שתי עצות לשמירה על נפש חזקה
זה נכון שניסיונות והתמודדויות יכולים לחזק אותנו.
ובכל זאת החכמה היותר גדולה היא ללמוד כיצד להימנע מהם, כי לפעמים לא בטוח שלא ניפגע מהנפילה.
מקורות
סנהדרין קז, א
אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל אמר לפניו רבש"ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי אמר לפניו רבש"ע בחנני ונסני שנאמר (תהלים כו, ב) בחנני ה' ונסני וגו' אמר מינסנא לך ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה מיד (שמואל ב יא, ב) ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו' אמר רב יהודה שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע (שמואל ב יא, ב) ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא אתא שטן אידמי ליה כציפרתא פתק ביה גירא פתקה לחלתא איגליה וחזייה מיד (שמואל ב יא, ג) וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה ותשב אל ביתה והיינו דכתיב (תהלים יז, ג) בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי אמר איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי ולא אמר כי הא מילתא
בפירוש הרב שטיינזלץ:
אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם את עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו: רבונו של עולם! מפני מה אומרים בתפילה "אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב", ואין אומרים "אלהי דוד"? אמר לו הקדוש ברוך הוא: אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי [הם היו מנוסים בפני, ואתה אינך מנוסה לפני]. אמר לפניו: רבונו של עולם בחנני ונסני, שנאמר: "בחנני ה' ונסני צרפה כליותי ולבי" (תהלים כו, ב),
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מינסנא לך [אני אנסה אותך], ועבידנא מילתא בהדך [ועושה אני עוד דבר אחד], דלדידהו [שלהם, לאבות], לא הודעתינהו [הודעתי אותו להם] במה אני עתיד לנסותם, ואילו ביחס לך אנא קא מודענא [אני מודיע] לך דמנסינא לך [שאני מנסה אותך] בדבר ערוה. מיד "ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו" (שמואל ב' יא, ב),
אמר רב יהודה: כיון ששמע דוד במה יהא נסיונו רצה לשמור עצמו מתאוה, ולכן הפך משכבו של לילה למשכבו של יום, ששכב עם נשיו באותו יום כדי שלא יתאוה עוד, ונתעלמה ממנו הלכה: אבר קטן יש באדם, זה המשביעו בתשמיש — הרי אברו רעב ומשתוקק עוד, והמרעיבו — שבע ולכן לא הועיל לו הדבר.
נאמר "ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד" (שמואל ב' יא, ב), בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא [היתה חופפת את ראשה מתחת, מאחורי, כוורת] והיתה מוסתרת מעיני הכל. אתא [בא] שטן אידמי ליה כציפרתא [נדמה לו לדוד כציפור], פתק ביה גירא [ירה בו חץ], פתקה לחלתא [פגע החץ בכוורת], איגליה וחזייה [גילה אותה, את הכוורת, וראה אותה].
מיד: "וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי. וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטמאתה ותשב אל ביתה" (שמואל ב' יא, ג–ד), והיינו דכתיב [וזהו שנאמר]: "בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמתי בל יעבר פי" (תהלים יז, ג), אמר: איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי [ולוואי זמם, רסן היה נופל בפיו של מי ששונא אותי, כלומר, בפי], ולא אמר כי הא מילתא [הייתי אומר דבר כזה], ולא הייתי נכשל בנסיון.
איך?
עבודה זרה יז, א
סופר, עולא כי הוה אתי מבי רב, הוה מנשק להו לאחתיה אבי ידייהו [כאשר היה בא, שב לביתו ממקום לימודו, מבית הרב, היה מנשק את אחיותיו על ידיהן], ואמרי לה [ויש שאומרים] שהיה מנשקן אבי חדייהו [על חזיהן]. ומעירים: ופליגא דידיה אדידיה [וחלוק מעשה זה שלו של עולא על דבר אחר שלו], שאמר עולא: אפילו קריבה בעלמא [בלבד] לערוה אסור, משום "לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב" ["לך לך אומרים אנשים לנזיר, סביב סביב, לכרם אל תתקרב"] שלא תיכשל באכילת ענבים. ובאותו אופן צריך להתרחק מכל קירבה שיש בה צד ערוה.
