קצרים
מחשבות זרות, בטלות, מאיימות
האדם טועה והעולם טועה כשהוא מתבונן במחשבותיו, ואומר לעצמו, אבוי, לאן הגעתי.
אני בוודאי פגום ונחות, וחסר תקנה. שאחרת, אם הייתי אדם מוסרי, רציני, מעמיק, מחויב, לא היו נופלות מחשבות שכאלה בראשי.
והאמת היא שהאדם היה צודק והעולם היה צודק אם הייתה לאדם נפש אחת, שבמקום להיות ממוקדת, מתפתחת ומעמיקה היא הייתה נסחפת למחשבות זרות, בטלות, קשות.
אבל באמת לאמיתו, המחשבות הזרות, המחשבות המעוררות חרדות, טרדות ומאוויים, המחשבות המסכלות את כוונות המיקוד, לא מבטאות את נחיתות האדם. הם רק ביטוי לקרבות הפנימיים המתחוללים בין שתי הנפשות שבקרבו, כשכל אחת מהן רוצה היא לבדה למשול בראשו.
האחת חפצה לגרור את מחשבותיו כך שיכלה את זמנו. שייכנע לעצבות ולנרפות. והאחרת חפצה בצמיחתו.
(וראו בתניא היומי, פרק כח)
