מומלץ

התמודדות בזמן הקורונה – לחזור לתנועות האימון הבסיסיות

חרדות כלכליות ומתח נפשי? תסריטים אפוקליפטיים? זה הזמן לחזור לתנועות האימון הבסיסיות

האזנתי פעם לראיון עם שחקן כדורסל מפורסם בליגה האמריקאית. הוא נשאל כיצד בזמן אמת, כשהכל מונח על כתפיו, במקום לחשוש, להתרגש ולאבד את הכדור הוא מצליח להציג מופעי כדורסל מרהיבים כל כך. השחקן ענה בפשטות שבזמן המשחק, כשיש עשרות אלפי צופים באולם ומיליוני עוקבים בטלוויזיה, הוא לא עושה שום דבר שלא התאמן עליו כבר אלפי פעמים. את כוחות היצירה שלו הוא משקיע באימונים. במשחק הוא עושה את מה שהוא יודע ואליו הוא מתורגל כמעט באופן אוטומטי.

אלו ימים לא פשוטים. הקושי העיקרי שבהם נובע ממרכיב אי-הודאות. מה יהיה מחר? איך נסתדר? מה יהיה מבחינה כלכלית? מה יקרה אם אנו או יקירינו נחלה? האם ימצאו חיסון? ועוד כהנה שאלות טורדות. במציאות הזו קשה לדבר על שמחה. כשלא יודעים מה יהיה מבחינה רפואית וכלכלית וכשחוששים שהמצב עלול להתדרדר עוד יותר, קשה למצוא סיבות לשמחה.

אולם מרכיב אי-הודאות איננו דבר חדש. הוא קיים תמיד בחיינו. האדם אף פעם אינו יודע מה יקרה ברגע הבא. המרכיב הזה, על-פי תורת החסידות, הוא המתנה הגדולה ביותר שניתנה לאדם והוא גם מבחנו הגדול. הסיבה לכך היא שהוא מאפשר לאדם להידמות לבוראו. כשם שהבורא בורא כל רגע מחדש כך מרכיב אי-הודאות מאפשר לאדם בכל רגע לבחור את דרכו, את מצב רוחו ואת השקפתו על העולם.

נכון שהתפשטות הקורונה והנזקים הכלכליים מעצימים את מרכיב אי הודאות בחיינו. כתוצאה מכך גם החרדות מתגברות וכולנו נזרקים להתמודדות בווליום גבוה בהרבה מזה שאנו רגילים אליו. אולם בכמה מובנים ההתמודדות עתה היא כנגד אותו מרכיב שממתין לנו מעבר לפינה בכל רגע בחיים השוטפים. אם נחזור לשחקן הכדורסל, ימים אלה הם כשיאו של טורניר מכריע. הדרך להצליח, להתעלות מעל המשבר, לא להכניס הביתה מתחים שיפרקו אותנו מבפנים, היא על-ידי שנעשה בדיוק את מה שהתאמנו עליו עשרות ומאות פעמים.

האימון המדובר הוא מה שמבדיל בין אמונה לביטחון. אמונה היא ידיעה כללית, מקיפה שגם הקורונה היא מאת הבורא ואין חלל, מקום או נגיף הפנויים ממנו. ביטחון היא החדרת הידיעה הכללית הזאת לתוך החיים עצמם דרך האימון. כך שגם אם לא התאמנו עד כה, זה בהחלט הזמן להתחיל.

השבוע חזרתי לספר “לנצח כל רגע מחדש” שנראה בעיני מדויק למצב. רציתי לרענן את ‘האימונים’ שמציע בעל התניא כדי להצליח ב”משחק” עצמו. מה כוללים האימונים האלה? כיצד אפשר להפחית את המתח ולעורר את מנוחת הנפש ואפילו תנועה של שמחה בימים אלה של חוסר ודאות?

להימנע מתסריטים שליליים ואפוקליפטיים

מפתח אחד לדחיית חרדות הוא שליטה במחשבות. רשעים בחייהם קרויים מתים. על פי הבעל-שם-טוב הסיבה לכך היא משום ששולטות בהם המחשבות הזרות. מחשבות הן כידוע הלבוש לכוחות הנפש. בהן מתגלים כוחות הנפש והן זירת הקרב העיקרית של האדם. מחשבות זרות הן מחשבות שהאדם איננו מכוון בשכלו. הן נעות ללא שליטה, נדחפות על ידי רגשות ומעוררות רגשות, בסוג של היזון חוזר. במצב הזה האדם חושב מה יהיה ואיך נסתדר ועצם המחשבה מעוררת בו לחץ. זאת משום שכל מחשבה מעוררת ומתעוררת על ידי רגש. כשהוא לא בוחר את מחשבותיו הוא גם מאבד את השליטה על חייו.

