איך לבנות רצון יציב בנפש – עצת הזוהר, שמות

אין דבר העומד בפני הרצון. באמצעות הרצון האדם יכול לשנות את מצבו. אבל מה קורה כשהרצון לא יציב? הזהר מספק מספר עצות לייצוב הרצון והכוונתו.

מקורות

זהר שמות

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵא הָיוּ יוֹדְעִים בְּנֵי אָדָם אֶת הָאַהֲבָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת יִשְׂרָאֵל, הָיוּ שׁוֹאֲגִים כְּמוֹ כְפִיר לִרְדּף אַחֲרָיו. שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפָמַלְיָה שֶׁלּוֹ וְאָמַר לָהֶם: כֻּלְּכֶם רְדוּ לְמִצְרַיִם, וַאֲנִי אֵרֵד עִמָּכֶם.

אָמְרָה שְׁכִינָה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, יֵשׁ צְבָאוֹת בְּלִי מֶלֶךְ? אָמַר לָהּ: אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה. מִלְּבָנוֹן – מִמְּקוֹם הָעֵדֶן, שֶׁמְּלֻבָּן בְּכָל מַעֲשָׂיו. כַּלָּה – זוֹ שְׁכִינָה, שֶׁהִיא כְּמוֹ כַלָּה בְּחֻפָּה. וְהוֹלֵךְ זֶה כְּמוֹ זֶה, שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַה זֶּה שֶׁכָּתוּב (במדבר ז) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלֹּת מֹשֶׁה? כָּתוּב כַּלַּת, בַּיּוֹם שֶׁנִּכְנְסָה כַּלָּה לַחֻפָּה, וּשְׁכִינָה זוֹ הַכַּלָּה.[1]

שיר השירים ד, ח

כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ׃ {ס}        

אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי  מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים׃

רש״י

אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי. וּכְשֶׁתָּשׁוּבוּ מִן הַגּוֹלָה, אֲנִי אָשׁוּב עִמָּכֶם, וְאַף כָּל יְמֵי הַגּוֹלָה, בְּצָרָתֵךְ לִי צָר. וְעַל כֵּן כָּתַב, "אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי", כְּשֶׁתִּגְלוּ מִלְּבָנוֹן זֶה, אִתִּי תָבוֹאִי, וְלֹא כָתַב, "אִתִּי לִלְבָנוֹן תָּבוֹאִי", לוֹמַר, מִשְּׁעַת יְצִיאַתְכֶם מִכָּאן עַד שְׁעַת בִּיאַתְכֶם כָּאן, אֲנִי עִמָּכֶם בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּצְאוּ וְתָבוֹאוּ:

תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה. בְּקַבְּצִי אֶת נִדָּחַיִךְ, תִּסְתַּכְּלִי וְתִתְבּוֹנְנִי מַה שְׂכַר פְּעֻלָּתֵךְ מֵרֵאשִׁית הָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמַנְתְּ בִּי: לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, וּמַסָּעוֹתַיִךְ וַחֲנִיּוֹתַיִךְ עַל פִּי, וּבִיאָתֵךְ לְרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן שֶׁהָיוּ מְעוֹנוֹת אֲרָיוֹת, סִיחוֹן וְעוֹג. דָּבָר אַחֵר: "מֵרֹאשׁ אֲמָנָה", הַר הוּא בִּגְבוּל צְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּשְׁמוֹ אֲמָנָה, וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה טוּרֵי אַמְנוֹן, וְהֹר הָהָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "מִן הַיָּם הַגָּדוֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר". וּכְשֶׁהַגָּלֻיּוֹת נִקְבָּצוֹת וּמַגִּיעוֹת שָׁם, הֵם צוֹפִים מִשָּׁם וְרוֹאִין גְּבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַאֲוִירָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּשְׂמֵחִים וְאוֹמְרִים הוֹדָיָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: "תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה":

