כיצד להתחבר לעצמי? | פסיכולוגיה בפרשה | פרשת ראה
השיעור מתקיים בימי ראשון, 20:00, בזום. להצטרפות לשיעור וקבלת עדכונים. כדאי להצטרף גם לקבוצת הוואטספ (ייעודית רק לפסיכולוגיה בפרשה)
אני לא מספיק טוב, לא מספיק שמח או מעניין או יפה או חכם. החלופה למחשבות הללו היא חיבור לעצמי, לנקודה הפנימית.
על-פי בעל התניא הפסוק "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" מקפל בתוכו לא רק את חשיבות הבחירה, אלא גם את הדרך להתחבר לעצמי, לחלק הבורא השלם שבי, תוך הסרת חסמים חיצוניים המפריעים לי בכך.
מקורות:
משה מציב בפני בני ישראל משוואה ברורה: לפניהם ברכה וקללה.
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (ראה, דברים י"א, פס' כ"ו)
אם ישמרו את מצוות ה' תחול עליהם הברכה, ואם לאו, תחול עליהם הקללה:
"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ." (פ' ניצבים, דברים ל, יט)
חופש הבחירה
רמב"ם (הלכות תשובה, פרק ה'):
"רשות כל אדם נתונה לו אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו… ואין לו מי שיעכב על ידו מלעשות הטוב או הרע…"
ביד האדם יש את האפשרות לסלול את דרכו. לעשות טוב או לעשות רע. בחירותיו הן שיגדירו אותו.
"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע; וכן שאר כל הדעות."
ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה… כלומר אין הבורא גוזר על האדם לא להיות טוב, ולא להיות רע."
"ועיקר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה – שנאמר 'ראה נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המוות, ואת הרע' (דברים ל, טו) וכתוב 'ראה, אנוכי נותן לפניכם היום: ברכה וקללה': (דברים יא, כו) כלומר שהרשות בידכם; וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם – עושה, בין טובים בין רעים… כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהם לעשות טובה או רעה, אלא ליבם מסור להם."
"שכל תיבה מחמשת התיבות – ענין שלם בפני עצמו הוא": (הרבי מליובאוויטש, ר"ח אלול, ה'תשכ"א)
כל אחת מהתיבות מתארת את אפשרות החיבור לפנימיות, שהיא הבחירה האמיתית.
קושיות על הפסוק:
- מהו ענין אומרו לפניכם דהיה לו לומר נותן לכם, מהו לפניכם.
- גם צריך לומר את הברכה אשר תשמעו שהיה לומר אם תשמעו וכמו גבי קללה שנאמר ואם לא תשמעו כו'. (רבי שלום דובער שניאורסון , הרש"ב)
- איך מאנוכי נותן – תבוא קללה. איך קללה היא מתנה? (הרבי מלובביץ')
- מדוע מתחיל ביחיד (ראה) ועובר לרבים (לפניכם).
- צריך לדעת למה אמר לשון ראיה על הדברים, עוד אמרו אנכי, עוד למה אמר לשון יחיד כיון שכל הפרשה כולה בלשון רבים נאמרה. (אור החיים, רבי חיים בן עטר )
ראה
- צריך להכיר את כל העולמות כדי לבחור
אור החיים, רבי חיים בן עטר (על דברים יא):
"ונראה שהכוונה היא כי לפי שבא להבחירם בעולם העליון ולהמעיט כל טובות עולם הזה, וכדי שיתאמתו אצלם הדברים צריך שהמוכיח יהיה בו ב' עניינים, א' שיכיר הכרה חושית בטוב העליון, והב' שהשיג השגת טוב עולם הזה וקנייניו, כי אם המוכיח יהיה מושלל מקנייני עולם הזה לא יאמנו דבריו למשיגי טובת עולם הזה כי יאמרו אין אומרים למי שלא ראה יבא ויגיד שאם היה טועם טעמי הנאות גדולת העולם הזה וקנייניו ותענוגיו לא היה ממאיסו ובוחר בזולתו…"
- כל אחד משפיע ומכריע (באמצעות ההשפעה אני מתחבר)
