מדוע רגשות רצויים, מידות מתוקנות, נקראים א-לוהים?
אולי תופתעו.
רגשות רצויים, מידות מתוקנות, מכונים גם א-לוהים (לקוטי תורה, תצא)
כיצד ייתכן?
הרגשות הם המנוע של הנפש.
כששולטות באדם מידות לא מתוקנות, הבורא רחוק ממנו. נעדר מהרגע הנוכחי. לכל היותר הוא נמצא אי שם למעלה.
רגשות שליליים מרחיקים את האדם מהזולת ומהמציאות. מבודדים אותו ומצביעים על הפרוד בעולם. כשהוא כועס, חרד, עצוב או אטום הוא טרוד בעצמו ומתכנס לתוך עצמו.
במצבים שבהם שולטים בנו רגשות לא רצויים המנוע מגמגם, האדם מאבד ריכוז ומוטיבציה לפעול ולעשות.
לעומת זאת רגשות מתוקנים מקרבים את האדם אל זולתו ואל המציאות. הם מניעים לפעולה ובתוך כך מגלים את האחדות בעולם ולא את הפרוד. הם סוללים את הדרך לבורא לחזור ולשכון בתוך ההוויה.
ואפשר שמשום שזוהי תכלית ירידת הנשמה לעולם הזה, לגלות את הרגשות המתוקנים, הם נקראים א-לוהים. שכן הם הממשיכים את הבורא שלמעלה מהעולמות, אל תוך חיי היומיום.
