קצרים
אני ואני. ועוד פעם אני.
אני ואני. ועוד פעם אני.
אפשר להתנחם שהרמב"ם לא מונה את הגאוה כאיסור בפני עצמו. אבל מדוע?
איסור גאוה חמור מכל העברות. "כל אדם שיש בו גסות רוח אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם". כלומר או הוא והגאווה שלו או אני. ביחד זה לא יילך.
ברבות מהעברות, למרות עשייתן, האדם נשאר קשור לבוראו. כשמתגלה הגאוה הוא מסלק אותו מעולמו. כשהוא מתגאה, זה רק הוא.
על-פי זה, הרמב"ם לא מונה את הגאוה במנין הלאוים משום שהוא נמנה כבר באיסור עבודה זרה, שנופל בה בעל הגאווה.
אווץ'.
(תורת מנחם ט, עמ' 16)
