עצה איך לרומם את הנפש

לא מעט פעמים חוזרים על העצה איך להיות בשמחה –
תסתכל על מי שאין לו
תסתכל על מה אנשים עברו בשנה האחרונה.
ותהיה בהודיה.
תעריך את מה שיש לך.
עכשיו הרעיון נכון אבל העצה הזאת אף פעם לא עובדת.
למה?
סיבה אחת היא שאם אני מלמד את עצמי להשוות את מצבי לאחרים,
אז מייד אני אסתכל גם על מי שנראה שיש לו יותר.
ואז במקום שמחה אני אתמלא תחושת מרמור וחיסרון.
איך לי אין. ואיך החיים שלי חסרים.
סיבה שנייה היא שהרגשות עובדים כך שמה שיש לי או אין לי לא בהכרח משפיע על הרגשות.
למה? כי רגש העצבות, או המרמור, לא אוהב להישמע לקול ההיגיון.
הוא לא צריך עובדות כדי להתעורר.
ולכן מה שישפיע הרבה יותר על השמחה שלי
זו לא התבוננות במצבם של אחרים,
אלא דווקא החלטה תקיפה.
אני רוצה להיות שמח.
למה?
ככה, בלי סיבה. בדיוק כמו שהעצבות יודעת להתעורר בלי סיבה.