מה עושים עם אנשים קשים • פסיכולוגיה בפרשה, כי תשא
לא נעים להיות ליד אנשים קשים. הם לא מקשיבים, לא מתחברים, לא מתפשרים.
אבל אם הם מצליחים לעשות שינוי קטן בעולמם הפנימי, אותו ראש קשה ולא נעים הופך לתכונות נהדרות של צמיחה והתפתחות.
מקורות
שמות לב
וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֑ה לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הֶעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֣וּ לָהֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ וַיִּזְבְּחוּ־ל֔וֹ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
וַיֹּ֥אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא׃
וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃
לא מקשיב כשקוראים לו
- רש"י על שמות ל״ב:ט׳:
קשה ערף. מַחֲזְרִין קְשִׁי עָרְפָּם לְנֶגֶד מוֹכִיחֵיהֶם וּמְמָאֲנִים לִשְׁמֹעַ:
- אבן עזרא על שמות ל״ב:ט׳
ויאמר. טעם קשה ערף שלא ישמע מה שצוה. משל לאדם הולך לדרכו במרוצה ולא ישיב עורף לקורא אליו. וזה המשל בעבור שהיו ישראל בארץ מצרים עובדי ע"ז. והשם שלח להם נביאים לאמר איש גלולי מצרים השליכו כי כן כתוב ומשה ספר זה המעשה לבנים לפני מותו. והוא שומר הטעמים לא המלות. כתוב לך רד כי שחת עמך. וכתוב קום רד. ושם כתוב וישתחוו לו ויאמרו אלה אלהיך. וכתוב ועתה הניחה לי ותחתיו הרף ממני. וכתוב ויחד אפי בהם ואכלם ותחת זה ואשמידם ואמחה את שמם. וכתוב ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו והטעמים שוים.
לא שובר את טבעו – לא מוכן להשתנות
- העמק דבר על שמות ל״ב:ט׳:א׳
והנה עם קשה עורף הוא. דעת החלטי של האדם הוא בכח המוח של העורף כמש״כ הראב״ע בהקדמה לעשרת הדברות אשר באחרית מוח הראש הוא הזכירה מש״ה מי שאינו נוח לשבור טבעו מיקרי קשה עורף. וישראל עזים הן כדאי׳ ביצה דכ״ה. ואמר ה׳ אחר שהם עם קשה עורף לא יכנסו לעול תורה ומצות הנדרש להשגחתו ית׳ אלא מבקשים לאמצעי שלא יהיו צריכים עוד לעול תו״מ:
לא מוכן ללמוד
- ספורנו על שמות ל״ב:ט׳:א׳
והנה עם קשה עורף הוא. גיד ברזל ערפם ולא יפנו לשמוע דברי שום מורה צדק, באופן שאין תקוה שישובו בתשובה: מוכן ללמוד
- הפניית עורף – לא מחובר – לא מרגיש
- הרבי מליובאוויטש, ליהודים היתה אורה ושמחה, פורים התשי"ב
יובן ההבדל בין פנימיות לבין אחוריים.
שבפנים ישנם כל הגילויים שבגוף האדם, עיניים, אוזניים, חוטם, פה. שבהם מתגלים החושים.
מה שאין כן בעורף בחינת אחוריים, הרי עם היותו ראש אין שם גילויים כלל, ועד שההפרש ניכר אפילו בחוש המישוש, שהוא החוש היותר תחתון, שבעור הפנים מרגיש האדם שלא בערך יותר פרטים ובדקות יותר מכמוה הרגש בעור העורף.
ועניינו בעבודה הפנימית שנעשה חיסרון בהרגש הפנימי, בהתלהבות, בקרבה.
