איך בונים קשר עם הקב״ה (ואיך לא)

חכמים אומרי שאין עומדים להתפלל מתוך עצבות או עצלות או קלות ראש או דברים בטלים.
אפשר להבין למה לא להתפלל מתוך עצלות, או קלות ראש או דברים בטלים. זה לא שייך לעמוד מול הקב״ה, לרצות קשר וכל התנועה שלי היא צינית ולא רצינית.
אבל למה לא להתפלל מתוך עצבות. הרי אם רע לי אני מחפש עכשיו לשפוך שיחי לפני הבורא.
אחת הסיבות היא שעצבות נובעת מכך שאני חושב שמגיע לי. כלומר כשאני בא בעצבות אני מראש בעמדה קורבנית וחושב שלא קיבלתי מה שמגיע לי.
וכמו שאי אפשר לבנות מערכת יחסים בריאה עם אדם שהוא קורבני, כי הוא כי הוא כל הזמן רוצה מציאות אחרת שכאילו מגיעה לו, ולא באמת קיימת, ככה אי אפשר לבנות קשר אמיתי עם הקב״ה מתוך תנועה של עצבותֿ ואי אפשר להבדיל בין צרכים אמיתיים לצרכים מדומים כשאנחנו באים מתוך עצבות.
ואיך כן באים לקשר? איך כן עומדים לתפילה? מתוך שמחה. כי איזה כיף זה לפגוש אנשים שמחים, וכמה כיף לעבוד עם אנשים שמחים ולתת להם מה שהם צריכים.
ככה שמראש, שמחה היא האינטרס של האדם הרבה יותר מעצבות.