חתם סופר, הרב משה סופר (על התורה, ראה):
"ראה אנכי נותן לפניכם: יש לדרוש מתחיל בלשון יחיד ראה ומסיים לפניכם לשון רבים נראה שרמז למה שאחז"ל לעולם יראה אדם את כל העולם מחצה זכאי ומחצה חייב עשה מצוה א' מכריע כל העולם לכף זכות עבירה א' מכריע כל העולם לכף חובה ע"כ אמר לכל יחיד ויחיד אתה ראה במחשבתך אני נותן לפניכם כל העולם כולו ברכה וקללה שהדבר מוכרע בכף מאזני משפט לא-להים את הברכה אשר תשמעו וגו' והקללה אם לא תשמעו הרי אתם בעבירה קלה של היחיד הלז הוא מכריע בין עע"ז אלהים אחרים אשר לא ידעתם שהי' הכף שקול ואתה הכרעת ראה והביטה זאת:"
- ערבות הדדית
כלי יקר, רבי שלמה אפרים מלונטשיץ:
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. ראה כמדבר ליחיד, לפניכם כמדבר לרבים, לפי שאמרו רז"ל (קידושין מ:) לעולם ידמה לאדם כאלו היה כל העולם מחצה על מחצה זכיות ועונות עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות לכך אמר אל כל יחיד ראה שיראה בעין שכלו כי כל מעשיו יחזרו לפניכם, לכולכם, והזכיר ענין זה בפרשה זו המדברת מענין הר גריזים והר עיבל כי שם נעשו כל ישראל ערבים זה בעד זה ומצד הערבות רבים נתפסים בעון היחיד."
צרור המור, רבי אברהם בן יעקב סבע:
"ואמר ראה אנכי. בלשון יחיד. ואחר כך אמר נותן לפניכם לשון רבים. להודיע לנו עיקר גדול בשורש האמונה ובמעלת ישראל. אע"פ שהם רבים הם כמו יחיד. לפי שנחצבה נפשם מאל אחד."
- ראייה פנימית יוצרת ודאות שלא כמו שמיעה
אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי:
"אופן העבודה – בבחינת ראיה (שאינו דומה שמיעה לראיה)."
כוח הראייה שונה מהשמיעה בכך שהוא ממחיש ומאמת את העובדות בצורה מוחלטת. השמיעה עשויה להותיר מקום לספקות ולפקפוקים, אך אדם הרואה במו-עיניו דבר-מה, בטוח לחלוטין בנכונותו.
כך צריכה להיות העבודה מתוך החלטיות וודאות, כמו היינו רואים.
"ענין ראיה הוא שעל ידה נעשית ההתאמתות היותר חזקה, כידוע החילוק בין שמיעה לראיה – אינה דומה שמיעה לראיה – שאף שגם ע"י שמיעה מתאמת אצלו הדבר, הרי זה רק בחיצוניות הנפש, ולכן ע"י קושיא נחלש אצלו הענין, ועד שיכול לבוא לידי החלטה הפכית ממה ששמע, משאין כן בראיה, הנה כמה קושיות שישאלו אצלו, ישיב: אני בעצמי ראיתי זאת, והיינו, שזוהי התאמתות שבפנימיות הנפש, ששם אין מקום לקושיות.
קושיות ותירוצים תופסים מקום רק בחיצוניות הנפש, ולכן, בענין שכל התאמתותו היא רק ע"י שמיעה שמגעת בחיצוניות הנפש בלבד, שייך לומר שע"י קושיא תהי' חלישות בדבר, וע"י תירוץ יחזור הדבר לאיתנו; משאין כן ראיה שמגעת בפנימיות הנפש – הרי שם אין נתינת מקום לקושיות וכו'; קושיא אינה פועלת חלישות, ותירוץ אינו מוסיף מאומה.
וזהו "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" – שהעבודה בב' הקוין דסור מרע ועשה טוב צריכה להיות באופן של ראי' ("ראה"), הקשורה עם פנימיות הנפש ("לפניכם") "
(תורת מנחם, כ, תשי"ז, שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, 227).
אנכי
עשרת הדיברות נפתחים במילים "אנוכי ה' אלוקיך".
"הכח והעזר על זה ניתנים מאנכי, אנכי מי שאנכי – בחינת דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל."
"אנכי", כמו "אנכי" שלמעלה, "אנכי מי שאנכי", בחינת הכתר, ודוגמתו בכללות נש"י ש"אנכי" קאי על בחינת היחידה.