לצורך מניעת תנועה מופקרת של המחשבות אחד האתגרים הגדולים במצב הנוכחי הוא להימנע ממחשבות ותסריטים אפוקליפטיים. לנתק לתחושת הייאוש וחוסר הביטחון את מקור החיות. כדי לעשות זאת אין ברירה אלא לצמצמם את צריכת החדשות ולהימנע מהשתתפות בשיחות שבמרכזן בניית תסריטים וספקולציות. כשאנו כל היום מול ערוצי החדשות, עסוקים בספקולציות ותרחישים, אין להתפלא שאנו מייצאים לבני הבית תחושה של חרדה שמרסקת את יכולת ההתמודדות של המשפחה כולה. הקורונה תעבור. החרדות מדבקות לא פחות ועלולות להישאר בנו ובילדינו כנטייה בלתי רצויה. כשאנו חרדתיים או מתוחים, מדגיש אדמו”ר הזקן, אנחנו מסלקים את הבורא מהמשוואה. מישהו תמצת זאת השבוע במשפט יפה: “אני לא נותן לפחד לשלוט בי כי אני מפחד שהקב”ה יראה שאני מפחד ממשהו אחר מלבדו”.

את הראש להשאיר בחוץ

יש לי חבר, איש עסקים, שחווה בשבוע שעבר התקף חרדה. הוא השקיע לא מעט בתקופה האחרונה ובמקום לקצור פירות הגיעה הקורונה. הוא התגבר על ההתקף כשבמקום לשחרר שליטה על המחשבות הוא החזיר לעצמו את השליטה עליהן. הוא הזכיר לעצמו שכמו בכל המקרים, זהו ניסיון. כשעומדים בו הוא מתפוגג. עיקר הניסיון הוא להחזיר את הביטחון למשוואה.

הוא סיפר שלאחר ההתקף הוא התמודד יפה ושחרר מעליו את המעמסה והמתח. עכשיו הוא מתפקד טוב יותר בבית ובכלל. עתה הוא “רואה” את הילדים ואת זוגתו ומבצע את פעולות ההתאמה בעסקיו מתוך סוג של שקט נפשי.

הנקודה הזאת של שחרור מהלחץ הכלכלי והמתח הנפשי היא נקודה חמקמקה, שכדאי להקדים ולהגיע אליה מלכתחילה. אבל עצם העובדה שהיא קיימת מלמדת שהיכולת להשיג את מנוחת הנפש, גם כשהכל סוער, קיימת בכל אחד מאיתנו.

המשוואה היא לכן ברורה. ככל שגדלה הצריכה החדשותית שלנו וקטנה העבודה הפנימית נגלה שקשה לנו יותר להתמודד עם מתח וחרדה. ככל שנדע שאנו מסוגלים לעבור את התקופה הזו באופן אחר נזמין את מנוחת הנפש והתמודדות טובה יותר עם המצב.

חשוב להדגיש שאין הכוונה שלא להיות מעודכן ולא להישמע להוראות. הכוונה היא לא להיות מונח בהם עם הראש והלב שלנו, כפי שהרבי מייעץ בלא מעט מכתבים. עלינו לעשות מה שצריך ולהתפנות לניצול הזמן בדרכים האפשריות.

מאמץ אקטיבי

מתח וחרדה לא ייעלמו ללא מאמץ אקטיבי. על-פי בעל התניא גם התבוננות אינה מספיקה. הסיבה לכך היא שכדי שרגשות רצויים יחליפו את מקום המתח נדרשת התקשרות לתוכן חיובי. אי אפשר לעורר אהבה, מנוחת הנפש והתעוררות בלי יגיעה ושינוי ההשקפה.

וכך בלשונו: ‘שאי אפשר להיות הולדת והמשכת האהבה מההתבוננות אלא אם כן ייגע את עצמו לקשר דעתו בחוזק. ונצטרך לזה כל המלאכות ברוחניות…’ (תורה אור, ויקהל)

נכון אמנם שישנו מצב יוצא דופן של גילוי רגשות פשוטים, אולם בזמנים אלה היגיעה צריכה להיות בהשקעה בתוכן חיובי. המחשבות הלא רצויות הקשורות במה יהיה ואיך נסתדר חייבות חלופה מרוממת, שתמלא אותנו בזמן הזה. החלופה יכולה להיות סוגיה עיונית או לימוד כלשהו. צריך לא להישאר מופקרים לפגיעתם הרעה של המחשבות שאינן תחת שליטה והכוונה. ההמלצה היא ללמוד נושאים, מכתבים ושיחות הקשורים לביטחון ואמונה.

המלצה נוספת היא לראות את הסביבה שלנו. קהילה ונתינה הן מקור של עוצמה בזמנים של קושי ומשבר. הקהילה מפחיתה מעוצמת החששות ומעודדת ביטחון. הנתינה מסיחה את הדעת מעיסוק מופרז ב”אני”.

היכולת להתמקד ולהסיח את הדעת מכל הרעש החיצוני ומאי הודאות תעזור לנו גם להתפתח. אחרי שיסתיים המשבר, המשק ייצא לתקופה של פריחה. כדאי להיות מוכנים לתקופה הזו עם חיסון נפשי לצד מוצרים ורעיונות שיאפשרו לנו להיות חלק מאותה צמיחה.

(פורסם במגזין נשמה)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.