'היד הנעלמה' של הנישואין – ל"ג בעומר – פורסם במוסף דעות – ידיעות אחרונות

ל"ג בעומר ידוע כחג החתונות. דווקא על רקע ריבוי החופות ביום זה בולטים אחוזי הגירושין הגבוהים. למעלה מרבע מכלל הזוגות הנישאים מתגרשים. במרכז ובערים חדשות כמודיעין, האחוזים גבוהים עוד יותר. לפופולאריות הגירושין השפעות מרחיקות לכת. הזוגיות וכמובן הגירושין, הם מיקרו-קוסמוס של חיינו האישיים והחברתיים. כמעט בכל עת בהיסטוריה האנושית, לימוד המערכת הזוגית הוא לימוד פני החברה והזרמים התרבותיים, כלכליים ורעיוניים הרווחים בה.

להוציא מקרים של דיכוי והעדר התאמה קיצוני, רוב המתגרשים משוכנעים שמלכתחילה לא בחרו בבן הזוג המתאים לכינון חיים שלמים וממצים, והם מבקשים הזדמנות נוספת. תביעה זו היא טבעית בדיוק כמו הכמיהה הראשונית למציאת בן זוג. כבודדים המציאות נתפסת כחסרה. לכן מי שחסר בן או בת זוג משקיע מאמץ רב בניסיון למצוא שותף לחיים. הפרוד גם הוא דבר טבעי. הוא מעיד על נטייתנו האינטרסנטית, בעוד שותפות מחייבת ויתורים והקרבה.

ככלל, אנו 'מתוכנתים' כך שאנו נושאים טנא עמוס ומתחדש של רצונות המניעים אותנו, וכשאנו מממשים אותם, במקום להתרכז בהם, תשומת לבנו נתונה כבר לרצונות שטרם הוגשמו. כך למשל כבני נוער אנו רק מייחלים לרגע שנסיר מעלינו את עול לימודנו ואת מרות הורינו. אנו מדמיינים שהעולם כולו ישתנה עבורנו. כשאנו מתבגרים, אנו כבר מצויים בכמיהה לדבר הבא. וכך אנו מתגלגלים משאיפה לשאיפה, מכיסופים לדבר אחד ותשוקה לדבר אחר. הכמיהה דוחפת אותנו קדימה ונוטעת בנו את האמונה שמחוץ לזוגיות ממתין לנו בן או בת זוג יפה יותר, מוצלח יותר או לכל הפחות מתאים יותר. תנועה נפשית זו גורמת לנו לחיות בתחושת מציאות חסרה, התובעת תיקון והשלמה.

על רקע הטבע האנושי, דווקא ל"ג בעומר קורא לבנות את הקשר על יסודות נפשיים פנימיים. ל"ג בעומר הוא יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי, מגלה סודות פנימיות התורה. הוא גם היום בו הופצה בשורת אהבת החינם, שהפסיקה את המגפה שפשטה בין תלמידי רבי עקיבא. קריאת ל"ג בעומר מקפלת בתוכה הצעה להתמקד בקיים ולא להתבונן בחסר, ולהמיר את הכמיהה לשינוי חיצוני בנכונות לצמיחה פנימית.

במחשבה היהודית עיקר האדם הם הרגשות. פשוט כפי שזה נשמע, תכלית בריאת העולם על-פי היהדות היא שהאדם ינווט כראוי את רגשותיו. ההתגברות על הכעס, ההתמודדות עם היצרים, מניעת העצבות, דיכוי היוהרה וכן הלאה, מהווים, בהכללה, את רעיון התיקון המפורסם. בהשתלטות והכוונת הרגשות הפרט לא מזהה בעולם רק את האינטרס הצר והמיידי שלו, אלא גם מסוגל לפנות קצת מעצמו ולהזדהות עם זולתו. אדם הנתון בהתפרצות זעם למשל, מפגין העדר שביעות רצון מהמציאות, שאינה מתנהלת על-פי ציפיותיו. בעת הכעס הוא מאפשר לרגשות לשלוט בו, ולא הוא, באמצעות שכלו, מכווין את מידותיו.

חשיבות הזוגיות נעוצה בכך שהיא המסגרת המרכזית בחיי האדם לעבודת המידות. במקום שבו הפרט מרגיש בבית, כשהוא לכאורה פטור מלהפגין לראווה את כישוריו ומחויבויותיו החברתיות, שם ההתמודדות עם רגשותיו נדרשת למאמץ הרב ביותר.

האינטנסיביות של המפגש הזוגי הופכת את החיים המשותפים לתמצית העבודה העצמית ולמבחנו העיקרי של האדם הבוגר. הזוגיות איננה אידיאל כשלעצמה. אולם היא מציעה לנו מרחב פעולה, סדנא מתמשכת לעידון המידות, להקשבה לזולת ולנכונות להקרבה, ולכן גם להצלחה אישית וקולקטיבית. כמו רעיון ה'יד הנעלמה', כשכל אדם עובד על מידותיו, החברה בכללותה הופכת טובה יותר. עבודה של כל אחד מאיתנו לאיזון רגשי והתגברות על תחושת ה'אני', בהכרח תוביל גם להפחתה ניכרת של אחוז המתגרשים.