מתהפך לטובה
וַיִּפְסֹ֡ל שְׁנֵֽי־לֻחֹ֨ת אֲבָנִ֜ים כָּרִאשֹׁנִ֗ים וַיַּשְׁכֵּ֨ם מֹשֶׁ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ וַיַּ֙עַל֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ שְׁנֵ֖י לֻחֹ֥ת אֲבָנִֽים׃
וַיֵּ֤רֶד ה'בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם ה'׃
וַיַּעֲבֹ֨ר ה'׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ ה' ה' אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת ׀
נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃
וַיְמַהֵ֖ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּקֹּ֥ד אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃
וַיֹּ֡אמֶר אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲדֹנָ֔י יֵֽלֶךְ־נָ֥א אֲדֹנָ֖י בְּקִרְבֵּ֑נוּ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ ה֔וּא וְסָלַחְתָּ֛ לַעֲוֺנֵ֥נוּ וּלְחַטָּאתֵ֖נוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ׃
- פענח רזא, כי תשא ל״ז – רבי יצחק יהודה הלוי, חתן המהר"ל מפראג
כי עם קשה עורף הוא פי' כאשר אמרת אתה לעיל עם קשה וגו' ושלא תלך עמנו מטעם זה, מזה הטעם עצמו ראוי שתלך עמנו ותסלח כי המלאך לא ישא לפשעיהם, ג"ן:
- שפת אמת
ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא. ראיתי היינו שהשי"ת אמר שהוא קבע בהם זאת המדה כדי שיהיה להם חיזוק נגד העכו"ם.
- תורת מנחם, יט – שנת תשי"ז, חלק שני, שיחת ש"פ טהרה, ה' ניסן, 238
החילוק בין אמונת אומות העולם לאמונת ישראל, שאמונת ישראל היא בשם הוי', הי' הוה ויהי' כאחד, למעלה מהטבע. והאמונה של אומות העולם היא בשם אלקים, בגימטריא הטבע. וכפי שאמרו פרעה והחרטומים: "לא ידעתי את הוי'", "אצבע אלקים היא".
יב. להבהרת הדברים:
בכל ענין שבעולם – מחפש אינו-יהודי את הטבע שבדבר, מלבד כאשר רואה נס גלוי שאין לו שום מקום בטבע, מוכרח הוא להודות שזהו דבר אלקי. וגם אז, עד כמה שיכול – ברצונו להלביש זאת בלבושי הטבע. אבל יהודי, להבדיל, בכל דבר שרואה, מחפש מיד את האלקות שבזה.
וכשם שאינו-יהודי, אפילו בנס גלוי מחפש הוא בכל מיני השתדלות להסביר שזהו מצד הטבע – הרי ההיפך הוא אצל יהודי, שאפילו בענין שלכאורה הוא לגמרי מצד הטבע, נעמד הוא בתוקף של "עם קשה עורף"64 וטוען: אין זה מצד הטבע אלא מצד אלקות.
וכפי שדובר65 בפירוש דברי הירושלמי66 "מאמין בחי העולמים וזורע": אע"פ שהכל יודעים שע"פ טבע כאשר זורעים גרעין באדמה אזי נעשית הצמיחה – הרי יהודי לא יסמוך על זה; הוא לא יטול גרעין
שזהו הענין דקבלת עול. וזהו גם הענין דקשה עורף, שהו"ע של נצחון ועקשות דקדושה, שאע"פ שזוהי עבודה כבדה ביותר,
ואין לו בזה הבנה והשגה רצון ותענוג, ועד שזהו דבר השנאוי אצלו, לא חפצתי, אעפ"כ הרי הוא אומר הנני, ועושה זאת מצד קבלת עול.
בעבודה חילוק דפנים ועורף: פנים עבודה שע"פ טו"ד, שהלב ובמדותיו מתנהג ע"פ הוראת המוח שבראש.
עורף, קשה עורף שצריך להשתמש בענין קב"ע וכפי' בעל כרחו של הלב כדי שתהי' הנהגתו כדבעי למהווי.
