מה עדיף להשפיע או להאיר?
מה תכלית האדם בחייו? להוסיף אור בעולם. כלומר לשנות, לתקן, לשפר, לרומם את העולם ממצבו, בייחוד אם העולם הוא הסביבה הפרטית הקרובה שלו.
יש שתי דרכים לעשות זאת: להשפיע ולהאיר.
מה ההבדל בין השפעה והארה? האם אני מעדיף להשפיע או להאיר? מתי אני משפיע ומתי מאיר?
להורדת השיעור כקובץ כתוב וערוך
תכלית של האדם זה להמשיך יותר אור בעולם, להוסיף אור בעולם. העולם מלשון העלם.
העולם מלשון העלם משהו מוסתר בו, משהו מחכה עבור כל אחד מאיתנו כדי שנשנה אותו, כדי שנתקן אותו, משפיע עליו, נעשה ממנו משהו – הוא בא משהו אחד ואנחנו צריכים לייצר ממנו משהו אחר.
זאת אומרת העולם לא מושלם כפי שהוא הוא דורש מאיתנו איזה פעולה מסוימת כדי שנעשה אותה ואז יהיה תיקון.
אדם בתנועה – מעיד על החיות לכן האדם צריך להיות כל הזמן בתנועה. כל חי – מתנועע
מה שמת – אין בו שום חיות. שום תנועה. אתה רואה גופה, אתה רואה שאין בשום תנועה. אתה מנסה להזיז אותו, אין תנועה. כיש תנועה – אתה רואה שיש נשימות . אתה יודע שהדבר הזה חי.
{ז"א. התפקיד של כל אדם זה להוסיף עוד אור בעולם, לעשות שינוי בעולם, לשפר אותו, לייעל אותו, לקדם אותו, לגלות בו משהו נוסף.} אדם שלא מוסיף אור בעולם משהו חסר לו. בהוויה שלו, במהות שלו, במישהו בתכלית שלו בקיום שלו.
לכן אנשים רוצים להשפיע, רוצים לעשות, רוצים לייצר, רוצים לפעול משהו. כשאדם לא עושה משהו כזה זה לא משנה אם אני. משפר את הבישולים שלי, משפר את חברת הייטק שלי. משפר את היחסים שלי, אם אני מתקן את הבית שלי.
חוסר תנועה בחי = הזנחה = לא נוסף אור בעולם.
אתה מגיע למקום, אתה רואה בו הזנחה. אתה רואה שלא נוסף אור בעולם. 'העולם' יכול להיות העולם הפרטי שלי יכול להיות המרחב הזוגי שלי. יכול להיות המרחב ההורי שלי כל מקום שבו אני משפיע. משנה מתקן, מוסיף מחדש, זה אומר שאני חי. כשאני לא אעשה את זה, אומר שיש פה היעדר חיות קשה, הזנחה במישור מסוים איזשהו סוג של ניוון. רואים שמשהו חסר כאן, (בדרך כלל, מאחורי זה עומדת בעיה רגשית כלשהי, איזה חסם נפשי כלשהו שמונע ממני מלגלות את ההשפעה שלי, להוסיף את האור שלי במקום הזה, הספציפי. אני חסום, או שאני לא מאמין בעצמי, שאני לא רואה את אפשרות ההשפעה שלי, שאני לא שייך לכאן, שאני לא מאמין בטבע, שאני לא מאמין שאני משפיע.
השיחה שלנו היום היא לא על חסמים. שמונעת מאתנו מונעים מאיתנו בעצם להשפיע ולהוסיף אור בעולם, אלא – שני המסלולים המרכזיים שאנחנו יכולים להוסיף את האור הזה.
שתי מסלולים כדי להוסיף אור בעולם:
להשפיע או להאיר?
שני המסלולים המרכזיים שאנחנו חייבים להלך בהם נקראים: להשפיע. ולהאיר. מה ההבדל בין השפעה להארה? מה הם אומרים בדרכי ההתנהלות שלי – כיצד זה מתבטא בחיי? ההשפעה וההארה נמצאים בכל – בתוך המערכת הזוגית. איך שהבית שלי נראה, איך שהרכב שלי מסודר בכל ההתנהלות שלי. בסוג השיח שלי עם אנשים, בתודעה שלי ואיך שאני מתייחס לעולם בקשר שלי עם בני המשפחה.
האם אני מוסיף אור או מחשיך?
האם אני מוסיף פה אור בתוך המשפחה, או מחשיך.
