13 עצות לביטחון והצלחה מנכדו של חוני המעגל
אבא חלקיה, נכדו של חוני המעגל, נקרא להוריד גשם, שפע לעולם. בדרכו המיוחדת הוא מלמד אותנו סדרה של עצות חשובות לביטחון והצלחה.
מקורות
ובקשר לסיפור זה מספרים גם על צאצאיו של חוני שהיו גדולים בצדקותם. מסופר: אבא חלקיה בר בריה[בן בנו] של חוני המעגל הוה[היה],וכי מצטריך עלמא למיטרא הוו משדרי רבנן לגביה, ובעי רחמי, ואתי מיטרא[וכאשר היה צריך העולם לגשם היו שולחים חכמים אליו, והיה מבקש רחמים, ובא הגשם].זימנא חדא איצטריך עלמא למיטרא[פעם אחת הצטרך העולם לגשם],שדור רבנן זוגא דרבנן לגביה למבעי רחמי דניתי מיטרא[שלחו חכמים זוג חכמים אליו לבקש רחמים שיבא גשם],אזול לביתיה ולא אשכחוהו[הלכו לביתו ולא מצאוהו],אזול בדברא ואשכחוהו דהוה קא רפיק[הלכו בשדה ומצאוהו שהיה עודר],יהבו ליה שלמא[נתנו לו שלום]
כ״ג ב
ולא אסבר להו אפיה[הסביר להם פנים], בהשבת שלום. בפניא, כי הוה מנקט ציבי, דרא ציבי ומרא בחד כתפא, וגלימא בחד כתפא[בערב, כאשר אסף עצים להסקה, שם את העצים והמעדר על כתפו האחת, והגלימה על כתפו האחת].כולה אורחא לא סיים מסאני[כל הדרך לא נעל נעלים],כי מטי למיא סיים מסאניה[כאשר הגיע למים נעל נעלים],כי מטא להיזמי והיגי דלינהו למניה[כאשר הגיע למקום קוצים הרים את בגדיו].כי מטא למתא, נפקא דביתהו לאפיה כי מיקשטא[כאשר הגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת]כי מטא לביתיה, עלת דביתהו ברישא, והדר עייל איהו, והדר עיילי רבנן[כאשר הגיע לביתו, נכנסה אשתו בתחילה, ואחר כך נכנס הוא, ואחר כך נכנסו חכמים],יתיב וכריך ריפתא[ישב ובצע פת]ולא אמר להו לרבנן[להם לחכמים]:תו כרוכו[בואו ואכלו] כפי שנהוג לומר מדרכי הנימוס. פלג ריפתא לינוקי[חילק לחם לילדים],לקשישא חדא ולזוטרא תרי[לגדול פרוסה אחת ולקטן שתיים],
אמר לה לדביתהו[לאשתו]:ידענא דרבנן משום מיטרא קא אתו[יודע אני שהחכמים משום הגשם באו],ניסק לאיגרא וניבעי רחמי[נעלה לגג ונבקש רחמים],אפשר דמרצי[אולי יתרצה]הקדוש ברוך הוא וייתי מיטרא ולא נחזיק טיבותא לנפשין[ויביא מטר, ולא נחזיק טובה לנפשנו], שלא ייראה שאנחנו שגרמנו לכך. סקו לאיגרא, קם איהו בהדא זויתא, ואיהי בחדא זויתא[עלו לגג, עמד הוא בפינה זו והיא בפינה אחת, אחרת],קדים סלוק ענני מהך זויתא דדביתהו[קדמו ועלו עננים מאותהפינה שעמדה בה אשתו].כי נחית[כאשר ירד]אמר להו[להם]:אמאי אתו רבנן[מדוע באו חכמים] אלי? אמרו ליה[לו]:שדרי לן רבנן לגבי דמר למיבעי רחמי אמיטרא[שלחו אותנו חכמים אל אדוני לבקש רחמים על הגשם].אמר להו[להם]:ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה שהרי השמים כבר מעוננים ועומד לרדת הגשם.