מחובר למעלה ממידות, למעלה מפנימיות. כי זה העניין שלו
- ספרי כ"ק אדמו"ר, אגרות קודש, כרך א, עט
עוף ובהמה בעבודה שזהו בינונים ורשעים, (ודגים הם בחי' צדיקים כמ"ש בכ"מ, אשר באדם גופא ג' בחי' צדיקים בינונים רשעים, זהו נפה"א נפש השכלית והגוף והנה"ב, ובמדרי' זו נתבאר ענינים במכתב הקודם), והנה נתבאר בתניא (פי"ב י"ג ועוד) אמיתית תואר בינוני ורשע, שאף הבינוני לא עבר עבירה מימיו והרע שבחלל השמאלי אינו יכול להוציא תאותו מכח אל הפועל מפני שהמוח שליט אצלו על הלב
מ"מ הרע הוא בתקפו וגבורתו אצלו ואדרבה נתחזק יותר במשך הזמן,
ולכן צ"ל העורף, הכח דכפית מדותיו מבלי הכנס בטענות שכליות עם הרע בשלמות ומן המוכן אצלו,
ובפרט שלפעמים ועתים רבים יש להם טמטום הלב ואור הנשמה והשכל אינו מאיר כ"כ והעצה לזה הם רק ביטושים ולהרעים על היצה"ר (עיי"ש פכ"ט),
ואצ"ל אשר בבהמה, רשע שהרע יש לו אחיזה גם באותיות דמחדו"מ שלו דומם שבנפש שזקוק לקב"ע דומם שבעבודה, ואם טרם ששחט הבהמה פסק אצלו כח הקב"ע – הבהמה טרפה (עי' חולין יט, ב)
- דרך מצוותיך, איסור אכילת גיד הנשה, ג
ובזה יובן מ"ש* כי עם קשה עורף הוא וסלחת (שמות ל"ד ט'),
פי' לפי שהם קשה עורף ממדת הנצח לאכפיי' לסט"א בדרך נצחון ע"כ וסלחת
שהסליחה היא מבחי' הכתר ארך אפים שהנצח שרשו משם..
ובחי' פנים ואחוריים בנפש הוא כשהלב מתפעל בפנימיותו עד שנהפך לבו בקרבו לחפוץ בה' מאד והוא בחי' אתהפכא שבזהר ואז הוא אהבה בתענוגים וז"ס פנים,
אבל כשלא הגיע למדה זו עדיין ותאוות לבו לתענוגי עוה"ז, אלא שמחמת שמשיג בשכלו בגדולת ה' איך דכולא קמי' כלא חשיבי' וכי לו יאתה לדבוק בו ולעזוב כל אשר זולתו מנגד
והמוח שליט על הלב בטבעו ותולדתו
ובע"כ יענה אמן לקיים ככל אשר יסכים ויגזור השכל וז"ס אתכפייא שבזהר
הנה זהו הנק' אחוריים, והיציאה ממצרים בחי' האמונה בלבד בלי טעם ודעת א"א להגיע לגדלות המוחי' ולהפך לבו בב"א מן הקצה אל הקצה אלא מתחלה הוכרח להיות בבחי' אתכפייא כי המוח שליט כנ"ל וזה הי' הליכתם במדבר שקבלו עליהם עול מ"ש ועול מצות,
ובעודם בבחי' זו פגע בהם עמלק וענינו ע"ד שארז"ל עליו יודע רבונו ומכוין למרוד בו, ירצו בזה כי הוא הקליפה שכנגד הדעת דקדושה, כי מודעת זאת מארז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות (סוטה ג' א') דהיינו שמכסה על הדעת באמיתת גדולת הבורא ית' ע"ד שנת' בלק"א (פכ"ד) ואז שולטים הז' מדות רעות המנגדים לז' מדות טובות הנולדים מהדעת והן הן ז' אומות הכנעני וכו' אבל אילו הי' מסתלק הרוח שטות [והי'] גילוי הדעת בה' אחד היו נופלים הז' מדות רעות הנ"ל לא כן עמלק יודע רבונו שהרי ידע הניסים דקי"ס ויצ"מ ומלאו לבו ללחום עם ישראל אין זה