אם פתאום איזה בן משפחה התנהג לא כמו שציפיתי, ולא עמד בסטנדרטים שחשבתי שהוא יעמוד – האם רוממתי אותו או הנמכתי אותו? זה היסוד של אומנות ההגבהה. האם גרמתי לו לחשוב אתה תמיד כזה שמאחר ולא מצליח ותמיד לא מגיע בזמן ותמיד לא עומד ותמיד מאחר ומפספס או? שאני גורם לו להשתפר לראות את עצמו בצורה גבוהה יותר, מוערכת יותר בפעם הבאה להצליח יותר.
כדי להבין את סוג ההשפעה שלי, אנחנו מחלקים את זה לשני מסלולים, ונפרט:
- הארה
- השפעה.
- השפעה, משורש שפע.
בואו נבין מה ההבדל ביניהם. נתחיל, מה זה השפעה? מה זה שפע?
נבין מה ההבדל ביניהם ונבין באיזה דרך אנחנו רוצים להלך. ככל שנבין יותר דרכי ההשפעה וההערה נדע איך אנחנו מוסיפים אור. איך אנחנו ממשים את התפקיד שלנו.
'כשאדם עסוק בעצמו' –לא מאיר ולא משפיע
כשאדם עסוק בתוך עצמו יותר מדי, בדרך כלל, עסוק במי הוא והאם עשיתי , הוא לא משפיע ולא מאיר.
זאת אומרת הוא יותר מדי עסוק בעצמו.
זה לא באמת עיסוק עצמי זה עיסוק בעצמי במובן של כל כולו, חושב על עצמו. קשה לו מאוד להשפיע על הזולת. למה? פשוט… עסוק בעצמו. שמישהו עסוק בעצמו אתם רואים אותו עכשיו משפיע על אחרים?
אתם רואים אותו מאיר את הדרך לאנשים אחרים?
הוא כל כולו טרוד במי הוא ומהו ובמקום לעשות את התפקיד שלו בעולם. הוא מתחבא מהתפקיד שלו.
איך הוא מתחבא? הוא נותן לעצמו להשתלט על עצמו.
ואיך הבורא משפיע על העולם ?
אור ושפע הם שני המושגים שמשתמשים בהם. יש מחלוקת בספרות הקבלה והחסידות – איך הבורא משפיע על העולם? האם הוא משפיע בדרך של אור? או בדרך של שפע?
המאפיינים של שפע:
מה הם המאפיינים של מישהו שהוא משפיע?
שפע זה מלשון שטיפת מים. 'שפע ימים.'
מה המהות של שפע? זה שאני מתלבש בלבוש המושפע. בשפע – אני שואל עצמי, מה האדם שמושפע ממני צריך כרגע? איך אני מוריד לו את המהות של הדבר הזה.
שפע המים היורדים – מתפשטים או מצטמצמים:
כמו מים שיורדים ממקום אחד למקום אחר, כשיש להם מרחב הם מתפשטים. שאין להם מרחב מצטמצמים. הם מחפשים דרך ההשפעה והם משנים את המהות שלהם בהתאם או מורידים את המהות שלהם למקום שבו הם נמצאים.
השפעה = מתלבש בלבושי המושפע
עוד דוגמה שמשתמשים בו בספרות החסידות. זה כמו מישהו שזורק אבן, הזורק מתלבש באבן. בכוחו, והיא נזרקת בהתאם לכוח/הלבוש של הזורק. הוא זורק. הכוח שלו, מתלבש באבן ואז הוא יוצר שינוי במהות של האבן. האבן לא יודע לעוף מעליה. עצם זריקת האבן אני מלביש את הכוח שלי באבן עצמה ואז אני יוצר שינוי באבן.
השפע מתלבשת במשפט (דיבור) מצמצם את הרעיון כדי שיעבור –
מה עושה שפע? שפע? מתלבש במשפט. בלבושי המושפע. אני בעצם כאילו לוקח את המהות שלי. אם אני אם אני רוצה להעביר רעיון אצלנו, אני חייב לצמצם את הרעיון שלי ולהעביר אותו באופן שמי שמקשיב לי. אני מסתכל על מי שמקשיב לי, מסתכל מה צריך כדי שהוא יבין אותי, ולכן העמידה מול קהל היא תמיד שונה. מאשר עמידה מול מצלמה.
עמידה מול קהל / מצלמה.
