למי אצביע בבחירות הקרובות?

מתוך אינסטינקט קרבי חשבתי לכתוב רשימה ביקורתית על הפריימריז במפלגות השונות ומערכת הבחירות הצפויה לנו. 'ווארט' טוב ששמעתי על גדולי החסידים, ר' זושא מאניפולי, שלא הצליח לראות רע באף יהודי, ור' לוי מברדיטשוב, שלימד סנגוריה על כל יהודי, הביא עלי רוח חסידית.

פוליטיקה מטבעה מעודדת פלגנות, מחלוקת, הדגשת השונה ולא המאחד. כל פוליטיקאי שרוצה שדבריו יישמעו נאלץ לצעוק חזק יותר ולהקצין את עמדותיו. אחרת קולו ייבלע בבליל הרעשים. אחוזים ניכרים מהמצביעים בוחרים במפלגה שהם הכי פחות מתנגדים לרעיונותיה, ולא בזאת שהם סבורים שמייצגת נאמנה את עמדותיהם. הצבעת מחאה.

לא משוכנעים? בואו ננסה תרגיל קטן, בקשו מידיד שיזרוק לחלל האוויר שם של מפלגה, ותביעו את דעתכם עליה. זה בסדר, הלכות לשון הרע לכאורה אינן רלוונטיות בזירה הפוליטית.

אמנם הכללים הבין אישיים לא אמורים לתפוס ביחס למפלגות ופוליטיקאים, אבל אפשר פעם אחת לנסות אחרת. נסו עכשיו לפעול בצורה הפוכה. שחבר יעלה שם של מפלגה והפוליטיקאים העומדים בראשה ואתם תמצאו את מעלותיה. דברו בשבחה. בלי ציניות. בלי כפל לשון.

קשה עד בלתי אפשרי, נכון?

עכשיו תורי. קשוט עצמך תחילה. אני בטוח שהתרגיל הזה יעצבן כמה מכם, אבל איך נהוג לומר, זה של מי שמתעצבן, לא שלי. בואו נצא לדרך. לנסות למצוא את המעלה של כל מפלגה. מהזווית היהודית כמובן. ושוב בלי ציניות ואין כל משמעות לסדר המפלגות:

– חד"ש והמפלגה הקומוניסטית הישראלית – מאז ומעולם הייתה לי חיבה לרעיונות מרקסיסטים. הם סדורים היטב, מלאי להט ואני תמיד אוהב ללמד את ההגות המרקסיסטית במסגרות אקדמיות. אתם יודעים מה נהוג לומר – מי שלא היה סוציאליסט/מרקסיסט עד גיל עשרים הוא חסר לב. מי שנשאר מרקסיסט אחרי גיל שלושים הוא חסר קשר למציאות.

חוץ מזה, נכון שהמפלגה הקומוניסטית הישראלית היא מפלגה המייצגת את המגזר הערבי בעיקר, אבל כדאי להיזכר שאם האדומים אחראים לתסיסות הגדולות והמשמעותיות של המאה הקודמת ולעולם המושגים שהגדיר מחדש את הזירה הפוליטית כמעט בכל מדינות הלאום, אז ליהודים חלק דומיננטי באירועים הללו. מרקס היה יהודי. אמנם יהודי שאביו התנצר ושונא יהודים קלאסי, אבל בכל זאת יהודי על-פי ההלכה. אחריו אפשר להתחיל ולמנות את טרוצקי וניאו מרקסיסטיים בולטים כמו הרברט מרכוזה וולטר בנימין, אריך פרום ואחרים. מפלגה שחורטת על דגלה רעיונות רומנטיים, שמקורם בפעלתנות של יהודים, למרות שהיא עומדת בניגוד לאמונה היהודית, ראויה לכל הפחות למעט סימפטיה. ואחרון, תמר גוז'נסקי ודוב חנין באמת תיפקדו כפרלמנטרים מצוינים בכל הנוגע לזכויות עובדים, נשים, ילדים והגנת בעלי חיים.

– 'יש עתיד'– הרשימה מכובדת. אין מה לדבר. הרב שי פירון הוא אדם מוכשר, יעל גרמן, מיקי לוי, ד"ר עליזה לביא, מנחם פרי, ד"ר רות קלדרון, ד"ר עדי קול ואחרים. לא תמצאו כאלה בשום מפלגה אחרת. איך אומר יאיר לפיד, אתם הולכים להתאהב. מה גם שחברי הרשימה כמו העומדים בראשה מייבאים אוויר אחר לפוליטיקה הישראלית. הם הרבה פחות רעבים. אנשים שבנו קריירות מצליחות. סבלניים וסובלניים. ובה בעת פתוחים וליברליים. נדמה שגם השיח של יאיר לפיד עם הדתיים-חרדיים הוא הרבה פחות יצרי ומלחמתי. וכפי שאמרנו בפתיח, כשהשיח סובלני, גם הוא וגם החרדים מפסידים קולות למפלגות אחרות.

