להתמודד עם חוסר שקט • פסיכולוגיה בפרשה, ראה
במקרים רבים הגורם המזין חוסר שקט הוא התחושה שאני לא במקומי. שאני צריך להיות במקום אחר, שדברים צריכים לקרות אחרת, או שחוסר ודאות מחכה לי מעבר לפינה.
כיצד מתמודדים עם חוסר שקט ולמה בכלל חשוב להתמודד?
הפסוק הפותח בפרשת ראה מציע שלוש עצות להתמודדות.
מקורות
- דברים יא, כו
רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃
אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֺת֙ ה' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃
- אדמו"ר הזקן:
והנה כל בריאת העולמות, יצר טוב ויצר רע (נועדו) לעשות מלחמה כנגדו. ואז כשרוצה באמת לעשות מלחמה – הקב"ה מסייעו לגבור המלחמה."
אגרת התשובה: "האדם הוא בעל בחירה אם לקבל השפעתו מהיכלות הסט"א או מהיכלות הקדושה שמהם נשפעות כל מחשבות טובות וקדושות וכו'. כי זה לעו"ז עשה האלקי' וכו'.
- הרבי מליובאוויטש, שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ז.
א. ראה:
וזהו גם דיוק הלשון "ראה גו'" – שהעבודה צריכה להיות באופן של ראי' דוקא:
ענין ראי' הוא שעל ידה נעשית ההתאמתות היותר חזקה, כידוע החילוק בין שמיעה לראי'19 – אינה דומה שמיעה לראי'20 – שאף שגם ע"י שמיעה מתאמת אצלו הדבר, הרי זה רק בחיצוניות הנפש, ולכן ע"י קושיא נחלש אצלו הענין, ועד שיכול לבוא לידי החלטה הפכית ממה ששמע, משא"כ בראי', הנה כמה קושיות שישאלו אצלו, ישיב: אני בעצמי ראיתי זאת, והיינו, שזוהי התאמתות שבפנימיות הנפש, ששם אין מקום לקושיות.
קושיות ותירוצים תופסים מקום רק בחיצוניות הנפש, ולכן, בענין שכל התאמתותו היא רק ע"י שמיעה שמגעת בחיצוניות הנפש בלבד, שייך לומר שע"י קושיא תהי' חלישות בדבר, וע"י תירוץ יחזור הדבר לאיתנו; משא"כ ראי' שמגעת בפנימיות הנפש – הרי שם אין נתינת מקום לקושיות וכו'; קושיא אינה פועלת חלישות, ותירוץ אינו מוסיף מאומה.
וזהו "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" – שהעבודה בב' הקוין דסור מרע ועשה טוב צריכה להיות באופן של ראי' ("ראה"), הקשורה עם פנימיות הנפש ("לפניכם").
והכח לזה הוא ממתן-תורה21 – שהרי הענין דמ"ת הי' באופן ש"עינינו ראו ולא זר" (כלשון הרמב"ם22), והיינו, שהאמונה בתורה אינה מצד אות ומופת, אלא זהו ענין שכל בנ"י (כל הנשמות שהיו בשעת מ"ת23) ראו בעצמם, ועי"ז נתאמת הענין דתומ"צ אצל כל בנ"י בפנימיותם.
ב. לפניכם
תסתכל פנימה למעלה, לא החוצה, למטה.
כיון שהעבודה דחודש אלול היא "בקשו פני", לכן קורין בתורה "ראה גו' לפניכם", מלשון פנימיות17, שזוהי הנתינת כח על העבודה ד"בקשו פני".
וממשיך בכתוב: "ברכה וקללה" – שהם ב' הקוין ד"סור מרע ועשה טוב", מצוות עשה ומצוות לא תעשה, ב' הקוין שבהם נחלקת כללות העבודה דקיום המצוות.
ועז"נ "לפניכם גו' ברכה וקללה" – שהעבודה בב' הקוין הנ"ל צריכה להיות "לפניכם", בפנימיות הנפש. והיינו, שאין הכוונה לשלול רק את העבודה בדרך "מצות אנשים מלומדה"18, אלא הכוונה היא לשלול גם את העבודה שע"פ טעם ודעת, כי, טעם ודעת אינם פנימיות, ואילו העבודה צריכה להיות באופן של פנימיות דוקא – "בקשו פני".
והכח לזה נתבאר בהתחלת הפסוק – "אנכי נותן לפניכם":
"אנכי" – קאי על עצמותו ית', ועצמותו ית' אומר: "אנכי נותן – הנני נותן את עצמי ("איך גיב זיך אַוועק") – לפניכם", שהו"ע התקשרות העצמות עם עצם הנשמה, שעי"ז קשורה הפנימיות של איש ישראל עם העצמות.
ומצד זה נרגש בפנימיות הנפש – שהיכן שהמלך הולך, מוכרח גם הוא ללכת אחריו, להיותו קשור עם עצמות המלך.
וזהו תוכן אמירת המזמור "לדוד ה' אורי" בחודש אלול, שבו אומרים "בקשו פני", היינו, לעורר את פנימיות הנשמה, ועי"ז – "את פניך הוי' אבקש".
ולאחרי ההכנה בחודש אלול – הרי זה נמשך בפועל ובגלוי בר"ה (שהוא יו"ט בגילוי), וגמר ההמשכה היא ביוהכ"פ בתפלת נעילה, ואח"כ נמשך בגילוי בקו השמחה בחג הסוכות עד לשמיני-עצרת, שבו מקריבים "פר אחד איל אחד"13, "ישראל ומלכא בלחודוהי", "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך".
ד. וזהו הטעם שבשבת מברכים חודש אלול (או בר"ח אלול) קורין פרשת ראה – "ראה אנכי נותן לפניכם":
ג. נתינת כוחות
ובכל אופן, בנוגע לנתינת כחות – הרי ישנו הכלל "לפום גמלא שיחנא", והיינו, שנותנים את הכחות לבצע את השליחות עוד לפני שמטילים את השליחות;