מול מצלמה אני מתאר לעצמי רגע את מי שמקשיב לי את ההשפעה ואז אני מתאים את הדוגמאות, את הרעיונות להשפעה, אבל יכול להיות שבכלל אני מדבר לקהל שהדוגמאות שאני מביא לו רלוונטיות עבורו.
זאת אומרת, אני לא מתלבש, לא מלביש את ההשפעה שלי ומשלבת בה מושפע עצמו. ומה שרלוונטי עבורו. זאת אומרת, כשאני משפיע אני יורד מהמקום שלי או יורד או מצטמצם. מתלבש בלבוש של המושפע, שואל את עצמי, מה הוא צריך? עצם התהליך הזה שאדם שואל את עצמו רגע, מה אני מבין? איך אני משפיע, מה צריכים ממני? איך אני מוריד את המהות. של הדבר. את המהות של הרעיון, כדי שהוא יתלבש במה שבעצם צריכים ממנו.
עצם התהליך הזה יוצר במשפיע עצמו את השינוי.
הוא בעצמו פתאום מבין את הדברים אחרת! (בלבוש המושפע). התהליך מאפשר לו להתבונן בהם אחרת, הוא רואה אותם אחרת. זה נקרא שהתהליך של ההשפעה ההתלבשות מוסיף בו שכל. מוסיף בו הבנה של הדבר.
מי שלא משפיע גם לא מתפתח במובן מסוים, כי ההשפעה היא יוצרת בו התפתחות.
עצם התהליך שהוא חייב לצמצם את ההבנות שלו, ולהגיש אותם בהתאם להשפעה, עוצר הרחבה שכלית. זה לא משנה אם זה מוצר או שירות. אם מערכת יחסים עם כל דבר אחר, עצם זה שאני מצמצם את ההשפעה שלי, זה יוצר בי הרחבה שכלית. יוצר לי הוספה של תובנות. זאת אומרת השפעה יוצרת במשפיע, שינוי והתלהבות – המהות של השכל שלו יורד למטה – אנשים מקשיבים לו. המשפיע. עכשיו נוצר בו שינוי. הוא מתאים את עצמו לומד.
כאדם העומד בפני קהל ומעביר מסר:
כמו שאדם. עומד בפני קהל. שניים יכולים להגיד אותם דברים בדיוק. אחד מצליח להשפיע, השני- פחות. אצל המשפיע האמיתי. קודם כל המהות שלו יורדת והוא מתלבשת בתוך הדברים. מרגישים שהוא חי את העניין. החיות זה המהות שלו. ובנוסף – המשפיע – הוא מושפע כרגע מהקהל.
הוא רואה את העיניים שלהם, הוא מרגיש אותם, מרגיש את התגובות, זה משפיע עליו לפעמים לחיוב או לשלילה, לרוב לחיוב. זאת אומרת, זה מוסיף בו חיות, והתלהבות. החיות וההתלהבות שהוא הביא את עצמו. את המהות של הדבר לתוך ההרצאה.
לכן אתם יכולים לראות שניים אומרים אותם, דברים אחד משפיע משנה עולמות.
כולם מקשיבים ואומרים – וואו – שינית לי את החיים.
השני אומר אותם דברים בדיוק. אותם. דברים מחכה העתק/הדבק והמסר לא נוגע. למה?
כי הוא לא הביא את המהות שלו לתוך הדברים. ולא התלבש בתוך המושפע לראות את המושפע באמת. עצם התהליך שעושה המשפיע שהוא מצמצם את עצמו. מביא את המהות שלו והדברים שלו יוצרים בו שינוי בהתפעלות, יוצר אצלו שינוי משמעותי.
חוסר השפעה = גירעון. תלמיד המחכים את רבו.
אדם שלא משפיע נעשה אצלו בשפת החסידות גירעון, כי הוא לא זוכה למעלה שנקראת תלמיד המחכים את רבו.
הגמרא הזאת אומרת שכשאתה מלמד מישהו, ואתה עובר את התהליך הזה של השפעה.
אתה בעצמך עכשיו יוצר תהליך של הבנה. הכוח שיוצר לך שאתה שואל את עצמך איך אני משפיעה באמת? איך אני מוריד את הדברים? אני עובר את התהליך הזה בכל יום.
לדוגמא, יש לי רעיון נפלא שקראתי ולמדתי אתמול. ואני שואל את עצמי, איך אני מחר מביא את זה לחבר'ה שלומדים איתי בהתבוננות יומית. בלי לימוד יומי. משהו חסר לי בלימוד והתרגול של ה-איך. זאת אומרת איך מוריד את זה, כך שזה יהיה מובן. איך אני מעביר את זה הלאה.