זהר שמות, ג׳

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, (שיר ד) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים. פָּסוּק זֶה נֶאֱמַר עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְקָרְבוּ לְהַר סִינַי לְקַבֵל תּוֹרָה, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִתִּי מִלְּבָנוֹן – מֵאוֹתוֹ עִדּוּן הָעֶלְיוֹן בָּאָה. כַּלָּה – שְׁלֵמָה, כְּמוֹ הַלְּבָנָה כְּשֶׁמִּשְׁתַּלֶּמֶת מֵהַשֶּׁמֶשׁ בְּכָל אוֹר וְהִתְנוֹצְצוּת. אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי – כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ בָנַיִךְ תּוֹרָה.[2]

• ספר הזהר, שמות ג׳:כ׳

תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה: דָּא אִיהוּ גָּרוֹן, דְּמִתַּמָּן נַפְקָא רוּחָא לְאַשְׁלְמָא כֹּלָּא, (נ"א כלה)

מֵרָזָא דִּלְבָנוֹן סָתִים וְגָנִיז. מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן: דָּא אִיהִי לִישָׁנָא רֵישָׁא וְאֶמְצָעִיתָא, דִּמְחַתְּכָא לְדִּבּוּר. מִמְּעוֹנוֹת אֲרָיוֹת: אִלֵּין אִינּוּן שִׁינַיִם. מֵהַרְרֵי נְמֵרִים: אִלֵּין אִינּוּן שִׂפְוָון, שְׁלִימוּ דְּאִשְׁתְּלִים בְּהוּ דִּבּוּר.

תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה – זֶהוּ גָרוֹן שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵאת רוּחַ לְהַשְׁלִים לַכֹּל,

(כלה) מִסּוֹד הַלְּבָנוֹן הַנִּסְתָּר וְהַגָּנוּז.

מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן – זוֹהִי לָשׁוֹן רֹאשׁ וְאֶמְצַע, שֶׁחוֹתֶכֶת אֶת הַדִּבּוּר. מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת – אֵלֶּה הֵם שִׁנַּיִם. מֵהַרְרֵי נְמֵרִים – אֵלֶּה הֵם שְׂפָתַיִם, הַשְּׁלֵמוּת שֶׁבָּהֶם נִשְׁלָם הַדִּבּוּר.

ביאורי זוהר, אדמו״ר הזקן, פרשת שמות, עמ׳ 168, לוקט ונערך על ידי בנו, אדמו״ר האמצעי (הקובץ המלא בלינק)

אך הענין יובן בהקדים תחילה כלל אחד הידוע בעץ חיים וגם בפרדס כשכשם שיש י ספירות הנגלות באורות וכלים בבחינת אצילות כך יש ספירות בבחינת העלם למעלה מהאצילות, והן 10 ספירות שבכתר.

ובלשון הגאונים בפרדס והוא י׳ ספירות דאריך אנפין וחכמה סתימאה דאריך אנפי הוא הנקרא חכמה שבכתר… ועל דרך זה יש בינה שבכתר וחג״ת שבכתר.

וביאור ענין זה יובן על דרך המשל כי מבשרי אחזה

דהנה הרצון שבנפש האדם הוא בחינת העלם שנמשך מהעלם עצמות הנפש ממש,

וכל כוחות הנפשיים הפרטיים המלובשים בכלים ובאברי הגוף וגם בג׳ חללי גלגלתא חב״ד, כולם מקבלים מבחינת הרצון,

שהרי גם במוח החכמה שהוא כלי לאור כוח השכל אנו רואים בחוש שכאשר יש לאדם רצון לעסוק ולהתייגע בעיון איזו חכמה, אזי יפעל בכלי המוח החכמה וישכיל החכמה ויקרא בשם חכם.

ואם אין לו רצון וחשק לעיין ולהתייגע בחכמות ומושכלות אין כלי מוח חכמתו פועלת כלום בעיונו ואינו משכיל כלום ולא נקרא חכם כלל.

