ללמוד לסלוח לעצמי

מצד אחד כדי להתפתח האדם חייב להיות מסוגל לעשות חשבון נפש, להתבונן בהנהגותיו והדרכים שהוא בוחר. מצד שני הוא צריך להחזיק בתנועה של שמחה פנימית, אמיתית, לא תלויה בדבר.

איך אפשר לשאת את ההפכים הללו? כיצד ניתן גם להיות במרירות וגם בשמחה בו זמנית?

התשובה נעוצה ביכולת שלי לסלוח לעצמי ולקבל את עצמי.

מקורות

תניא, פרק יא, אגרת התשובה

וְאָמְנָם, לִהְיוֹת בְּלִבּוֹ הַהַכְנָעָה, הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְגַם הַשִּׂמְחָה בַּה', שְׁתֵּיהֶן בְּיַחַד –

כְּבָר מִילְּתָא אֲמוּרָה בְּלִקּוּטֵי־אֲמָרִים סוֹף פֶּרֶק ל"ד,

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ "חֶדְוָה תְּקִיעָא בְּלִבַּאי מִסִּטְרָא דָא וְכוּ'".

וּבְצֵירוּף עוֹד הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן, לִהְיוֹת נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה', כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא,

חַנּוּן וְרַחוּם וְרַב לִסְלוֹחַ, תֵּיכֶף וּמִיָּד שֶׁמְּבַקֵּשׁ מְחִילָה וּסְלִיחָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרֵךְ

("כְּרוֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי"

"כַּבְּסֵנִי טַהֲרֵנִי",

וְכָל עֲווֹנוֹתַי מְחֵה" וְכוּ'),

בְּלִי שׁוּם סָפֵק וּסְפֵק סְפֵיקָא בָּעוֹלָם.

וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין בְּכָל תְּפִלַּת י"ח תֵּיכֶף שֶׁמְּבַקְשִׁים "סְלַח לָנוּ כוּ'" – "בָּרוּךְ אַתָּה ה' חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלוֹחַ",

וַהֲרֵי "סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל", מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ בְּרָכָה לְבַטָּלָה?

אֶלָּא, אֵין כָּאן שׁוּם סָפֵק כְּלָל,

מֵאַחַר שֶׁבִּקַּשְׁנוּ "סְלַח לָנוּ" "מְחָל לָנוּ",

וְאִילּוּ לֹא הָיִינוּ חוֹזְרִים וְחוֹטְאִים – הָיִינוּ נִגְאָלִין מִיָּד,

כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל".

וַהֲרֵי אֲפִילוּ בְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם כֵּן, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִמְחוֹל תֵּיכֶף וּמִיָּד שֶׁמְּבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ מְחִילָה,

וְלֹא יְהֵא אַכְזָרִי מִלִּמְחוֹל,

וַאֲפִילוּ בְּקוֹטֵעַ יַד חֲבֵירוֹ,

כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא בְּסוֹף פֶּרֶק ח׳ דְּבָבָא קַמָּא:

וְאִם בִּיקֵּשׁ מִמֶּנּוּ ג' פְּעָמִים וְלֹא מָחַל לוֹ – שׁוּב אֵין צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ,

וְהַגִּבְעוֹנִים שֶׁבִּיקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם מֵהֶם מְחִילָה בְּעַד שָׁאוּל שֶׁהֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים, וְלֹא רָצוּ לִמְחוֹל –

גָּזַר דָּוִד עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יָבֹאוּ בִּקְהַל ה', שֶׁהֵם רַחֲמָנִים וְכוּ',

כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק ח׳ דִּיבָמוֹת.

וּבְמִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְאֵין קֵץ.

וּמַה שֶּׁמְּשַׁבְּחִים וּמְבָרְכִים אֶת ה' "חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלוֹחַ" – "הַמַּרְבֶּה" דַּיְיקָא,

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֶזְרָא "וְרַב לִסְלוֹחַ",

דְהַיְינוּ,

שֶׁבְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּבִיקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה וּמָחַל לוֹ

וְאַחַר כָּךְ חָזַר לְסוּרוֹ –

קָשֶׁה מְאֹד שֶׁיִּמְחוֹל לוֹ שֵׁנִית,

וּמִכָּל שֶׁכֵּן בִּשְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית.

אֲבָל בְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין פַּעַם אַחַת לְאֶלֶף פְּעָמִים,

כִּי הַמְּחִילָה הִיא מִמִּדַּת הָרַחֲמִים,

וּמִדּוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת אֵינָן בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, אֶלָּא בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף,

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו",

וּלְגַבֵּי בְּחִינַת אֵין־סוֹף אֵין הֶפְרֵשׁ כְּלָל בֵּין מִסְפָּר קָטָן לְגָדוֹל,

דְּ"כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא – מַמָּשׁ – חֲשִׁיב", וּ"מַשְׁוֶה קָטָן וְגָדוֹל וְכוּ'".