כ"א שמכוין למרוד והוא בחי' החוצפא מלכותא בלא תגא, והוא בחי' המנגד לענין השליטה דמוח על הלב שכח שליטה זו היא בע"כ של הלב גם שאינו חפץ באמת עכ"ז אינו יכול לזוז אפילו זיז כ"ש נגד ציווי השכל והשליטה הזאת הוא ענין קשה עורף כי העורף הוא שבאמצעותו נמשך שפע והתפשטות רוח השכלי בלב ויש בו הקושי והחוזק הזה לשלוט על הלב,
ועבור מדה טובה זו שבישראל אמר משה כי עם קשה עורף הוא וסלחת, (שמות ל"ד ט') וכמארז"ל ג' עזין הן ישראל באומות כו' (ביצה כ"ה ב') ולעומת בחי' זו יש ברע מדה הנק' עקשות שמתעקש בלא טעם ודעת נגד הדעת ואינו מניחו לקיים ציווי השכל והדעת והרי זה חוצפא ועזות גדולה, וזהו מדת עמלק ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ר"ל אותן שהם עדיין בבחי' הממוצעת הנ"ל שלא נהפך לבם לגמרי כ"א בחי' אתכפיי' ע"י שהמוח שליט על הלב בעל כרחו ומוכרח הוא לציית להשכל כנ"ל נגד זה עומד עמלק ומונע מהלב הכרח זה כי גם הוא מכריח הלב בחוצפא ועקשות שלו כנ"ל משא"כ למי שהוא כבר בבחי' אתהפכא שלבו מתענג מאהבת ה' אין מקום לעמלק לשלוט עליו כנ"ל.
נצח
דענין נה"י הן המדות שהן בבחי' ניצוח בלבד, וכמו מי שאינו חסדן בטבעו כ"כ רק שמתנצח לעשות חסד בפועל כו' וממילא אין בזה חיות ותענוג,
וכמו המתעקש באיזה דבר שאין זה מצד ששכלו מחייב כן דא"כ אין זה עקשות כ"א שזהו מצד הניצוח בלבד כו'
(ובמ"א מבואר שהעקשות יש בזה טעם נעלם הנק' טעם כמוס כו', היינו מפני שבאמת נה"י שרשן למעלה יותר כו' וכמ"ש במ"א).
ובפרטיות ענין הנצח הוא שמנצח בעצמו לעשות גם שאינו רוצה בטבעו בעצם, או גם לעשות היפך טבעו שגם אם בטבעו הוא רוצה בזה או אינו רוצה ה"ה עושה היפך טבעו בדרך ניצוח, שזהו ג"כ מדה מהמדות טבעים לנצח א"ע כו'.
וההוד הוא שעושה ע"פ ציווי הזולת והיינו שבעצמו אין בו כח להתגבר ולנצח עצמו רק כאשר הזולת כמו מלמדו ומדריכו מצוה עליו כו' (וי"ל דז"ע שהנצח הוא ענף החסד והוד ענף הגבו'). וחג"ת הן גוף המדות עצמן כו',[i]
[i] המשך תער"ב > חלק שלישי > המשך בכתב, שלא נאמר > א'רכא
השיעור כתוב להורדה
מה עושים עם אנשים קשים – פסיכולוגיה בפרשה פרשת כי תישא.
אנשים קשים יכולים להיות אנשים מעצבנים
הנושא שלנו היום הוא מה עושים עם אנשים קשים. וואו. אנשים קשים יכולים להיות אנשים מעצבנים, מרגיזים. הם כל יודעים, אי אפשר לשכנע אותם בשום דבר. הם לא מוכנים ללמוד. הם לא מוכנים להתפשר, הם לפעמים לא מרגישים את הזולת, הם מרגישים רק את עצמם.
