לעבוד על שיפור עצמי או על תוצאות • פסיכולוגיה בפרשה, שמיני

הפרשה מתארת מאבק מסתורי בין לויתן לשור הבר. בפרשנות פנימית המאבק הזה מציב את השאלה: מה יותר חשוב, מעשים, תוצאות או התפתחות אישית.

מקורות

ויקרא רבה, יג
אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן כָּל בְּהֵמוֹת וְלִוְיָתָן הֵן קֶנִיגִין שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא,
וְכָל מִי שֶׁלֹּא רָאָה קֶנִיגִין שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִרְאוֹתָהּ לָעוֹלָם הַבָּא,
כֵּיצַד הֵם נִשְׁחָטִים, בְּהֵמוֹת נוֹתֵץ לַלִּוְיָתָן בְּקַרְנָיו וְקוֹרְעוֹ, וְלִוְיָתָן נוֹתֵץ לַבְּהֵמוֹת בִּסְנַפִּירָיו וְנוֹחֲרוֹ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זוֹ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה הִיא,
וְלֹא כָּךְ תָּנִינַן הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּבַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּלְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין חוּץ מִמַּגַּל קָצִיר, וְהַמְגֵרָה, וְהַשִּׁנַּיִם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹנְקִין.
מַר רַבִּי אָבִין בַּר כַּהֲנָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה נא, ד):
תּוֹרָה חֲדָשָׁה מֵאִתִּי תֵצֵא, חִדּוּשׁ תּוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אֲרִיסְטוֹן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת לַעֲבָדָיו הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא וְכָל מִי שֶׁלֹּא אָכַל נְבֵלוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה לִרְאוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא ז, כד):
וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ, בִּשְׁבִיל שֶׁתֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ לֶעָתִיד לָבוֹא, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם (ויקרא יא, ב): זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ.

אדמו"ר הזקן, לקוטי תורה

לויתן זה יצרת לשחק בו. איתא במדרש רבה פ׳ שמיני פ׳ י״ג בהמות ולויתן הם קניגון של צדיקים לעתיד לבא כו׳ בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו כו׳ ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר כו׳ עד חדוש תורה מאתי תצא. שהקב״ה יתיר אז שחיטה זו שישחוט הלויתן את הבהמה בסנפיריו. ובהמות אלו זהו ענין שור הבר (וכמ״ש בתרגום יונתן בתהלים סי׳ נ׳ ע״פ בהמות בהררי אלף ותור בר כו׳ ועיין בב״ב דע״ד ב׳ ע״ה א׳). ולהבין ענין קניגי זו דלויתן עם שור הבר. הענין כי יש ב׳ מיני צדיקים. הא׳ אותן שהם בסתר שעבודתם ברוחניות פי׳ בכוונת הלב לייחד יחודים עליונים ובבחינת עליות. וכגון רשב״י כשהיה במערה י״ג