קצרים
כל יומא ויומא עביד עבידתי'
הזמן איננו אדיש לקרבות הפנימיים וגם לא עושה הנחות. 
אדם יכול לבנות את עצמו במשך חיים שלמים. ואז ברגע אחד של מעידה להפסיד את כל עולמו.
מנגד הוא גם יכול לחיות שבעים שמונים שנה וכל ימי יהיו ריקים, ואז ברגע אחד הוא יכול לקנות את עולמו, כאותו ר' אלעזר בן דורדיא.
המסקנה? לעולם אי אפשר לנוח על זרי הדפנה ולהסתפק בהישגי עבר. כל רגע נברא לעבודה שלו, כדברי הזהר: "כל יומא ויומא עביד עבידתי'".
(וראו הרבי מלובביץ' שבת פרשת בהר ה'תשי"ט)
