הברכה שמקופלת בארץ ישראל – ט״ו בשבט

כמו שצריך ללמוד לייקר את הזמן, וצריך ללמוד לאהוב את האנשים שסביבנו,
כך אנחנו מרבים בטו בשבט באכילת פירות ארץ ישראל
ואפילו מהדרים לאכול פרי חדש שעדיין לא אכלנו משבעת המינים, כדי להזכיר את שבחה של ארץ ישראל וכדי לחזק בנו את האהבה לארץ הזאת.
והשבח העיקרי של ארץ ישראל הוא שהיא מקפלת בתוכה ברכה בגשמיות וברכה ברוחניות.
לפעמים אנחנו מרגישים שיש מקומות שיש בהם יותר ברכה ויש מקומות שפחות,
והכוונה היא שבפנימיותה ארץ ישראל היא ארץ פוריה ודשנה, ארץ מלאה ברכה,
אלא שכדי שהברכה תתגלה, גם אנחנו נדרשים לעבודה מצדנו, כמו שהצמחת פירות דורשת עבודה של סיקול אבנים, הפיכת האדמה, דישון, זריעה, השקיה וקצירה.
ואם אנחנו מזניחים את העבודה הזאת בארץ, שהיא עבודה ממשית של יצירה ואהבה, לא יצמח בה דבר.
אבל כשאנחנו כן מגלים את מעלתה של הארץ, וכן מחזקים את האהבה עליה, המעלות שלה מתגלות בהדרגה, כסדר של המינים שבהתחלה הארץ נותנת חטה ושעורה, שהם מיני דגן העיקריים לחיים, ולאט לאט היא מגלה גם את השמן, התמצית
ואת הדבש המתיקות שבה –
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