וְלָכֵן "מַעֲבִיר אַשְׁמוֹתֵינוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה",

וְכָל הַחֲטָאִים שֶׁמִּתְוַודִּים בְּ"עַל חֵטְא" מִדֵּי שָׁנָה, אַף שֶׁחָזַר וְעָבַר עֲלֵיהֶם –

חוֹזֵר וּמִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשָׁנָה הַבָּאָה, וְכֵן לְעוֹלָם.

וּ"בְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה" לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא כְּמוֹ כֵן בְּכָל יוֹם וָיוֹם ג' פְּעָמִים מְבָרְכִים: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלוֹחַ",

וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: "תְּפִלָּה כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּהָ",

וְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיָה מְכַפֵּר עַל עֲבֵירוֹת הַלַּיְלָה, וְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּייִם עַל שֶׁל יוֹם,

וְכֵן מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם לְעוֹלָם:

אֶלָּא שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַל עֲבֵירוֹת חֲמוּרוֹת, וְהַתָּמִיד, שֶׁהוּא קָרְבַּן עוֹלָה, מְכַפֵּר עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה בִּלְבַד,

וְכֵן הַתְּפִלָּה בִּזְמַן הַזֶּה עִם הַתְּשׁוּבָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְאֵין זֶה "אֶחֱטָא וְאָשׁוּב",

כִּי הַיְינוּ דַוְקָא שֶׁבִּשְׁעַת הַחֵטְא הָיָה יָכוֹל לִכְבּוֹשׁ יִצְרוֹ, אֶלָּא שֶׁסּוֹמֵךְ בְּלִבּוֹ עַל הַתְּשׁוּבָה,

וְלָכֵן, הוֹאִיל וְהַתְּשׁוּבָה גּוֹרֶמֶת לוֹ לַחֲטוֹא – "אֵין מַסְפִּיקִין וְכוּ'".

וְאַף גַּם זֹאת "אֵין מַסְפִּיקִין" דַּיְיקָא,

אֲבָל אִם דָּחַק וְנִתְחַזֵּק וְנִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה –

מְקַבְּלִין תְּשׁוּבָתוֹ.

אֲבָל אָנוּ שֶׁמְּבַקְשִׁים בְּכָל יוֹם: "סְלַח לָנוּ" –

אָנוּ מַקְדִּימִין לְבַקֵּשׁ: "וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה לְפָנֶיךָ",

דְּהַיְינוּ שֶׁלֹּא נָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה,

וְכֵן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מְבַקְשִׁים: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא אֶחֱטָא עוֹד" –

מַסְפִּיקִין וּמַסְפִּיקִין,

כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: "הַבָּא לִטַּהֵר מְסַיְּיעִין אוֹתוֹ" –

"הַבָּא" דַיְיקָא, מִיָּד שֶׁבָּא.

וְאֵי לָזֹאת, גַּם הַסְּלִיחָה וְהַמְּחִילָה הִיא מִיָּד.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" –

אֵין הַמְכֻוָּון לִהְיוֹת תָּמִיד עָצֵב נִבְזֶה חַס וְשָׁלוֹם,

דְּהָא כְּתִיב בַּתְרֵיהּ: "תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה וְגוֹ'

וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי וְגוֹ'",

וּמִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת כָּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה עִילָּאָה, שֶׁהִיא בְּשִׂמְחָה רַבָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

אֶלָּא "נֶגְדִּי" דַיְיקָא,

כְּמוֹ: "וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד", "מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ",

וּפֵירֵשׁ רַשִׁ"י "מֵרָחוֹק".

וְהַמְכֻוָּון, רַק לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ,

וְלִהְיוֹת שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל הָאָדָם,

כְּשֶׁיִּהְיֶה לְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינָיו שֶׁחָטָא נֶגֶד ה'.

וְאַדְּרַבָּה, לְעִנְיַן הַשִּׂמְחָה יוֹעִיל זִכְרוֹן הַחֵטְא בְּיֶתֶר שְׂאֵת,

בִּכְדֵי לְקַבֵּל בְּשִׂמְחָה כָּל הַמְּאוֹרָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת,

בֵּין מִן הַשָּׁמַיִם, בֵּין עַל־יְדֵי הַבְּרִיּוֹת,

בְּדִיבּוּר אוֹ בְּמַעֲשֶׂה

(וְזוֹ עֵצָה טוֹבָה לְהִנָּצֵל מִכַּעַס וְכָל מִינֵי קְפֵידָא וְכוּ').

וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: "הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין,

שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָם וְאֵין מְשִׁיבִין,

עוֹשִׂים מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִים וְכוּ'",

וְ"כָל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו – מַעֲבִירִים לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו":