קצרים

סיפור הגבהה

אתמול בחריש שאלה אחת המשתתפות האם היא לא אמורה לנזוף בילדה, להגיד לה שהיא מאוכזבת ממנה, על שום שנכשלה בבחינה.

בדרך חזור, האזנתי לתוכנית של מענדי גרוזמן על הרבי מליובאוויטש.
סיפור הגבהה אחד תפס את תשומת לבי.
הרב יחיאל קוצר מספר שכילד ביקר אצל הרבי. הרבי שאל אותו שאלה על אודות לימודו. הילד ענה. הרבי הקשה וביקש הרחבה. הילד השיב וזכה לחיוך ודברי עידוד.
כשחזר לבית הספר, סיפר על הפגישה שהייתה לו עם הרבי. המורה שמע את דבריו ולא יכל לעצור בעדו – 'זה מה שאמרת לרבי על המשנה?! הרי זה טעות והפוך לגמרי ממה שכתוב. איזה בושות'.

הרבי לא תיקן את קוצר הילד. זה לא שהדיוק והבקיאות אינם חשובים. אלא שהמוטיבציה ועידוד הרצון של הילד ללמוד היו חשובים בעיניו בהרבה, שכן הם שיעוררו את המאמץ ללמוד ולדייק.

האכזבה של האם או הנזיפות שלה לא יניעו את הילדה ללמוד. הם לא ייצרו בה מוטיבציה ורצון לדעת ולהעמיק. להפך, הם אפילו עלולים לגרום לילדה לנסות להסתיר את תוצאות הבחינה הבאה. דווקא לימוד משותף, יצירתי ושמח, ניסיון לענות על שאלות הבחינה יחד, באווירה טובה, אפילו סביב ארוחה שהילדה אוהבת, בלי ביקורת אלא מתוך רצון להבין ולגלות, יכולים לפעול הרבה יותר.

עוד בקטגוריה זו:

Back to top button
דילוג לתוכן