יצירת שינוי ותוספת הבנה
עצם הדיון שלי עם עצמי כיצד להלביש רעיון, הדיון שלי עם עצמי והלימוד והניסיון להביא את הדברים באופן אחר ולהתאים את המשפיעה למושפע. את הרעיונות למי שצורך אותם. עצם הדיון עם עצמי במחשבה תוך כדי יצירת המשפטים – מה זה יוצר? בעצם נוצר בך – שינוי ותוספת הבנה מעמיקה יותר
התרומה הגדולה ביותר של משפיעה היא לא עצמו. אמרנו פעם שמשפיע אמיתי ומי שהופך את המושפעים שלו למשפיעים בעצמם למה? כמו האבן שממשיכה לנוע. מה זה השפעה? שאתה יוצר במישהו את גילוי הכוחות שלו עצמו. שהוא בעצמו הופך להיות כזה שמוסיף אור.
"לכלכל דבר במשפט". הרבי הרש'ב – רבי שלום דובער זצ"ל.
הרבי הרש'ב, רבי שלום דובער, ב-המשך תרס'ב באחד המאמרים שלו, והוא אומר ככה. לכאורה הרי ענין הלימוד שמישהו לומד תלוי בהצגה שלו. מישהו בעל שכל גדול יותר – יכול ללמד יותר.
נכון שזה כך נראה. וכשיגדל התלמיד – הוא צריך מלמד בשכל חריף יותר. אם הם למדו מקרא המלמד אינו יכול ללמדו משנה. זאת אומרת. לכאורה, ככל שאדם בעל שכל חריף יותר, הוא יהיה מלמד טוב יותר. אבל העניין הוא שזה לא כך. היודע לכלכל דבר במשפט. מי שיודע להשפיע זאת אומרת שיש לו מראש כוונה לגלות את הדברים למישהו אחר. ואז הוא מכלכל, מה אני צריך להגיד? איך אני צריך להגיד? מתי אני צריך להגיד? זה תוצאה של אימון, זה לא משהו מולד. יכול ללמד יותר, זאת אומרת "מתחדשים אצלו תמיד, אותיות המכוונות אל השכל האחר", ואז הוא יותר יודע, הוא יותר מתפתח בעצמו, נוסף לו שכל. ואילו בעל שכל גדול, שאם הוא לא יודע לכלכל את דבריו במשפט, אם הוא לא יודע בעצם להעביר, להשפיע. אז הוא לא מתפתח לו. נוסף לו שכל אך הוא לא גדל בדבר.
זאת אומרת אם נסכם – השפעה- היא תמיד תהליך בו יש לי קשר ישיר עם המושפע.
תלוי במושפע. אתה מתאים את עצמך, את הדברים שלך, את הרעיונות שלך, את המוצר שלך, את מה שאתה מביא לעולם, התוך ההקשרים המשפחתיים. להיות מושפע, זה למשל- כשאתה רואה את הילד שלך? אתה שואל אותו מה הוא צריך כרגע! מה הוא יכול לקבל? מה הוא יכול לקלוט? האם זה הזמן כרגע? לגרום לו לקלוט את הדברים שאתה רוצה להעביר אליו.
המשפיע בקשר ישיר עם המושפע ואם המושפע הוא לא כלי מערכת היחסים בהשפעה של כלי ואור.
אם מושפע הוא לא כלי לדבר, הוא לא יכול לקבל את השפע שלך.
כרגע אין טעם להעביר לו שפע. אין טעם להעביר דברי חוכמה במקום שבו לא רוצים לקבל את דברי החוכמה. זה לא המקום כרגע. לא, לא, לא פועל הדבר. זאת אומרת – התלבשות היא שאני מביא את המהות שלי, אני מתאים את עצמי לדבר, כמו מים שזורמים כך אתה מזין מישהו אחר. אתה דוחף אותו קדימה, ואתה צריך להתאים את עצמך אליו ולשאול למה הוא מוכן? ומה הוא יכול לקבל כרגע? זה כמו שאפשר להגיד אולי על התנגשות בין הכוחות שהיא רק בכוחות החיצוניים של האדם. זאת אומרת מה מתלבש הכוחות החיצוניים, כמו השכל שלי, הרגשות שלי. אני יכול להעביר לאדם אחר את השכל שלי, את הרעיון השכלי. אני גורם לו להתלבש בשכל שלו, ואז הוא קולט אותו – וזה נהיה שלו. ואז הוא יכול להעביר את זה הלאה. אני יכול לגרום לו להתלהבות ברגשות. אני מעביר מצמצם משהו רגשי שלי ומעביר את זה אליו.