אנשים קשים יוצרים הרבה פעמים קושי בזוגיות במציאת בן זוג. כל דבר הוא לא זורם. כל דבר הוא מתעקש, כל דבר לא נעים. לא כיף. כאילו וואו כל דבר הוא טרגדיה. זה הדבר הכי נורא, הכל טרגי. הכל כל אסון, הכל נורא. הכל צריך להיות כמו שהוא רוצה. אנשים קשים. קשה לחיות גם לידם. קשה איתם כבני זוג.
איזה כיף זה אנשים. שהם נותנים לה פשרות והם רק עם יותר והם לא עושים עניין מכל דבר והם לא משתגעים על כל עניין. בכל מקום כמעט – אנשים קשים הם האנשים שפחות כיף להיות איתם והם פחות מחוברים
המאפיינים של אנשים קשים – כניסה לפרשה
כדי להבין טוב יותר אולי מה הם המאפיינים של אנשים קשים? בואו ניכנס רגע לפרשה, ואז נבין נשאלת השאלה הגדולה שאיתה אנחנו רוצים להתעסק, מה עושים עם אנשים קשים, או יותר נכון, איך אדם קשה? אדם שהוא קשה הרבה פעמים, קשה לו להודות שהוא איש קשה כי הוא מצדיק את עצמו במגוון של הצדקות כאלה ואחרות.
אין מה לעשות, זו האמת. וצריך להיות ככה וככה צריך לפעול. יש לו מלא הצדקות למה הוא לא קשה. קשה לא להודות – אני אדם קשה מדי. אני צריך להתרכך קצת או להשתנות. לנצל את הקושי שלי לטובת דברים אחרים. להשתמש בקושי שלי כדי לשנות את הכיוון שלו. קשה לו מאוד כי קשה לנו לעמוד מול מראה וליצור שינוי פנימי, אבל זה אפשרי, והשאלה איך זה אפשרי ומה צריך לעשות עם הקושי הזה.
אז בואו ניכנס רגע לפרשה- בני ישראל חוטאים בחטא העגל וזה חטא איום ונורא. דווקא על רקע זה שלפני כמה דקות יצאו ממצרים, והוא אוטוטו ומפתיעים. קיבלו תורה. וואו, כאילו ראית את הדברים הכי גבוהים שיש. דקה לאחר מכן את הנופל. מה זאת אומרת? מה?
'עם קשה עורף'
אז הקב"ה רוצה שרוצה להעניש את בני ישראל ורוצה להיפרע מהם. אומר לה משה, ראיתי את העם הזה והנה 'עם קשה עורף'. מה זה עם קשה עורף? בוא נלך לכמה פרשנויות ונבין מה זה עם קשה עורף.
רש"י אומר, מחזירים עורף לנגד הנוכחיים וממאנים לשמוע. זאת אומרת אנשים אתה מדבר אליהם, אתה מסביר לו, אתה רוצה לשכנע אותו? הוא לא רוצה להקשיב. הוא עסוק במה שהוא חושב. הוא לא מוכן להקשיב הוא לא מוכן להיפתח הוא לא מוכן ללמוד הוא לא מוכן ללמוד.
משל האיבן עזרא לאדם המשיב עורף
משל לאדם, אומר האיבן עזרא, שהולך במרוצה, ומישהו קורא לו והוא לא ישיב פניו אליו. משיב עורף, לא מסובב את הראש. כאילו אני מכוון הולך לשם, רגע אולי אתה טועה… רגע, איך אתה מתנהג? עם קשה עורף עורף זה עם שלא רוצה להקשיב. באים ומוכיחים אותו ואומרים לו לא זו הדרך הנכונה ולא כל כך צריך לפעול. והוא ממשיך בשלו.
קשה עורף בזוגיות
זה כמו בן זוג שאתה אומר לו תשמע, אתה תמשיך להיות כזה קשה? לא נוכל לחיות ביחד. זה בלתי אפשרי להיות כל כך קשה והוא לא מקשיב. הוא לא. הוא לא מצליח להשתנות כמו ילד שמתעקש, מתעקש, מתעקש, מתעקש, לפעמים על כיוונים לא חיוביים. די תפסיק, כבר תשחרר.
