על אהבה ברומא
כשחברי קהילת יהודי רומא דוברי העברית מתכנסים זו חגיגה שלמה.
מרגישים למרחוק את המזג המזרח תיכוני החם. כל מי שנכנס מתקבל בקריאות שמחה ומחיאות כפיים.
ראש הקהילה הוא אדם שמח. שמחתו ניכרת גם בכיפה האדומה והמשקפיים האדומים שהוא חובש, המקנים לו ארשת ססגונית בגילו המתקדם.
על השולחנות מטעמים בהם מעולם לא נתקלתי. האחראי על הסעודה הוא סוחר דגים שהקפיד להביא את המיטב. ביצי דגים, מאכלים טוניסאיים מוקפדים. אני מומחה קטן מאוד בענייני קולינריה אך יכולתי להתרשם מהאיכות.
כולם לבושים במיטב האופנה. בצד תופס אותי סוכן שחקני כדורגל. הוא, לדבריו, זה שהביא את רוני רוזנטל ואלי אוחנה לאירופה. הוא מספר לי על נסיעותיו לברזיל ואוקראינה כדי לאתר שחקנים מוכשרים ולשדכם לקבוצות אירופאיות. השיחה נסובה על הפסיכולוגיה של המשחק והכוח הרוחני הטמון בו. הסכמנו שמי שמפצח את אותה פסיכולוגיה יש לו גם מה לבשר לעולם.
על החגיגה מנצח הרב מנחם לאזאר, יליד מילאנו המתגורר במרכז רומא עם אשתו וארבעת ילדיהם הקטנים. הרב לאזאר הוא מאותם שליחים מוכשרים העוסק באינספור תחומים. האתגר המרכזי שלו הוא לכוון את השמחה האיטלקית לכיוונים מאחדים ושלא תתנתק מהיבטיה היהודיים.
החום של קהילת יהודי רומא קשור למוצא הספרדי של רוב חברי הקהילה. החבר'ה כאן יודעים לחבק, לאכול טוב, להפגין אהבה. לא פלא שלפני הדברים שאני נושא, כולם מבקשים שנדבר על שמחה, שלמות ואהבה. ועל כך באמת דיברנו.
***
"אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית כי אם דמיונות שוא" (בעל התניא)
אהבה, צודק אריסטופאנוס במשתה של אפלטון, אינה נפרדת מתשוקה. היא מבטאת את התשוקה לאחדות ושלמות.
אבל יש אהבה ויש אהבה. יש אהבה אמיתית שבה לא אני, האוהב, הוא העיקר, אלא האהוב. ויש אהבה שכל כולה זה דמיונות שווא. באהבה כזו אני משליך את המאוויים שלי על מושא אהבה. אני אוהב את מה שאני משרטט לעצמי ולא באמת אוהב את הזולת.
אהבה מהסוג הראשון מרוממת ומעודדת הענקה. האהבה מהסוג השני נובעת מתוך מוטיבציה של יניקה.
***
לכל אחד יש את הנטייה לשני סוגי האהבה. האהבות הללו הן תולדה של שתי תנועות נפשיות. האתגר של האדם הוא לדעת להנמיך את קולות האהבה האגוצנטרית ולהגביר את אותה אהבה לא אינטרסנטית.
סוכן השחקנים הזכיר לי דוגמה טובה. שחקן שמשחק בגלל שהוא מתאהב בכבוד ובהדר לא יתפתח היטב. רק שחקן שהמשחק עצמו מעניין אותו ללא תנאי, הוא זה שיצליח.
מעט לפני הדברים נודע על הפיגוע במבוא חורון. כולם נשאו תפילה לבריאות הפצועות. מאוחר יותר נודע בכאב ששלומית נרצחה.
היהודים שהתכנסו הערב מלאי חום ואהבה. אבל הלב שלהם, כך ניכר הוא עם עם ישראל ועם יהודים בכל העולם. בעיניהם זוהי אהבה בלתי מותנית. קהילת יהודי רומא הוותיקה סבלה בהיסטוריה שלה שנים ארוכות. הערבות ההדדית היא חלק מהגנים שלה וממה שנתפס בעיניה כחלק מאהבה אמיתית.
בבוקר בתי הכנסת מלאים מתפללים. לא כל מי שמגיע לתפילה בהכרח מסתובב עם כיפה. לרוב המצב אפילו הפוך. מיד לאחר התפילה רבים עוצרים בבית הקפה המקומי, לוגמים אספרסו, טועמים מאפה ויוצאים ליום עבודתם.
הביקור ברומא היה קצר והשאיר טעם של עוד. טעם של שיחה על אהבה ושמחה בלתי מותנים.