אמרו ליה[לו]:ידעינן דמיטרא[יודעים אנו שהגשם]מחמת מר[אדוני]הוא דאתא[שבא],אלא לימא לן מר הני מילי דתמיהא לן[שיאמר, יסביר, לנו אדוני אותם הדברים שהיו תמוהים לנו] שעשית במשך הזמן, מאי טעמא כי יהיבנא למר שלמא לא אסבר לן מר אפיה[מה טעם כאשר נתנו לאדוני שלום לא הסביר לנו אדוני פניו] ולא השיב לנו שלום? אמר להו[להם]:שכיר יום הואי[הייתי],ואמינא[ואמרתי]:לא איפגר[אתמהמה] בשיחה ואבטל מעבודתי. ועוד שאלו: ומאי טעמא דרא מר ציבי אחד כתפיה וגלימא אחד כתפיה[ומה טעם שם אדוני את העצים על כתפו האחת ואת הגלימה על כתפו האחת]?אמר להו[להם]:טלית שאולה היתה זאת, להכי — שאלי, ולהכי — לא שאלי[לזו ללבוש אותה שאלתי אותה, ולזו לשים עליה עצים לא שאלתיה].
ושאלוהו עוד: מאי טעמא כולה אורחא[מה טעם כל הדרך]לא סיים מר מסאניה[נעל אדוני נעליו]וכי מטי למיא סיים מסאניה[וכאשר הגיע למים נעל נעלים]?אמר להו[להם]:כולה אורחא חזינא, במיא לא קא חזינא[כל הדרך רואה אני ויכול להזהר מן המכשולים, במים אינני רואה] ולכן נעלתי נעלים שלא אנזק שם. מאי טעמא כי מטא מר להיזמי והיגי דלינהו למניה[מה טעם כאשר הגיע אדוני לקוצים הרים את בגדיו]?אמר להו[להם]:זה הבשר מעלה ארוכה (מתרפא) אם נסרט בקוצים וזה הבגד אינה מעלה ארוכה אם ייקרע.
ושאלוהו עוד: מאי טעמא כי מטא מר למתא נפקא דביתהו דמר כי מיקשטא[מה טעם כאשר הגיע אדוני לעיר יצאה אשתו של אדוני כשהיא מקושטת]?אמר להו[להם]:כדי שלא אתן עיני באשה אחרת בלכתי בעיר. מאי טעמא עיילא היא ברישא, והדר עייל מר אבתרה, והדר עיילינן אנן[מה טעם נכנסה היא בתחילה, ואחר כך נכנס אדוני, ואחר כך נכנסנו אנחנו]?אמר להו[להם]משום דלא בדקיתו לי[שאין אתם בדוקים לי בעיני] ולא רציתי שתתייחדו עם אשה.
ושאלוהו עוד: מאי טעמא כי כריך מר ריפתא לא אמר לן "איתו כרוכו"[מה הטעם כאשר בצע אדוני פת לא אמר לנו "בואו וביצעו"]? אמר להם: משום שלא נפישא ריפתא[היתה הפת מרובה] דייה גם לאורחים ואמינא[ואמרתי]:לא אחזיק בהו ברבנן טיבותא[יחזיקו לי החכמים טובה]בחנם, שאני מכבד אותם, ואין בליבי באמת לעשות זאת. עוד שאלוהו: מאי טעמא יהיב מר לינוקא קשישא חדא ריפתא ולזוטרא תרי[מה טעם נתן אדוני לילד הגדול פרוסה אחת ולקטן שתיים]?אמר להו[להם]:האי[זה, הגדול] —קאי בביתא[נמצא בבית] ואם הוא רעב הוא אוכל, והאי[וזה, הקטן] — יתיב בבי כנישתא[יושב בבית הכנסת ולומד] ולכן הוא רעב יותר.
ושאלוהו עוד: ומאי טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דהוות קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה[מה הטעם קדמו ועלו עננים מאותה זוית שהיתה עומדת אשתו של אדוני לענן שלו]? אמר להם: משום דאיתתא שכיחא בביתא, ויהבא ריפתא לעניי, ומקרבא הנייתה[שהאשה נמצאת בבית, ונותנת לחם לעניים, וקרובה הנאתה] שהיא גורמת להם, ומידה כנגד מידה תפילתה נענית תחילה. ואנא יהיבנא זוזא ולא מקרבא הנייתיה[ואני נותן לעניים מעות ואין הנאה זו קרובה], שהרי העני אינו נהנה מיד, אלא עד שיקנה לחם במעות אלה. אי נמי[או גם כן] טעם אחר: לפי שהיא גדולה ממני בצדקותה, שכן הנהו ביריוני דהוו בשיבבותן[אותם בריונים שהיו בשכנותנו],אנא בעי רחמי דלימותו, והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא, ואהדרו[אני ביקשתי רחמים שימותו, והיא ביקשה רחמים שיחזרו בתשובה, וחזרו].
