איך לבחור את האנשים שאנחנו צריכים לידנו – לפי הרמב״ם

האדם נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר חבריו, כותב הרמב״ם. לכן חשוב לבחור חברים נכונים ולהתרחק מכאלה שימנעו מאיתנו מלהצליח ולהתקדם. מיהם החברים הטובים שכדאי לבחור בהם?

מקורות

הלכה א

דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו,
לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם,
ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם.
הוא ששלמה אומר: הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע ואומר אשרי האיש וגו'.
וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות, או מפני החולי
ישב לבדו יחידי, כענין שנאמר: ישב בדד וידום.
ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה, אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כענין שנאמר: מי יתנני במדבר מלון אורחים.

הלכה ב

מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם, כענין שנאמר: ובו תדבק וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה?

אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו הדבק בחכמים ותלמידיהם. לפיכך צריך אדם להשתדל שישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם, ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם, ולהתחבר להן בכל מיני חבור, שנאמר: ולדבקה בו. וכן צוו חכמים ואמרו:

והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם.

הלכה ג

מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר: ואהבת לרעך כמוך לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו, והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא.

משנה אבות א, ו

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:

ביאור הרמב״ם

ר"ל אפי' לא יהיה ראוי להיות לך לרב 

אבל שים אותו לך לרב עד שתדמה בו שהוא מלמד ויעלה בידך בעבור זה למוד החכמה 

כי אין למוד האדם מעצמו כלמודו מזולתו שהלמוד מעצמו טוב הוא אבל למודו מזולתו יתקיים בידו יותר והוא יותר מבואר 

אפי' היה כמוהו בחכמה או למטה הימנו וכן בארו בפירוש זאת המצוה.

ואמר וקנה לך חבר. 

זכר אותו בלשון קנייה ולא אמר עשה לך חבר או התחבר לאחרים 

הכונה בזה שצריך לאדם שיקנה אוהב לעצמו שיתקנו בו מעשיו וכל עניניו כמו שאמרו או חברותא או מיתותא 

ואם לא ימצאהו צריך להשתדל בו בכל לבו 

ואפילו אם יצטרך שימשכנו לאהבתו עד שישוב אוהב ולא יסור מהמשך תמיד אחר רצונו עד שתתחזק אהבתו כמו שיאמרו בעלי המוסר כשתאהב לא תאהב על מדותיך ואמנם תאהב על מדת אהוביך וכשיכוין כל אחד משני האהובים אל זאת הצואה יהיה כונת כל אחד משניהם להפיק רצון חבירו ויהיה כונת שניהם יחד דבר אחד בלא ספק.

 ומה טוב מאמר אריסטוטלוס האהוב אחד הוא והאוהבים ג' מינים אוהב תועלת אוהב מנוחה ואוהב מעלה אמנם אוהב תועלת כאהבת שני השותפים ואהבת המלך ומחנהו ואמנם אוהב מנוחה הוא ב' מינים אוהב הנאה ואוהב בטחון אמנם אוהב הנאה כאהבת הזכרים לנקבות וכיוצא בהם. ואמנם אוהב בטחון הוא שיהיה לאדם אוהב תבטח נפשו בו לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדבור ויודיעהו כל עניניו הטוב מהם והמגונה מבלתי שירא ממנו שישיגהו בכל זה חסרון לא אצלו ולא זולתו כי כשיגיע לאדם בטחון באיש זה השעור ימצא מנוחה גדולה בדבריו ובאהבתו הרבה. ואוהב מעלה הוא שיהיה תאות שניהם וכונתם לדבר אחד והוא הטוב וירצה כל אחד להעזר בחבירו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד וזה האוהב אשר צוה לקנותו והוא כאהבת הרב לתלמיד והתלמיד לרב:

הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם, נג, שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ח, 333

ובכן, נתעכב עתה על המשנה99 "יהושע בן פרחי' אומר, עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות".

ובהקדמה – שכיון שמסכת אבות היא "מילי דחסידותא"100, הרי מובן, שלא מדובר כאן אודות מי שאביו לא לימדו תורה, כיון שבמקרה כזה, החיוב "עשה לך רב" הוא מעיקר הדין, ולא מצד "מילי דחסידותא", אלא המדובר הוא אודות כל בנ"י, גם מי שיכול ללמוד בעצמו, ואפילו מי שלכאורה אין מי שילמד אותו – שמצד "מילי דחסידותא" צריך גם הוא לקיים את ההוראה "עשה לך רב כו'".

וצריך להבין השייכות של הבבות במשנה זו – שלכן נאמרו בוא"ו המחבר, כיון שבאים בהמשך אחד:

בנוגע ל"עשה לך רב ו.קנה לך חבר" – הרי "רב" ו"חבר" שייכים זל"ז, להיותם מהדברים שבהם "התורה נקנית"101.

ולהעיר גם מהדיוק של הצ"צ102 בענין "עשה לך רב וקנה לך חבר", ש"עשה לך רב" הוא מתוך קבלת עול, כיון שענינו של הרב הוא כמו מלך – "מאן מלכי רבנן"103 – שממשיך ופועל ענין הקבלת-עול, ולאחרי הקב"ע של הרב, אזי יכול להיות "וקנה לך חבר".