שנה שבודאי לא היה יכול לקיים במעשה כמה מצות מעשיות שהרי לא היו ניזונים רק מחרובא ועינא דמיא דאיברי להו א״כ לא קיים אכילת מצה בפסח וקדוש על היין ואתרוג וסוכה כו׳. וכן האריז״ל היה ג״כ גם בבחינה זו (ר״ל ע״ד מ״ש בזהר ח״ג )(דקפ״ז ע״ב) ע״פ וידגו לרוב בקרב הארץ משא״כ שאר נוני ימא שאינן בארץ רק בים זהו ענין המלאכים כו׳. והב׳ הם אותן צדיקים שהן בגילוי שעבודתם בגשמיות בקיום המצות מעשיות ושמחת בחגך שהוא ג״כ המשכת אורות עליונים מועדי הוי׳ והשמחה הוא הגילוי אור א״ס ב״ה שנמשך ומתגלה (וכמש״ל בפ׳ צו) והמשכה זו הוא ע״י המצו׳ בעובדא דוקא כמארז״ל שבזמן הבית אין שמחה אלא בבשר דהיינו מצות שלמי שמחה שהיו מביאים בכל יו״ט כו׳ ועכשיו אין שמחה אלא ביין וכדלקמן. ועיקר ההמשכות בפסח ע״י מצה ובשבועות ע״י מ״ת ובסוכות ע״י סוכה ולולב ומיניו ובלעדי זה א״א להמשיך כלל (אבל רשב״י שהיה מבחינת לויתן ונוני ימא דאזלין ביבשתא כנ״ל המשיך ההמשכות כשהיה במערה ע״י יחודים ועליות כו׳ כנ״ל). והנה באמת אי אפשר להגיע (אן רירען בל״א) אלקותו ית׳ ע״י עבודה  הגשמיות אלא ע״י עבודה רוחניות של הצדיקים הנ״ל והם נקראים נוני ימא כדגים אלו שהים מכסה עליהם כך הם מבחינת עלמא דאתכסיא וישנם בכל דור ודור שהם צדיקים שבסתר כו׳ והם המחברים העולמות לא״ס ב״ה (וע״ד שאמרו דוד היה מחבר תורה שלמעלה בהקב״ה) וזהו ענין לויתן שהוא לשון התחברות כמו הפעם ילוה אישי אלי כו׳ (הג״ה )(עיין פ״ק דע״ז ד״ג ע״ב רביעית יושב ומשחק עם לויתן שנאמר לויתן זה יצרת כו׳ ועיין בשמות רבה פט״ו דקל״ב ב׳ מענין לויתן זה כו׳ ובזח״א ויחי דרמ״ז א׳ שמות י״א ע״ב בשלח ד״נ ע״ב אחרי דנ״ח ע״א שלח קע״ד א׳ ועיין בעמה״מ שי״ד פי״ד דפ״ד ע״ג) והנה בג׳ שעות רביעיות הוא נקרא סמוך למנחה כדאיתא בגמ׳ ר״פ ערבי פסחים ויצחק תיקן תפלת המנחה וידוע דיצחק הוא לשון צחוק ושחוק כמ״ש צחוק עשה לי אלקים וכמ״ש מזה בד״ה ושבתי בשלום. ולכן אז יושב ומשחק עם לויתן כו׳ ועמ״ש בפי׳ מנחה בד״ה ויקח מן הבא בידו מנחה כו׳ גם כי יצחק חפר בארות שהוא ענין העלאת מ״ן ועיין בפ׳ תולדות (דקמ״א סע״א), והנה מבואר במ״א ענין הנזכר בגמרא (רפ״ו דברכות) דפ׳ והיה אם שמוע לא נקרא עדיין עושים רצונו של מקום כדבעי (ע״ש בתוספות) והיינו לפי שלא נאמר בה בכל מאדך כמו בפ׳ שמע דהיינו שלהיות ההמשכה והגילוי מסוכ״ע בממכ״ע שזהו הנקרא עושין רש״מ. זהו דוקא ע״י בכל מאדך בלי גבול כו׳ וזהו הבחינה הנזכר כאן שלהגיע ולהמשיך בחינת הפעם ילוה כו׳ זהו ע״י העבודה הרוחניות של הצדיקים הנקראים נוני ימא משא״כ בלא בחינת בכל מאדך אף שנאמר והיה אם שמוע תשמעו כו׳ כנ״ל. ועד״ז ארז״ל פ״ק דע״ז (שם) משחרב בהמ״ק אין שחוק כו׳ וכמ״ש בפ׳ תרומה (קס״ו ב) בענין ונהר יחרב ויבש ובבראשית (ד״ו ע״ב) ומ״ש הרמ״ז שם (ד״ו א׳) גבי לרחוק דא יעקב. ועוי״ל בזה עפמ״ש בכהאריז״ל שע״י תומ״צ ממשיכים יחוד