למה אני לא מוצא פתרונות טובים לבעיות שלי?

אנחנו בדרך כלל חושבים בפתרונות לבעיות שמעסיקות אותנו.

עומדת מולנו בעיה, בזוגיות, עם הילדים, בעסק, בבריאות, ואנחנו שואלים את עצמנו איך נפתור אותה.

מושג בקבלת האר"י שופך אור על דרך מהפכנית למציאת פתרונות לבעיות.

מקורות

• עץ חיים, מ״ז:א׳

השער השביעי שער סדר אבי"ע ובו ו' פרקים:

דע כי כאשר עלה בחפץ הא"ס להאציל ולברוא ולצור ולעשות עולמו כלול מד' עולמות אבי"ע וראה כי לא היה כח בעולמות לקבל את האור הגדול של הא"ס ולא די בתחתונים אלא אפי' בספי' עצמן אפי' של האצילות לא היה בהם כח לקבל אור עחליון כי ספירת חכמה לא היתה יכולה לקבל אור עליון אם לא ע"י אמצעית ספי' כתר ועד"ז כל השאר ולטעם זה הוצרכו כל אותן התקונים הנזכר אדר"ז ובאד"ר ומטעם זה הוצרך לעשות ד' עולמות אבי"ע. והענין כי בכל העולמות יש בחי' עצמות וכלים ותחלת הכל נתפשט הא"ס בסוד י"ס דאצי' בסוד כלים כי הלא ענין התפשטות מורה התעבות האור יותר ממה ששהיה ונמצא כי י"ס אלו הם י' כלים ונעשו מצד התפשטות הא"ס עצמו רק שנתעבה האור ונעשה כלים ע"י התפשטות ואחר התפשטות הזה אשר ע"י נעשים י' כלים אז נתלבש עצמות א"ס בתוכם וז"ס עצמות וכלים והנה כאשר הגיע התפשטות הנ"ל עד המלכות דאצילות ראה המאציל העליון שאין כח בתחתונים לקבל האור ההוא אם יתפשט יותר ואז כאשר נגמר הכלי הי' דאצילות נעשית שם מסך ופרגוד א' המפסיק בין האצילות לשאר העולמות שלמטה הימנו ואז הכה אור א"ס יתברך המתפשט עד שם במסך ההוא ואז בכח ההכאה של הירידה ופגע שם חזר לעלות בסוד אור חוזר למעלה למקומו ואז נגמר עולם האצילות בבחינת הכלים ואז חזר הא"ס להתלבש בהן בסוד העצמות כנ"ל לכ עד המקום שמגיע אור הא"ס ע"ד הנ"ל נקרא עולם האצילות כי האור עצמו הוא (דק) רק שהוא אחר התעבותו כנ"ל. וענין התעבות אור הזה הוא כי הלא הרואה אור גדול מאד לא יוכל לסובלו אם לא ע"י הרחקה או ע"י מסך או ע"י שתיהן והנה הכתר שבאצילות מאיר בו הא"ס בלתי שום מסך ושום הרחקה כלל לכן הכתר נקרא א"ס (פי' כתר דמ"ה סוד עתיק) וחכמה מקבל ע"י כתר אך בינה קבלה אור הא"ס ע"י הרחקה כי עתה הא"ס רחוק ממנה ויכולה לקבלו והז"א אינו מקבל האור כ"א דרך חלון ונקב צר אשר בתוך החלון ההוא עובר האור בלתי מסך כלל אלא שאין דרך רחב רק צר מאד אבל הוא קרוב כי מן הבינה אל הז"א אינו רחוק אבל נוקבא דזעיר אנפין נמשך לה האור דרך נקב וחלון כמו הז"א אך שהוא בהרחקה הרי הם ד' בחי' אשר בהם יובדלו פרטי האצילות מיניה וביה אבל כולם הם בלתי מסך כלל ועיקר לכן נקרא עולם האצי' כי האור הא"ס עצמו נתפשט בכולו בלתי מסך ואמנם משם ולמטה אין א"ס עצמו מתפשט רק הארה היוצאה ממנו דרך מסך והוא כי המסך ופרגוד המבדיל בין אצילות לבריאה כנ"ל הנה מחמת אותו ההכאה של אור העליון המגיע עד שם כנ"ל הכה בפרגוד ההוא ומכח אותם הי"ס דאצילות שהגיע עד שם והכה שם באור שלהם הנה נתנוצצו מהם אורות ועברו דרך מסך ההוא ונעש למטה הי"ס דבריאה מהתנוצצות י"ס דאצילות שעליהן ע"י המסך מכח י"ס דכלים נעשו י"ס דכלים אחרים ומכח י"ס דעצמות נעשו י"ס דעצמות אחרים דבריאה וכן בסוף הבריאה נעשה שם מסך אחר ומחמת הכאת י"ס דבריאה בבחי' עצמות וכלים במסך נעשו י"ס דיצירה וכן מיצירה לעשיה ע"י מסך ההוא.

• המשך תער"ב, חלק ראשון, ליל ב' דחה"ש, תער"ב, יג

וז"ע מה שמהתעבות האור נעשה הכלי וענין התעבות הוא בחי' ההגבלה והמציאות שבהאור שבא ע"י דבר אחר כו', וכמו עד"מ האותיות שבשכל שכל ענין שכלי הרי יש בו אותיות במה שיתלבש ויתגלה כו', שגם קודם שבא בגילוי בהשגה הרי יש בו אותיות בהעלם ונעשים אח"כ אותיות ממש להלביש את השכל כו', והרי אין האותיות מגוף השכל דא"כ הי' צ"ל כל אור שכל באותיות מיוחדים אל השכל ההוא, ואנו רואין שאינו כן, אלא שאין האותיות מן השכל רק שבאים ע"י השכל כו'. וכמו"כ מהתעבות האור שהוא בחי' הגבלה שבו שע"י הרשימו מזה נתהוו הכלים, ושרשם האמיתי של הכלים הוא מהרשימו,

• תניא כא

משום שאין הצמצומים והלבושי' דבר נפרד ממנו ית' ח"ו אלא כהדין קמצא דלבושי' מיניה וביה כמ"ש כי ה' הוא האלהים וכמ"ש במ"א ולכן קמיה כולא כלא חשיב ממש

דהנה, עם היות שמהתעבות האור נעשו הכלים42, מ"מ, זה גופא שיהי' אפשר להיות התהוות הכלים מהאור הרי זה מצד הצמצום דוקא, כי הכלים שרשם מהצמצום. ועיקר ההתחדשות בהצמצום הוא בהתהוות הכלים. והיינו, דאף שפעולת הצמצום היא גם בהאור (כנ"ל), מ"מ, הרי האור הי' גם קודם הצמצום, אלא שהצמצום פעל בו שיהי' נפרד ויהי' בהתחלקות, משא"כ הכלים הנה כל התהוותם הוא מהצמצום דוקא.