אך עדיין צריך להבין השייכות של "עשה לך רב וקנה לך חבר" ל"הוי דן את כל האדם לכף זכות", שלכן נאמר "ו.הוי כו'", בוא"ו המחבר?

ואין לומר שהשייכות היא שע"י "עשה לך רב וקנה לך חבר" יבוא לשלימות החכמה, ואז יהי' "דן את כל האדם לכף זכות" – כי: (א) אם מדובר כאן אודות שלימות החכמה – הנה בהמשך ל"עשה לך רב וקנה לך חבר", הול"ל "ועשה לך תלמידים", שעל ידם באים לשלימות החכמה, כמארז"ל104 "הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולן". (ב) הענין ד"דן .. לכף זכות" אינו שייך לשלימות החכמה, אלא למדות שבלב, שכאשר יש לו נטי' למדת החסד, אזי "דן את כל האדם לכף זכות", וכפי שיתבאר לקמן.

יח. הביאור במאמר המשנה "עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות" – יובן בהקדם ביאור השייכות לבעל המאמר, ר' יהושע בן פרחי', כידוע שמימרות התנאים והאמוראים קשורים עם שמותיהם [וברוב הפעמים רואים את השייכות שביניהם, כפי שמצינו בנוגע לשמאי והלל110, וכמשנ"ת בשבוע שעבר111 ], ומתאימים לכללות הנהגת ימי חייהם, או למאורע מסויים שאירע במשך ימי חייהם, שבגללו אמרו הוראה זו.

ובכן, בנוגע לר' יהושע בן פרחי' מצינו בגמרא112 "לא כר' יהושע בן פרחי' שדחפו לאותו האיש בשתי ידים וכו'".

ובהקדים – שיש ב' פירושים בהשלילה דהנהגת ר' יהושע בן פרחי' ("לא כר' יהושע כו'"): (א) אין לנו ללמוד מהנהגה זו, שהיתה שייכת רק לר' יהושע בן פרחי', ורק ביחס לאותו האיש, (ב) השלילה היא גם בנוגע לר' יהושע בן פרחי' עצמו, שטעה בכך שדחה אותו (כפי שמצינו בכמה תנאים ואמוראים שהתחרטו על הנהגה מסויימת), וכמובן מהמשך סיפור הגמרא, שלאחרי שדחה אותו, "אתה לקמי' כמה זמנין, אמר לי' קבלן, לא הוי קא משגח בי', יומא חד הוה קרי ק"ש, אתא קמי', סבר לקבולי, אחוי' לי' בידי', הוא סבר מידחא דחי לי', אזל זקף לבינתא והשתחוה לה, אמר לי' הדר בך, אמר לי' כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה".

ולהעיר, שבזה גופא יש לפרש בב' אופנים: (א) הנהגת ר' יהושע היתה שלא כדבעי, (ב) ר' יהושע דחה אותו בגלל שרצה לעורר אצלו תשובה פנימית ועמוקה יותר, ולכן בפעם האחרונה "סבר לקבולי, אחוי' לי' בידי'", אלא שאותו האיש לא הבין את הרמז, ו"סבר מידחא דחי לי'". וגם לאחרי ש"זקף לבינתא כו'", "אמר לי' הדר בך". וגם לאחרי שאמר "כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה" – לא קיבל ר' יהושע מענה זה, כי, "אין מספיקין דייקא, אבל אם דחק ונתחזק .. ועשה תשובה, מקבלין תשובתו"113. וכמו ב"אחר", שגם לאחרי ששמע בת-קול "שובו בנים שובבים חוץ מאחר"114, הוה לי' לדחוק כו'115, ועד ש"כי נח נפשי' דאחר .. אמר רבי מאיר .. מתי אמות ואעלה עשן מקברו, כי נח נפשי' דרבי מאיר סליק קוטרא מקברי' דאחר .. כי נח נפשי' דרבי יוחנן פסק קוטרא מקברי' דאחר"116.

ולכן אומר ר' יהושע בן פרחי' "הוי דן את כל האדם לכף זכות" – שמלכתחילה יש לדון כל אדם לכף זכות, ולא לדחותו כו', ואז לא יבוא למאורע כזה (משא"כ אם בתחילה ידחהו, הרי יכול להיות שיחזור אליו בהיותו באמצע ק"ש, ולא יוכל להפסיק…).

יט. ומקדים לזה – "עשה לך רב וקנה לך חבר":

כאשר משתדלים ולא מצליחים למצוא זכות – אזי צריכים לחקור ולדרוש כו', אולי אין החסרון בו, אלא בחבריו. ואם לא מוצאים חסרון בחבריו, יתכן שהחסרון הוא ברבו – בדקות דדקות עכ"פ, וכתוצאה מזה נעשה החסרון אצל התלמיד בגסות ביותר, וכהמשך דברי המשנה117 : "חכמים הזהרו בדבריכם שמא .. ישתו התלמידים הבאים אחריכם .. ונמצא שם שמים מתחלל".

וזהו שאומר ר' יהושע בן פרחי' – שלמרות היותו נשיא הדור, וכללות הנהגתו היתה ע"פ תורה, יתכן שהאשמה תלוי' בו, שהוא הרב (של אותו האיש), או בחבריו (שגם הם היו תלמידיו), והי' לו לדון אותו לכף זכות כו'118.