זו״נ אבל להמשיך יחוד או״א שהוא המשכת אור חדש מא״ס ב״ה הוא ע״י מס״נ  דייקא וזהו ענין ק״ש למסור נפשו באחד ועמ״ש מזה בביאור ע״פ ונקדשתי בתוך בני ישראל בפ׳ אמור וזהו הפי׳ מ״ש כאן שהמשכה זו הוא דוקא ע״י עבודה רוחניות שמבחינת לויתן דהיינו חיבור היש לאין כו׳ בבחינת מס״נ באחד ועי״ז ממשיכים להיות ילוה אישי אלי (ועמ״ש סד״ה וללבן שתי בנות בענין ילוה אישי ובד״ה נשא את ראש בני גרשון). גם י״ל פי׳ עבודה רוחניות דנשמות שמבחינת לויתן ע״ד מ״ש בש״ע א״ח (סי׳ צ״ח ס״א) שהתפשטות הגשמיות קרוב למעלת הנבואה כו׳ וכענין המבואר בפע״ח שט״ז פ״א על האריז״ל אם הייתי דורש שמונים שנים כו׳. והנה ארז״ל משחרב בהמ״ק אין שחוק כו׳ ברביעיות מאי עביד יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה (ועיין מ״ש במקום אחר על פסוק וכל בניך למודי הוי׳ ועיין בפרדס בעה״כ ערך כרובים וכרוב היינו כרביא. ועמ״ש בד״ה מי יתנך כאח לי ועמ״ש בפ׳ ויצא קנ״ו ובמק״מ שם) ע״כ הג״ה. אך להיות כי העוה״ז הוא גשמי לכן צריך לצדיקים שעבודתם בגשמיות לקיים מצות מעשיות והוא שארז״ל עמוד א׳ וצדיק שמו שעליו העולם עומד, (ועמ״ש בד״ה אשירה להוי׳ ועמ״ש בביאור ע״פ וקבל היהודים וע״פ טובה הארץ מאד מאד). וכל מה שיש ביבשה יש בים כי באמת צ״ל הא והא. כי הנה הילוך הצדיקים הנק׳ נוני ימא היא נפלאה וגבוה מאד כמו עד״מ הדגים ששטים בים כך הם שטים ובטיסה אחת מגיע למעלה מעלה וגדולה הרבה מעבודת הצדיקים שבגשמיות שמחה בבשר כו׳ שהכל למטה במדרגה. משא״כ הילוכם שהוא כמשל דג הים ששט מקצה העולם ועד קצהו כך הילוכם ברוחניות בטיסה אחת (מיט איין שו״פ בל״א) עולים ומגיעים למעלה מעלה ואין זה כלל בבחי׳ התלהבות ורתיחת הדמים כמו עבודת הצדיקים הנ״ל שבגשמיות שמחה בבשר שמחה ביין בחי׳ רשפי אש ושלהבת כו׳ אלא אדרבה בקרירות הדמים ובנחת (ועמ״ש בבה״ז וירא )(קי״ב א׳) ע״פ וגם אמנה אחותי בת אבי היא כו׳ ומ״ש בד״ה בהעלותך את הנרות בענין חייך שלך גדול משלהם ובטיסה אחת מגיעים למעלה מעלה כו׳ כנ״ל. וא״א לבאר דבר זה בדיבור איך ומה הוא. ולכן לא קיים רשב״י בהיותו במערה כמה מצות מעשיות כנ״ל אלא הכל ברוחניות למעלה מבחי׳ שמחה בבשר כו׳. וזהו ענין סנפיריו של הלויתן (הנק׳ פלו״ש פעדר״ן) שבהם הוא שט מן הקצה כו׳. ולכן העולם כולו עומד על לויתן שמקיף כל העולם כנודע בדברי רז״ל. ולעתיד הלויתן יעשה מלחמה עם שור הבר וישחטנו בסנפיריו. כי הנה עבודת הצדיקים שבבחי׳ השנית נק׳ שור הבר פני שור מהשמאל אלא שהוא בר וזך כו׳ כי הנה גם עבודתם במעשה גשמיות כמו ושמחת בחגך דיו״ט ואין שמחה אלא בבשר כו׳ אינו כפשוטו שיאכל בשר השור למלאות בטנו ח״ו וישיש בו אלא בחי׳ העלאות כענין שלמי שמחה מבשר גשמי. שהיה בזמן בהמ״ק שהיו ריח ניחוח ממש לה׳ ועד״ז הוא שמחה בבשר יו״ט וכמ״ש וישמחו בך כו׳ בך דייקא אלא שהוא לשון בקשה מפני שחרב בית מקדשנו כו׳.