גילוי שם הוי'
מבואר בלקו"ת ובדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז בפירוש הכתוב ראה אנכי נותן לפניכם היום, שזהו ענין קבלת הדיבור אנכי הוי' אלקיך, שיהיה בחינת שם הוי' מאיר ומתגלה בפנימיות הנפש, שזהו"ע אנכי נותן לפניכם, בהפנימיות שלכם, והיינו, שבמתן תורה נמשך בחינת הוי' בהפנימיות דכל אחד ואחד מישראל, וכמ"ש פנים בפנים דיבר הוי' עמכם, וכיון שדיבורו של הקב"ה חשיב מעשה, הנה ע"י הדיבור פנים בפנים נמשך הפנימיות דלמעלה בהפנימיות דנשמות ישראל, והו"ע שם הוי' (אור שלמעלה מהשתלשלות) שבנפש דכאו"א מישראל.
וביאור ענין שם הוי' שבנפש, הנה כמו שבשם הוי' למעלה ישנם ה' בחינות, ד' אותיות שם הוי' עם קוצו של יו"ד, כמו"כ יש גם בנשמה ה' בחינות הנ"ל…"
(תורת מנחם, ט, תשי"ג, ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ג, 133.)
נותן
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו כו', וצ"ל מהו ענין נותן לפניכם ברכה, דהיה לו לומר אני מברך אתכם מהו לשון נתינה על הברכה, וגבי קללה ביותר." (המשך תער"ב, חלק שני, ש"פ ראה, העת"ר, א'ק)
נתינת כוח
"הכח והעזר בא בנתינה, דהנותן בעין יפה נותן."
"לכל לראש מודגשת הנתינת כח מלמעלה"
"אך עדיין נשאלת השאלה: הרי נפש הבהמית "אקדימא טעניתא" , וא"כ, איך יוכל לפעול את העבודה דחודש אלול?
"ועל זה בא המענה: "השמים כסאי", שענין הכסא הוא שעל ידו נשפלת קומתו (החל מהראש, וכן שאר האברים שבציור הקומה) של היושב על הכסא להיות נמשך למטה כו', וכן הוא בנוגע לנתינת כח על העבודה בחודש אלול, שהמלך (הקב"ה) משפיל את קומתו ובא למטה, ועי"ז יש בכחו וביכלתו של כל אחד מישראל להתגבר על נה"ב ולעבוד עבודתו, כיון שהקב"ה נמצא עמו." (תורת מנחם, נ, תשכ"ז, שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, התשכ"ז, 309.)
לפניכם
הגאון מוילנה, רבי אליהו בן שלמה זלמן:
"לפניכם. לשון רבים… פירוש לכל אחד ואחד נתן את הבחירה שלא יהיה אחרי רבים לרעות ופן יאמר הבחירה ניתן לרבים לכן אמר לפניכם לכל אחד ואחד:" (אדרת אליהו, דברים י"א: כ"ו)
שהנתינה היא באופן שיכנס ויקלט בפנימיות – חיצוניות הכלי ופנימיות הכלי המקבל
" אך הענין כי הנה יש בכל אחד ואחד מישראל בחי' פנימיות ובחינת חיצוניות…" – לקוטי תורה
"להבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דעיקר התאחדות האור והכלי הוא בבחי' פנימיות הכלים כו'. דהנה בכלים יש ב' מדרי' פנימיות וחיצוניות והו"ע בצלמינו וכדמותינו כו',
בצלמינו הוא צורה עצמיות והיינו צורה החקוקה בהעצם שהיא הצורה הראשונה כו', והיא בחי' פנימיות הכלי שהיא חקוקה בעצם האור כו'… וזהו כדמותינו צורה מצורה שהיא צורה נבדלת כו'. ונמצא מובן דבחי' פנימיות הכלי שזהו בחי' בצלמינו הוא עיקר ההתאחדות דהאור והכלי כו'…"
וזהו מ"ש נותן לפניכם היינו שיהי' בחי' ביטול פנימי ועצמי שמצד עצם הנשמה והוא הביטול דנעשה כו', ועי"ז ממשיכים בחי' פנימית ועצמות א"ס ב"ה שזהו תכלית הכוונה כו'…"
(המשך תער"ב, חלק ראשון, ש"פ ראה, תרד"ע, תקצ)
לפניכם – בכל אחד ואחד
"והנה כתיב פנים בפנים דבר ה' עמכם כי בשעת קבלת התורה נמשך לכל אחד ואחד מישראל בחינת הוי' בבחי' פנים שלהם בכל ניצוץ נשמותיהם וזהו ענין קבלת הדבור אנכי ה' אלקיך פי' שיהיה בחי' שם הוי' מאיר ומתגלה בך כל כך עד שיהא נקרא על שמך להיות א-להיך אל-הים שלך כמ"ש במ"א. וביאור ענין זה איך יש בחינת שם הוי' בכל אחד ואחד. הנה ארז"ל אפילו רשעים מלאים חרטות שנופלים להם הרהורי תשובה מחמת שאינו רוצה להיות נפרד מהקב"ה והוא בלי טעם ודעת מפני כי בחינה זו היא באה מבחינת חכמה שהיא בחי' ביטול אליו ית' שלמעלה מן ההשכלה והדעת המושג…" (ליקוטי תורה, פרשה ראה, יח, א)
היום
"שבכל יום ויום, כל הנ"ל נעשה מחדש".
