קול דודי דופק – ההזדמנות שעדיין קיימת
בנאומו המפורסם של הרב סולוביצי'ק, "קול דודי דופק", שנשא ביום העצמאות השמיני למדינת ישראל, הוא מתאר שש דפיקות של הדוד, של הקב"ה על דלת הרעיה, כנסת ישראל. שש דפיקות מאז השואה ועד הקמת המדינה. שש דפיקות שאולי החמצנו. ששה ניסים של הצלה ותקומה שאנו, בעליהם, אולי איננו מכירים בהם כניסים.
"מהי תמצית שיר השירים אם לא תיאור ההתמהמהות הפרדוכסלית והטרגית של הרעיה, שכורת אהבה והלומת געגועים כשהשעה, רפודת מורא הוד, שיחקה לה – אם לא חימוץ הזדמנות הרת עולם גדולה ונשגבה".
המלאכים רואים את ההחמצה של הרעיה, מביא הרבי מלובביץ', ומתקשים לראות בקלונה של השכינה, של הלב היהודי, אשר רואה את הבורא עומד מאחורי הדלת ודופק ומבקש להיכנס, ואילו הוא ישן. ואף שגם בעת השינה שומע את הדפיקה, האדם אינו קם לפתוח את הדלת.
ובכל זאת הבשורה המשמחת היא שההזדמנות עדיין קיימת. גם היום, ביום העצמאות ה-69 למדינת ישראל, הדוד עדיין דופק על לבו של כל יהודי ומבקש מנשמתו "פתחי לי", ולו פתח קטן כחודה של מחט.
ואם רק תפתח הרעיה, מבטיח הדוד, "אני אפתח לך כפתחו של אולם". הוא מבטיח הכל, ובלבד שיתנו לו להיכנס. שלא תהיה זו מציאות של 'כוחי ועוצם ידי', אלא מציאות של הכרה בטוב הבורא המהווה ומחייה הכל.
כי באמת, כשהאדם מתעורר ותופס מה שהחמיץ, מדגיש הרבי בשיחה שנשא זמן קצר לאחר נאומו של הרב סולבייצ'יק, כאשר הוא מחפש באמת את נקודת פנימיות נפשו, מובטח לו שגם ימצא את "שאהבה נפשי".
כי הרי סוף כל סוף השינה, הגלות, ההסתר אינם בשביל ההעלם, אלא כדי שגם אם באיחור, נתעורר ונחפש.
(וראו תורת מנחם יח, תשי"ז, חלק ראשון, עמ' 151.)
