שתי אסכולות ביחס אל עצמי
יש שתי אסכולות של התנהגות עם מה שנקרא היצר הרע או הנפש הבהמית,
או האגו.
אסכולה אחת אומרת תאלף אותה. תהיה איתה נוקשה. חזק, קשוח.
אדמו״ר הזקן קורא לצד הזה בתניא משוקץ ומתועב. הרמ״ק מכנה על בסיס קוהלת את הצד הזה מלך זקן וכסיל.
המסר הוא תהיה חזק, קשוח, עם עצמך.
ראיתי את זה הבוקר, קמתי מאוד מוקדם כדי לרוץ בים לפני התפילה.
והגוף לא רצה. והשיטה אמרה אל תהיה איתו רך, תגרור אותו החוצה.
בכוח, תסחוב את עצמך.
לעומת זאת השיטה השנייה אומרת, תחבק, תהיה רך, תקשיב לנפש הבהמית שלך,
תראה מה עומד מאחורי הרצון שלה.
זה הילד הפנימי שבך, כמו שאומרים בימימה.
תבדוק למה הוא מעורר בך כאלה מחשבות, מציע הבעל שם טוב. תבין לאן הוא לוקח אותך.
תהיה עם הנפש הזאת רך, אוהב ועדין, ואז היא תבוא איתך לדרך אחרת.
איזו שיטה יעילה יותר?
זה תלוי.
אם אתה סובל מתחושת מגיע לי, ומלא יותר מדי בעצמך. אז אתה חייב להיות יותר קשוח עם עצמך.
ולכן כדאי לאמץ את הדרך הראשונה.
אבל אם אתה מרגיש חיסרון בחיים, חסך, חלל פנימי, ואתה לא מאמין בעצמך ושופט את עצמך, כדאי להקל ולהיות רך עם עצמך.
עכשיו החוכמה הגדולה, שדורשת מאיתנו קשב לעצמנו, היא לדעת מתי להחזיק חזק את המושכות ומתי קצת להרפות ולשנות גישה.