"הנה ארז"ל כל מקום שנאמר היום הוא נצחי ולעולם גם היום הזה".
(ליקוטי תורה, פרשה ראה, יח, א)
היה אפשר לחשוב שזו נתינה חד-פעמית. מדגישה התורה: "היום" – בכל יום זו נתינה מחודשת. מדי יום ניתנים כוחות חדשים.
רבי חנוך מתלמידי ר' שמחה בונים מפשיסחא:
"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים יא,כו). יש שני סוגים של 'היום', 'היום' של ברכה ו'היום' של קללה; היום של "אם לא עכשיו אימתי" (אבות א,יד), והיום של "אָכוֹל ושָׁתֹה כי מחר נמות" (ישעיה כב,יג).
ברכה
גילוי השורש הנעלם
"הנה במקום אחר נתבאר בענין ההפרש בין ברכה לתפלה שהברכה היא גילוי השרש שבהעלם שיתברך ויהיה נמשך לידי גילוי ולא המשכה חדשה לגמרי."
"קיצור (א) בשעת קבלת התורה דכתיב פנים בפנים דבר הוי' עמכם נמשך לכל אחד בחינת הוי' בבחינת פנים בהנשמה…
בחינת היו"ד דשם הוא החכמה שהיא בחינת ביטול שלמעלה מהבינה והדעת…
ובחי' ה"א עילאה היא בחי' בינה התבוננות
וב' בחי' אלו נקרא נקודה בהיכליה ונקרא תרין ריעין…
ובחינת וא"ו הוא ההמשכה מחו"ב לששה מדות שבלב…
ואח"כ ה' אחרונה היא מחודומ"ע של התורה.
אך ענין שאין השם שלם היינו שאין נמשך בחי' נחל איתן לתוך המדות.
(ד) וזהו שאנו מתפללים יהא שמיה רבא מברך פי' שם י"ה יהיה רבא שיהיה נמשך בבחי' ו"ה…" (ליקוטי תורה, פרשה ראה, י"ט, א')
קללה
למה יש רע? איך קללה היא מתנה?
הרע נועד כדי שנבחר. האדם הוא היצור היחיד בעל כוח בחירה.
קיומו של הרע אינו לרעת האדם אלא זו ברכה גדולה שניתנה לו בהעמידו לפניו את אפשרות הבחירה. לולא הרע, לא היה האדם יכול לבחור בין טוב ובין רע.
"אנוכי נותן" – מלמד שלרע אין מציאות משל עצמו הנפרדת מאנוכי נותן.
רבנו בחיי, רבנו יהודה בן אשר אבן חלואה:
"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. אמר ראה בלשון יחיד ולפניכם בלשון רבים, כי משה ידבר עם הכל עם היחידים ועם ההמון, ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מדות שבהן נברא העולם והן מדת הדין ומדת רחמים שאין ענינם נגלה רק ליחידים המשכילים, לכך אמר ראה בלשון יחיד, והוא ראיה בעין השכל כענין…" (רבנו בחיי, דברים י"א: כ"ו)
עריכה: שי אבישי הארוניאן