איך להפסיק לבזבז זמן
זמן הוא המשאב היקר ביותר בחיים האנושיים. אלא שלפעמים הוא בורח לנו מהידיים. לעתים אנחנו בעצמנו מבזבזים אותו לשווא, וכואבים על כך.
מהו זמן? מה תפקיד הזמן בחיינו?
כיצד נגדיר בזבוז זמן וכיצד מנצלים את הזמן בצורה המיטבית?
מקורות
- תורת מנחם, כח – שנת תש"כ – חלק שני, שיחת ש"פ שמיני, 85
והנה, טבע בני אדם הוא שכאשר מתבגרים אזי מתחילים לחשוב שחבל על הזמן שעבר, שבו היו יכולים לפעול ולעשות דבר פלוני ופלוני, ואילו כאשר צעירים אזי עושים חשבון שיש מספיק זמן, ודוחים את הפעולה הנדרשת מיום ליום.
ולכן, התבוננות הנ"ל נוגעת ביותר להצעירים, כדי שלא יטעו בדבר.
האמת היא, שצריכים להזהיר על זה את כולם, גם את הזקנים, כי, כל אחד, הנה לגבי הימים והשנים שכבר עברו, נחשב לזקן, ולגבי הימים שלא באו עדיין, הרי הוא צעיר, כך, שגם יהודי בן קי"ט שנה ושנ"ג (353) ימים, זקוק להתבוננות בענין יוקר הזמן, כדי לייקר את הרגע האחרון שנותר לו לחיות ולעבוד עבודתו;
אבל, בעיקר צריכים להזהיר על כך את הצעירים, כי, לצעירים יש מעלת המרץ, ולכן צריכים לחטוף ולנצל את הזמן שהם במלוא המרץ, וגם בגלל שאצלם ישנם פיתויי היצר כו'
- המשך תער"ב, חלק ראשון, תער"ג > שלח
הענין הוא דהנה כל מה שנתהווה בעולמות הוא תחת הזמן, דאא"ל עולם בלא זמן ומקום שזהו מציאות העולם כו'…
ועיקר ענין המקום הוא במע' ומדרי' דמעלת הדבר זהו מקומה של הדבר, וכמו אין לך דבר שאין לו מקום והיינו שיש לו תפיסא ואינו דבר בטל
מהעדר תפיסת מקום וכמו בהעדר תפיסת מקום דקטן לגבי הגדול שאינו תופס מקום לעצמו, דזהו מפני שאינו מוצא בעצמו שום מעלה וערך לגבי הגדול ע"כ אינו תופס מקום לעצמו כו', וכמו"כ הוא בתפיסת מקום שהוא מעלת הדבר (דער ביטרעף) שזהו התפיסת מקום שלו כו',
ואין הכוונה בזה בתפיסת מקום לגבי הזולת (שזהו ממילא שתופס מקום גבי זולתו), רק הכוונה שתופס מקום בעצמו מצד מעלתו שזהו המקום שלו כו', וזהו"ע המקום שהו"ע המע' ומקומו של כל דבר כו'.
ללא זמן אי אפשר לתאר את הדבר. מה שלא נתפס בזמן אי אפשר לתארו
ובגשמי' ג"כ ענין המקום הוא שמתאר את הדבר והוא הגבלת והגדרת הדבר, וכמו גדר הדומם וגדר הצומח כו', שזהו"ע תואר הדבר
שהוא הגדר כו', והיינו מעלתו מעלת הדומם ומעלת הצומח לא עצם מציאות הדומם כ"א מעלתו והוא גדרו ותארו כו'.
בפרטי הדברים הרי התואר הוא המעלה, וכמו בדומם שיש אבנים פשוטים ואבנים טובות המאירים שהכל הוא דומם רק שמחולקים במעלתם והוא התואר שלהם כו', וכמו"כ בכללו' גדר הדומם היינו מע' הדומם וגדר הצומח מע' הצומח וכן גדר החי כו'. וגדרו ומעלתו של הדבר זהו מקומו היינו תפיסתו שנתפס לדבר מה והוא המתאר אותו כו', רק שבגשמי' הרי התפיסה היא בהגשמה ממש ותופס מקום גשמי, וכן התואר והציור שלו הוא בגשמי שיש בו אורך ורוחב כו' (ובאמת לא זהו מקומו האמיתי כ"א המעלה והגדר שלו זהו מקומו האמיתי כו' כנ"ל). ולמע' ברוחני' בעולמות עליונים כמו המלאכים וכדומה התפיסה שלהם אינו בגשמי כ"א תפיסה רוחני' בערכם ומעלתם כו', וכמ"ש במ"א דהתחלקות המלאכים במה שמחולקים זמ"ז הוא בהשגתם ובאופן העבודה שלהם, וכמו מחנה מיכאל באהבה שיש בזה ק"פ אלף מחנות והיינו שהן מחולקים באופן השגתם ועבודתם וזהו ערכם ומעלתם, וזהו בחי' המקום שלהם כו'.
דהנה כל מה שנתהווה הוא בבחי' מקום, והרוחני אינו בבחי' מקום ה"ז כמו כמה כחות שהן במוח, ועיקר ענין מקום הוא מעלת הדבר שיש לו תפיסא, ובגשמי הוא תואר הדבר, גדר הדומם גדר הצומח, ובנבראים הרוחנים הוא תפיסת מקום שלהם במעלתם בהשגתם ועבודתם,
…שהתחברות החיות עם מציאות הנברא הוא בבחי' רצו"ש, כי אא"ל שיהי' בבחי' התיישבות ממש כ"א בבחי' רצו"ש שהוא הסתלקות והתפשטות כו', וגם דהתחדשות החיות הוא בבחי' רצו"ש כו'. וכנודע דהחיות צ"ל בבחי' דביקות דוקא, אך האור שבבחי' דביקות ממש אינו בגדר התלבשות בנבראים כו', כ"א הדביקות הוא ע"י הרצו"ש שבזה נתחדש ממקורו כו' וכמ"ש במ"א, ומזה נעשה בחי' הזמן דהרי הסתלקות והתפשטות ה"ז התחלקות בהאור שנמשך ונפסק המשכתו בההסתלקות שלו וחוזר ונמשך כו', מזה הוא שנתהווה ענין הזמן בעולם כו'.
וז"ע עולם ושנה – דעולם הוא בחי' עצם המציאות של העולמות והנבראים כו', ושנה הוא בחי' הזמן שלהם דהיינו בחי' הרצו"ש שבהאור והחיות המתלבש בתוכם כו',
ועיקר ענין הזמן הוא בבי"ע… (בעולמות רוחניים עליונים אין זמן. לכן שאיפה לאינסופיות לחופש היא לא ללהיות מוגבל בזמן)
שמזה הו"ע הזמן כו', הרי שכל העולמות הן בבחי' זמן ומקום כו'.
איפה אין תפיסת זמן – בכתר?
ועמ"ש בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו באורך איך שבחי' הכתר הוא למע' מבחי' הזמן, משום דהרצו"ש דשם הוא בבחי' מטי ולא מטי שא"ז ענין הסתלקות והתפשטות שבבחי' התחלקות… וזהו"ע דרצון שהוא בבחי' מרוצה…