וזה נק׳ שור הבר מלשון בר לבב פי׳ בשר זך ובר דהיינו שמחה לה׳ הנולד מזה ברשפי אש והתלהבות כו׳. אלא שאעפ״כ מילתא זוטרתא היא לגבי הילוך הנפלא של הצדיקים הנק׳ לויתן לפי שבא מדבר גשמי ובעל גבול כו׳ משא״כ ההילוך שלהם שבטיסה אחת בקרירות ובנחת מגיעים למעלה מעלה שהיא גדולה יותר לאין קץ ולכן הלויתן ישחוט את שור הבר. פי׳ שיעלה אותו ע״י הטיסה שלו וזהו בסנפיריו שבהם ועל ידם עיקר העליה שלו כו׳ שזהו למעלה מכחם עצמם של הצדיקים הנק׳ שור הבר (וע׳ בפרדס בעה״כ ערך לויתן מענין הסנפירים). אך באמת גם שור הבר יעלה את הלויתן כי בבחי׳ אחת עבודתם נעלית יותר אף שהיא בבחי׳ עבודה גשמיי׳ הרי כן צ״ל ע״פ התורה ושמחת בחגך ואין שמחה אלא בבשר ויין כו׳ ומצד זה יעלה הוא אותו. וזה יראה הקב״ה לע״ל לצדיקים כללות עבודתם בהאי עלמא ששניהם כא׳ טובים בהא האי  עדיף ובהא האי עדיף. (הג״ה. עוי״ל שנקרא שור הבר ע״ד ורב תבואות בכח שור ומימי לא קראתי לשורי שורי אלא לשורי שדי והתורה נק׳ ראשית תבואתה וכ״ז נמשך בכח שור ע״כ נק׳ צדיקים אלו ע״ש שור הבר. ועוי״ל דהנה מבואר לעיל דבחי׳ צדיקים אלו זהו ענין עמוד א׳ וצדיק שמו כו׳ וזהו בחי׳ יוסף הצדיק והוא נק׳ שור כמ״ש בכור שורו הדר לו )(וכמ״ש בזוהר פ׳ שמיני דל״ח ב׳ ובמק״מ שם) ע״כ הג״ה. והנה הלויתן ישחוט את שור הבר בסנפיריו אף שכהיום שחיטה כזו פגומה גמורה היא מחמת ההפסק כו׳ אבל לעתיד צ״ל כן דוקא. כי ענין השחיטה זו היא בחי׳ עליות שור הבר למעלה מעלה ע״י הלויתן המעלהו בסנפיריו. ולכן צ״ל הפסק בינתיים שהרי א״א להיות כל העליי׳ בבת אחת. כנודע שיש כמה היכלות היכל הזכות היכל הרצון כו׳ וא״א להיות כל העליות בפעם א׳ אלא הפסק בין היכל להיכל ולכן יתיר הקב״ה פגימה זו (ועיין מ״ש במ״א בענין עליית התפלה דרך ההיכלות עליונים כו׳ בביאור ענין מזוזה מימין וממש״ש יובן גם כאן). והנה שור הבר יעלה את הלויתן ע״י שידקרנו בקרניו: