לנצח את עמלק שבתוכי

לפעמים אדם פשוט מפחד מלהיות שמח,
הוא מכניס לעצמו לראש כל מיני אמונות זרות,
שאם הוא ישמח הוא לא יצליח, ואם הוא ישמח יבואו עליו דברים לא טובים או שהוא יעורר על עצמו עין רעה, או סתם אנשים יקנאו בו,
ואז הוא בעצמו בכוח שלו סוגר בתוכו את תנועת השמחה
ולזה בדיוק קוראים עמלק. זה הכוח שכל מהותו הוא לקרר אותי, ולשכנע אותי בדעות ובתפיסות שהן הפוכות לאמת.
עכשיו לא מספיק להתעסק עם הכוח הזה בהיגיון ולהסביר לו למה כל ההשקפה שלו היא מוטעית מיסודה והפוכה לאמת ולמה דווקא כשאדם שמח הוא יצליח יותר והוא ממגנט אליו יותר והוא מקיים יותר את רצון הבורא ממנו.
הבנה שכלית לא מספיקה כי כתוב על עמלק שאחריות עדי אובד, לא אכפת לו. כל המטרה שלו זה לקרר אותי, להחליש שמחה, ביטחון ואמונה. הוא מוכן להתאבד והעיקר לקחת אותי איתו. העמלק הוא בעצם יצר ההרס הפנימי שלי שבכל רגע נתון מוכן לבעוט בדלי ובכל מה שבניתי.
מה כן עובד מולו? רק דבר אחד. התעקשות. להתעקש לא לתת לאמונות טפלות, ורעיונות ללא ביסוס, ומחשבות זרות להתבסס לי בראש וממש לחתור במסירות נפש למה שכן נכון ומה שכן בריא עבורי וכן יצמיח אותי.