מה לא יכול להתלבש? כאן נעבור מהשפעה להארה.
הארה של אור שלא תלוי או מושפע מהמקבל.
- הארה מלשון אור. לא תלוי או מושפע.
הארה זה כוחות יותר גבוהים בנפש שאני לא יכול להתאים אותם לזולת! ולכן הארה זה בעצם בזה שמסתכל בי. בזה שאני מגלה משהו עצמותי, דרכי. משהו שנקרא "למעלה מסדר השתלשלות", משהו גבוה. עצם זה שהוא מסתכל בי הוא כאילו נוצר בו שינוי בלי שאני התייחסתי אליו. הארה זה כאילו יש מקור של אור. המקור שלו. האור זה האדם שעושה את מה שהוא צריך לעשות. הוא עצמי! בהתלבשות – אתה מתאים את עצמך בהשפעה בהתגבשות המתאים. על הזולת.
הארה, ה"אתה" – אתה, אתה!
בהארה, אתה – אתה! אתה עצמך מגלה את הכוחות העצמיים שלך ואז מי שמסתכל בך הוא כאילו מקבל הארה מהדבר, למרות שלא התייחסת אליו במישרין – היית מי שאתה, עשית, מה שהיית צריך לעשות.
הארה = השפעה בדרך עקיפה
זאת אומרת הארה. אפשר להגיד שהיא השפעה בדרך עקיפה בדרך של ההשראה לא בדרך של התייחסות ישירה. לא בדרך שכלית. למשל, שחקן שרצה משהו מאוד גבוה בספורט, ועמד בזה. התמודד והצליח להתמודד עם הרבה קשיים וחסמים.
הוא לא השפיע עליך במובן של להתייחס אליך, הוא לא התייחס אליך ופנה אליך ולימד אותך וראה מה הכלי שלך, אלא הוא יצר הארה תרצה, תקבל את הארה. לא תרצה, לא תקבל את ההערה.
הארה = אתה מציג את עצמך.
הארה זה שאתה מציג את העצמיות שלך. זאת אומרת הוא היה הוא עצמו. הוא גילה את העצמיות שלו במה שהוא עשה. התעקשות שלו. כמו השחקן שהחליט להישאר באוקראינה בזמן המלחמה, ולא להמשיך לשחק. הוא יצר הארה. הוא לא השפיע עלינו באופן אישי.
אבל עכשיו כל מי שילחם במקום מסוים, ישאל את עצמו איזה דמות מנהיגותית הוא רואה את עצמו. כדמות מנהיגותית הרוצה להיות להישאר ולהילחם או לברוח? הוא יצר הארה, בעצם ההתנהגות שלו. זאת הייתה החלטה של גילוי עצמיות.
הארה = הארתי את הסביבה.
לכן הארה היא לא שאני עכשיו לוקח את מהות הדבר ומעביר אותו אל האדם המקשיב, אלא אני-אני. בעצם היותי אני. אני הארתי את הסביבה.
הרב קנייבסקי למשל ישב בחדר, לימד… כמה אנשים למדו מהתורה שלו?
אני לא יודע כמה אנשים הושפעו.
תורה זה שאתה לוקח מאמר, שיחה בשום מקשיב לך ואז הוא מעבד את זה והוא עובר את התהליך שתיארנו קודם בהשפעה, ואז זה משנה לו את החיים. זה השפעה וזה דבר מדהים.
הארה זה לא אותו תהליך, הארה זה תהליך אחר לחלוטין.
תסתכלו עליו יושב לומד 19 17, 18 שעות. אמרו וואו, זה הארה! 19 שעות?! אני לא יכול לשבת ללמוד. אז אולי אני לא למדתי ממנו משהו בעניין הזה. אבל אולי אני אחקה קצת את הנהגותיו כמו דוגמה אישית. אני אלמד, שעה ביום לא שייך 10 שעות ביום. זה משהו בהתפתחות.
זאת אומרת הארה – זה הגילוי הפנימי שלי. שאני לא מתעסק במושפע אלא בעצמי, ולא בעצמי האישי כמו שאמרנו בהתחלה זה הכי גרוע, אלא במה שאני צריך לעשות בעצמיות שלי בנקודה הפנימית.