פירוש העמק דבר – לא שובר את הטבע שלו
עוד פירוש. העמק דבר הנציב מוילוזני אומר – מה זה עם קשה עורף, לא שובר את הטבע שלו.
זאת אומרת כל אדם נולד בטבע שלו, (מחזיר אתכם לתורת האישיות, לפרוץ את גבולות האישיות). כל אדם – יש לו טבע מאוד מסוים, וכשהוא לא מוכן לשבור את הטבע שלו, לגלות כוח אחר, להישתנות – אומר ככה אני. הוא קשה עורף. מה זה קשה עורף'? ככה אני. אני יש לי תכונה מסויימת שהיא דומיננטית. לכל אדם יש תכונה מסוימת שהיא דומיננטית. האמת שהיא דומיננטית בו והוא לא מוכן לעשות שום דבר עם התכונה הזאת שהוא יחליש אותה. קצת שהוא יגלה אותה באופן אחר, הוא לא מוכן. אני כזה טוב, אני לא אוהב להתאמץ. טוב, אני לא בנוי לשיווק. טוב, אני לא בנוי לעשות משהו מסוים, מה זאת אומרת אתה לא בנוי? מה זאת אומרת אני כזה? תתרחקו מאנשים שאומרים אני כזה. כי זה אנשים שאומרים אני קשה עורף. אני לא מוכן להשתנות.
כך אומר העמק: מי שאינו נוח לשבור אותו הוא 'עם קשה עורף'. מי שלא מוכן ליצור שינוי בתוך חייו.
האדם הצומח, שובר את 'הטבע' שלו, מתפתח.
מי הוא אדם שבאמת צומח, מתפתח? אדם שמוכן לשבור את הטבע שלו. תוך כדי זה שהוא שובר את הטבע שלו שהוא אומר – אני לא טוב בתחום מסוים – אבל אני מוכן ללמוד אותו. אני לא יודע לנהל צוות, זה גם לא בטבע שלי לנהל צוות – אבל אני מוכן ללמוד אם צריך, איך מנהלים צוות.
ז"א לשבור טבע מסוים שמצוי בתוכי ולהתנהג בצורה אחרת ולהיפתח לתנועות אחרות.
התפתחות זה לא רק הבנה שכלית, זה עשיה כנגד ההרגל
לימוד זה לא רק השכלה שכלית כשאדם לומד מקצוע לומד דבר מסוים הוא לא רק מבין איך הדברים קורים הוא גם שובר משהו בטבע שלו כדי שיהיה מסוגל לעשות משהו אחר ממה שהוא מורגל אליו. ממה שמוטבע בו, ומה שבא לו באופן טבעי. באזור הנוחות שלו.
אומר העמק דבר. מוסיף על רש"י – "אדם שלא נוח לו לשבור את לבו". פרשנות יפה של הספרונו: "מה זה עם קשה עורף שיש גיד ברזל בעורף. "לא יפנו לשמוע דברי" שום מורה צדק.
אדם שהוא קשה עורף – לא מוכן ללמוד, לא מוכן להתפתח. לא מוכן ללמוד מאף אדם אחר, לא מוכן לברר מה האחר חושב. בטוח שהוא צודק. הוא בטוח שהאמת אצלו בכיס. הוא לא מוכן לראות רגע, אולי למישהו אחר גם יש אמיתות. אולי מישהו אחר צודק. אולי אני טועה חס ושלום… אני טועה?, אין מציאות כזאת. אני לא יכול להיות אף פעם טועה.
פרשנות הרבי מלובביץ – ההבדל בין פנים לעורף.
פרשנות אחרונה של הרבי מלובביץ. מה זה עם קשה עורף שהקדוש ברוך הוא מתלונן על עם ישראל "שהפנו אלי עורף" ולא פנים? (פנים זה ההיפך מעורף).
מה ההבדל בין הפנים של האדם לבין העורף?