ואם כן תלוי אור השכל ברצון דווקא,

שכפי הרצון כך יומשך התפשטות כוח השכל באורך ורוחב וכו׳,

וכן על דרך זה בכל פרטי הכוחות הנפשיים עד שגם כלי הדיבור תלוי ברצון, שהרי אנו רואים בחוש שכפי הרצון לדבר כך ידבר, אם רצונו להרחיב, ירחיב ואם רצונו למעט ולקצר, הדיבור ימעט ויקצר וכו׳, וגם אם רצונו לדבר בקול רם והתפשטות ואם רצונו לדבר בקול נמוך ובמיעוט התפשטות ידבר כן.

ואם כן תלוי מיעוט וריבוי אור וכלי הדיבור גם כן ברצון

ועל דרך זה גם בשאר פרטי הכוחות כמו כוח הבינה שנקרא השגה ותפיסה, אם ירצה ישיג הרבה ואם לא ירצה לא ישיג כלום

ומתוך זה נוכל להבין אחר שפרטי הכוחות באופן מיעוטם ורבויים תלוי ברצון.

בהכרח לומר שברצון עצמו יש שורש ומקור לכל הכוחות הללו בפרט,

אלא שהוא שם כוח שורשי ומקורי,

דהיינו כוח הרצון לדבור הוא כוח מיוחד,

וכוח הרצון להשכיל השכלות הוא כוח מיוחד בפני עצמו,

וכוח הרצון להשיג השגות ותפיסות הוא כוח מיוחד בפני עצמו,

אלא שאין שם בחינת התחלקות ביניהם אחר שכל הכוחות שהם ברצון המה רצוניים כמהות הרצון עצמו שהוא בלתי מוגבל בכלי ואינו נראה באור וגילוי

[1] אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִלְמָלֵי הֲווֹ יַדְעִין בְּנִי נָשָׁא, רְחִימוּתָא דְּרָחִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, הֲווֹ שָׁאֲגִין כִּכְפִירַיָּא לְמִרְדַּף אֲבַתְרֵיהּ. דְּתַנְיָא, בְּשַׁעֲתָא דְּנָחַת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, קָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְפָּמַלְיָא דִּילֵיהּ אָמַר לְהוֹן, כֻּלְּכוֹן חוּתוּ לְמִצְרַיִם, וַאֲנָא אֵיחוּת עִמְּכוֹן. אָמְרָה שְׁכִינְתָּא רִבּוֹנָא דְּעָלְמָא, אִית צְבָאוֹת בְּלֹא מַלְכָּא, אָמַר לָהּ, אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, מִלְּבָנוֹן: מֵאַתְרָא דְּעֵדֶן, דִּמְלוּבָּן בְּכָל עוֹבָדוֹי. כַּלָּה: דָּא שְׁכִינְתָּא, דְּהִיא כַּלָּה בְּחוּפָּה. וְאַזְלָא הָא כְּהָא דְּתַנְיָא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי דִּכְתִּיב, (במדבר ז׳:א׳) וַיְהִי בְּיוֹם כַּלֹּת מֹשֶׁה, כַּלַּת כְּתִיב, בְּיוֹמָא דְּעָאלָת כַּלָּה לַחוּפָּה, וּשְׁכִינְתָּא דָּא הִיא כַּלָּה.

[2] (שמות א׳:א׳) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח (ה' א' שיר השירים ד׳:ח׳) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעוֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים. הַאי קְרָא עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְּמַר, בְּשַׁעֲתָא דְּנַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וּקָרִיבוּ לְטוּרָא דְּסִינַי לְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא, אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִתִּי מִלְּבָנוֹן: מִן הַהוּא עִדּוּנָא עִלָּאָה קָא אָתָאת. כַּלָּה: שְׁלֵימָתָא, כְּהַאי סִיהֲרָא דְּאִשְׁתְּלִימַת מִן שִׁמְשָׁא בְּכָל נְהוֹרָא וּנְצִיצוּ, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי, בְּגִין לְקַבְּלָא בָּנַיִךְ אוֹרַיְיתָא.