השמש לא מחפשת להאיר .
השמש לא מחפשת להאיר השמש מאירה מפני עצמותה. היא השמש. מי שרוצה יבוא יתחמם באורה על הדרך. היא מחממת כבר. עכשיו, אם מישהו מכסה את עצמו בסדין או בכיסוי, הוא לא עושה שום שינוי בשמש. השמש ממשיכה להאיר, השמש ממשיכה לגלות את העצמאות שלה. ועל הדרך מי שרוצה לקבל את ההארה שלה. זאת אומרת הארה, היא קיימת מאליה. ממילא היא לא בדרך של התייחסות.
השפעה זה גילוי כוחות פנימיים . השפעה מתייחסת למושפע. בהשפעה – אני מגלה את המהות שלי.
השפעה יוצרת שינוי גם במושפע. כי אתה איתו בקשר מתמיד והיא תלויה בכלים שלו.
הארה, אני עושה את מה שאני צריך לעשות.
מה עדיף? להיות עצמי, ולהאיר? או להשפיע?
זו הייתה השאלה הראשונה שלנו מעדיף להיות עצמי. ולהאיר. זאת אומרת שאני עושה את מה שאני צריך זה שאנשים יקבלו מזה אור או לא – זה 'בעיה' שלהם. אני לא מכריח אף אחד. או להתייחס לאנשים. לרדת ולהלביש את המסר במושפע?
והאמת שצריך גם מזה וגם מזה.
עם הארה היא הדוגמה האישית שלך לאיך שצריך לחיות, באמת. צריך להתחבר למקור אחריות שלך ולגלות את האור הפנימי שלך ולהיות מונח במה שאתה עושה בלי להתחשב בעולם. בלי יותר מדי לעשות מה שאתה צריך לעשות בלי יותר מדי. לשאול את עצמך אני משפיע?. אני לא משפיע פה?, מקשיבים לי?, לא מקשיבים לי? אתה צריך לעשות מה שאתה צריך לעשות. לך תדע איפה זה יפגע.
האור יצחצח את הכלים
קוראים לזה שהאור יצחצח את הכלים. כשאתה תאיר, ממילא אנשים כבר ישימו לב. כשמישהו מאיר – כבר שמים אליו לב שמישהו מעלה תכופות לאחד מהרשתות החברתיות כבר שמים אליו לב.
לעומת זאת, צריכה להיות בכל אדם גם תנועה של השפעה שהוא באמת שואל את עצמו. רגע, מקשיבים לי מה אני צריך להוריד כרגע, איך צריך להתייחס לאנשים.
נצח והוד 2 תנועות הנפשיות שהן עוזרות לי לשקול מה עכשיו – השפעה או הארה?
איך אני משתמש בכליות, היועצות שלי, בנצח ובהוד. 2 תנועות הנפשיות שיש באדם שדיברנו עליהם בעבר – שהן עוזרות לי לשקול מה עכשיו. התנועה שנדרשת ממני, עכשיו. איך אני צריך? להשפיע בתקיפות? באגרסיביות? ברכות, בדיבור נחמד.
דיבור נכון = השפעה נכונה.
בדיבור כל אדם יש לו השפעה אחרת. יש כאלה לדבר איתם בדיבור רך עדין….לא יקשיבו לו ולא יתנו להיכנס לשום דבר. יש כאן דבר שאם בדיבור תקיף, אגרסיבי, אמיתי פנימי יווצר בהם משהו.
השפעה נדרשת מהאדם להתייחס לסביבה שלו, ומצד שני שתהיה לו את העצמאות שלו.
כשאנחנו הולכים עם שתי התנועות הללו –
גילוי הכוחות הגבוהים שלי, אני- אני! אני מאיר, אני עצמי ושתיים להתייחס אל עצמי – שהם תנועות שהם הרבה פעמים סותרות.
נפש צומחת = להחזיק תנועות סותרות.
אחד העניינים המרכזיים בנפש צומחת זה להחזיק תנועות סותרות, לא להיבהל, בסתירות לא להיבהל.
תנועות הפכיות. כשאדם מחזיק את שתי התנועות הללו מה הוא עושה? מממש את התכלית שלו מוסיף או בעולם. ואז, כשהוא מוסיף אור בעולם העולם יוצר שינוי ומתפתח והולך ומתקדם.
ולא נשאר במקומו.