעת שיש זמנים ויש שאלות שבאות לו רק מצד היצר,
ואין בהן טעם, והן רק יגרמו לו למצור שבסוף יכניע אותו,
ועדיף שמכתחילה הוא יתעלם מהן ויזרוק אותן לפח.
למשל כשמישהו מתחיל: אולי אשתי לא מתאימה לי? אז כשהספק והבלבול נכנס ובמקום לעבוד על הקשר הוא מגרה את עצמו לחשוב כמה לא טוב לו כאן.
או אני לא יודע מה הייעוד שלי, ואז במקום להיות בתנועה ועשייה הוא עסוק כל הזמן בעצמו ואז לא רואה כל כך הרבה הזדמנויות להתקדם ולהצליח.
ולכן המשימה היא להפריד בין בבל לירושלים ולדעת איזה שאלות טובות ומזינות את הנפש ואיזה שאלות פוגעות בה.