שוב הרופאים טועים? ייתכן ששינה דווקא לא כל כך בריאה לנו?

מחקרים רבים מעידים על התועלות הבריאותיות של שינה.
יחד עם זאת אנחנו רואים שכשאנחנו שמחים ומלאי חיות אנחנו פחות צריכים לישון. לעומת זאת במצב של עצבות וטרדות אנחנו מחפשים את המיטה.
אולי זה אומר שצריך לחשוב אחרת על השינה ועל האופן שבו היא תורמת לבריאות הנפש והגוף שלנו.

מקורות

"אמר רב: אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס. וכמה שינת הסוס? שיתין נשמי. אמר אביי: שנתיה דמר כדרב, ודרב כדרבי, ודרבי כדדוד, ודדוד כדסוסיא, ודסוסיא שיתין נשמי" (סוכה, כו ע"ב).

ששה דברים נאמרים בסוס: אוהב את הזנות, ואוהב את המלחמה, ורוחו גסה, ומואס את השינה, ואוכל הרבה ומוציא קמעה. ויש אומרים: אף מבקש להרוג בעליו במלחמה משום שפורץ תמיד לתוך הקרב. (פסחים קיג ב)

"אמר רב אושעיא אמר רבי אחא: הכי קאמר דוד מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה. רבי זירא אמר עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס מכאן ואילך היה מתגבר כארי" (ברכות, ג ע"ב). 

רש"י: "מתנמנם כסוס – עוסק בתורה כשהוא מתנמנם. כסוס הזה שאינו נרדם לעולם אלא מתנמנם ונעור תמיד"

"דוד היה נזהר שלא לישן שיתין נשמין, (פירוש ששים נשימות), כדי שלא יטעום טעם מיתה. הגה: ובגמרא, פרק הישן, משמע דדוקא ביום היה נזהר".

זהר ויגש ה

ודוד המלך היה שומר עצמו כל ימיו שלא יטעם טעם מיתה, משום ששינה הוא אחד מששים במיתה, ודוד, משום מקומו, שהוא חי, לא ישן אלא ששים נשימות, כי עד ששים נשימות חסר א' הוא חי, משם ולהלאה, טועם האדם טעם המות, ושולט עליו הצד של רוח הטומאה.

שולחן ערוך, אורח חיים,  רל״א

אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים יישן: הגה וכשנעור משנתו א"צ לברך אלהי נשמה (ב"י) ויש אומרים שיקרא קודם שישן ויהי נועם (כל בו)  ובלבד שלא יאריך בה שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא להחזיק גופו לעבודת הש"י

מקדש מלך

וכי האי מלה דקאמריתו הכי הוא רזא דמלה הכא ז"ל הרב בסידור זמן הקימה בין בקיץ בין בחורף הוא אחר ו' שעות וכן פי' בזו ה' פ' ויגש דפי' שתין נשמי היינו ו' שעות כנגד ו"ק זעיר עכ"ל. ומזה יובן לשון זה כי ר' יוסי ס"ל ס' נשמי כפשטה ולכן תירץ מה שתירץ אבל ההוא בר נש ס"ל כמ"ש הרב ז"ל שהם ו"ק דזעיר כל א' כלול מעשר הם ס' ולכך היה דוד ישן ו' שעות ראשונות מהלילה שהם כנגד ו"ק דזעיר והם נשמי דחיי כי זעיר הוא אילך החיים ומ' ובי"ע כלולים עמו ושינה אינה מזקת לו. ומשם ואילך הוא רזא דמותה שהיא הקליפה ולכך אם ישן מחצות ואילך יטעום טעם מיתה לכך כתיב חצות לילה אקום להודות לך. וזהו שתמה עליהם וכי האי מלה דאמריתו הכי הוא שמדבריכם נראה שלא היה ישן דוד כי אם שתין נשמי בכל הלילה. והאמת אינו כי. ששש שעות היה ישן כמ"ש בשם הרב וקשה איך שש שעות ראשונות שהם דינים נקראים נשמי דחיי ושש אחרונות שמתעוררים בהם הרחמים נקראים נשמי דמותא ואדרבה ראוי להיות להפך:

אבות ו

וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה דְבָרִים… במעוט שינה

סוכה נ״ג א:י״א – בשמחת בית השואבה

אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: לֹא טָעַמְנוּ טַעַם שֵׁינָה, דַּהֲווֹ מְנַמְנְמִי אַכַּתְפָּא דַהֲדָדֵי.

דין השכמת הבוקר. ובו ט סעיפים:

יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר:

תורה אור, לך לך, יב,ג

וכמו באדם בשעת שינה שהוא הסתלקות וקבוץ החיות מן הדם הוא הנפש לתוך הלב ונסתם הכל בתוכו שאין מתפשט ממנו פנימית החיות רק קיסטא דחיותא וחיצוניות שאז הוא דוקא גילוי והתפשטות חיצוניות החיות כמו כח הזן וכח המעכל שבנפש שהן בחי' חיצוניות לגבי כח השכל והמדות וראיה ושמיעה. והתפשטותן עיקרן בשעת שינה שבשעה שאינו ישן ומאיר השכל אז כח המעכל והזן אינן בהתפשטות כ"כ מצד התכללותן בכח השכל כנר בפני אבוקה ולכן מעכב התפשטותן אבל בשעת שינה שמסתלק ממשלת כח השכל אז הן מתפשטין ואז הקיבה מעכל ושולח אל הכבד כו'.