– ליכוד – לראש הממשלה, בנימין נתניהו כמו שחוזרים הפרשנים, נדמה שאין תחליף במישור המדיני בטחוני. אבל עבור הרשימה הזאת הטיעון האמור איננו רלוונטי. למרות שנתניהו צרף את ליברמן, שהבטיח 'נאש קונטרול' ונישואים אזרחיים, נדמה שהוא במקביל קרא את הרשימה על ג'רמי לין ואובאמה, כי באחרונה כל פעם שהוא מבטיח שינצח בבחירות הוא מוסיף 'בעזרת השם'. ה'בעזרת השם' החמוד הזה אומר המון. הוא אומר שביבי מבין, כתמיד, את האלקטורט, אבל הוא מלמד גם שנתניהו נפטר משכבות של חשיבות עצמית ותחושת 'כוחי ועוצם ידי'. וזה כבר בשורה משמחת למי שעתיד לקבל אותו כראש ממשלה.

– מפלגת העבודה גם עם גלעד קריב ויריב אופנהיימר – האמת, שהפריימריז במפלגת העבודה מעוררים אצלי ריח נעורים עז ומתוק, כשהוא לעצמו מספיק כדי להצית זיק של חיבה למה שקורה במפלגה עכשיו. אשתי כבר זרקה בהזדמנות אחת 'אולי שלי', אבל כאינסטינקט, מיד צצה הביקורת הרעיונית המאוימת, שמבקשת לדחוק את הריח המתקתק מכותלי הבית. נכון שהמצע של המפלגה הוא מתכון בטוח להתבוללות והכשרת הגיורים הרפורמיים, אבל משום מה נראה לי שהם לא באמת מאמינים במה שהם כותבים, ועם קצת מאמץ וסיעתא דשמיא – יש שם לא מעט שיעשו תשובה. למפלגת העבודה בגלגוליה הקודמים, הייתה ברית היסטורית עם המפלגות הדתיות-חרדיות. יחימוביץ, נדמה, תנסה לחדש את הברית הזאת.

– מרצ – זהבה גלאון היא מחוקקת שראויה למחמאות על עבודה סיזיפית. אילן גלאון הוא איש נפלא, ודלתו תמיד פתוחה בפני כל הנזקקים, הנכים ומחוסרי הדיור. אם לי יש זיכרונות מתוקים ממפלגת העבודה, אשתי, לשעבר חברת מרצ, מביאה הביתה את הזיכרונות הנעימים ממפלגת השמאל. האנשים טובים, אין מה לדבר. והעמדות החברתיות, בניגוד למפלגת העבודה, עקביות.

– ש"ס– אם לא ביליתם עד עכשיו כמה שעות עם 'אמת מארץ תצמח' של הרב חיים סבתו – רוצו לקרוא. בספר לא תוכלו שלא להתרשם מאהבת התורה האמיתית של בני הקהילה היהודית הסורית. גם אבי ז"ל נולד לאותה קהילה. אולם משפחתו לא הביאה עמה לארץ אפילו ניחוח קל, קמצוץ, לחלוחית מאותה אהבת תורה, כיבוד חכמים וערגה למסורת ישראל. אם לש"ס יש תפקיד – זה הוא תפקידה. להשיב עטרה ליושנה. להחזיר את אהבת התורה לציבור יוצאי מדינות ערב. אהבה כפי שהיא עולה בתיאוריו הרומנטיים של סבתו.

– הבית היהודי –מטכ"ליסט, הייטקיסט, צעיר, בעל חושים פוליטיים מחודדים, דובר אנגלית שוטפת, מתוק– כל מה שצריך כדי להתאהב. בחודש האחרון פגשתי הרבה יותר לא דתיים שהצהירו שיצביעו לבנט מאשר דתיים. וזה לא אומר שהדתיים לא יצביעו לו אלא שיש הרבה לא-דתיים שעוזבים את מפלגות המרכז-ימין והולכים אחר בנט. יש לקוות שההבטחה הזאת של בנט גם תלווה באמירות יהודיות-אמוניות משמעותיות. פוליטיקאי חמוד זה לא מספיק, אבל זה בהחלט משב רוח מרענן.

– אגודת ישראל – יגדיל תורה ויאדיר. טוב שיש דברים שלא משתנים ועומדים איתן מול רוח הזמן. מישהו צריך לשמור על התורה כגוף של ידע נקי ולעורר דרך ביקור בשכונות בירושלים סנטימנטים נשכחים לאווירת העיירה היהודית במזרח אירופה.

– שאר המפלגות הערביות (רע"ם תע"ל). ג'ון סטיוארט מיל הליברל נאבק על כך שכל דעה תישמע. הצנזורה לדידו תפגע בחוסנה של החברה. אחת הסיבות לכך היא שהאמת מתגלה ומזדקרת במאבקה בשקר. המפלגות הערביות מייצגות קבוצות משמעותיות בחברה הישראלית, וגם כשהן חורגות מהלגיטימיות שלהן הן מאפשרות לנו לנסח טוב יותר את האמונות שלנו. ככל הנראה עדיף לחיות במדינה בה מתעצבנים על חנין זועבי מאשר במדינה שמכניסה אותה לכלא.

התעייפתי. לא קל לפרגן כל כך הרבה. תארו לכם מול אילו אתגרים ופיתויים ניצב ר' לוי מברדיטשוב שמעולם לא אמר דבר קטגוריה על אף אדם. לכן ברשותכם אני מדלג על מפלגות שיש סיכוי סביר שלא יעברו את אחוז החסימה.

עכשיו נחשו למי אני אצביע?