בפנימיות, בפנים של האדם יש את כל הגילויים החשובים ביותר, החושים – עיניים אף פה, אוזניים. כל הגילויים הללו מבטאים את החושים שלי. אפילו חוש המישוש, שהוא החוש התחתון ביותר, (זאת אומרת שהכי פחות נוגע בכוחות גבוהים. בנפש). אפילו חוש המישוש – בפנים יותר מורגש, הם יותר עדינים. עור הפנים מרגיש יותר את חוש המישוש מאשר בעורף העורף. גם העורף קשור לשכל, אבל הוא שטוח, אין בו גילויים, אין בו עיניים, אין בו אוזניים, אין בו אף אין בו אף, אין בו שום דבר. ולכן, מה את אומרת, חיבור בפנימיות אומר בסופו של דבר שאדם מחובר עם הכוחות- מה זה כוחות המישוש שלי? מה זה החושים שלי? החושים זה הכוחות הפנימיים שלי שמחברים אותי עם העולם החיצוני. זאת אומרת זה כוח שמחבר בין המידות שלי בין העולם הרגשי שלי לבין העולם החיצוני. אני רואה משהו אני נדלק עליו או מפחד ממנו. אני מריח משהו… אני מתעורר לגביו. אני אוכל משהו זה יוצר בי שובע. אני שומע משהו… אני מבין, הוא חודר לתוכי. החושים שלנו מחדירים ומקשרים בינינו לבין העולם החיצוני.
כשמישהו מפנה עורף זה אומר שהוא לא מתקשר לעולם החיצוני. זאת אומרת שהוא לא מחובר שהוא לא מרגיש. החושים שלנו מה שהם עושים בסופו של דבר זה מזינים את המידות שלנו, את העולם הרגשי שלי. אם אני לא רואה, אני לא מתאבה. אם אין לי חוש טעם אז לא באלי גם לאכול שום דבר. החושים מקרבים אותי, חוש המישוש, שאני נעים לי ללטף, מקרבים אותי לזולת. איך אני מתקרב? הרגשות מתעוררים, החושים מזניקים. אותם הרגשות מתעוררים נוצר חיבור.
כשאני מפנה עורף, זאת אומרת שאני לא מחובר שאני לא מרגיש באמת. זאת אומרת זה עדיין קשור העורף, קשור לשכל, אבל אין בו חיבור פנימי של טעם, של הרגשה של חוש כול שהוא. של הערכה, של שמיעה שקשורה בהבנה, של ראייה שקשורה בחיבור אמיתי. של – אני תופס את הדבר בשלמות. עם קשה עורף זה עם שהוא לא מחובר ולכן לא מתרגש. זה הבעיה. אתה לא מתרגש, אתה לא פועל לכיוון הדבר. אתה לא מחובר בפנימיות. באוזניים לו בעיניים, לא באף לא בפה. אוקיי, אנחנו עכשיו מבינים כמה עם קשה עורף, זה דבר איום ונורא שלנו. מורד ובועט בכל דבר.
והנה כמה פסוקים לאחר מכן, כל הסיפור מתהפך, משה מבקשת את הסליחה והמחילה הגדולה ביותר, ואז מתוך הסליחה והמחילה שהוא מבקש – איך הוא מנמק את הסליחה והמחילה?. הוא מפסל שני לוחות אבנים הראשונים קם בבוקר והלך להר סיני כאשר ציווה השם אותו וייקח בידו את שני לוחות האבנים. ואז הוא אומר את מידות הרחמים ואז הוא מנמק לקדוש ברוך הוא – 'אם מצאתי חן בעיניך השם' התהלך בקרבנו, כי עם קשה עורף הוא, וסלחת לנו. זאת אומרת הצלחת להבין ולחוות אותנו.
רבי יצחק יהודה לוי – אותו הטעם שבו אתה כועס – תסלח לנו
רבי יצחק יהודה לוי אומר עם קשה עורף, הוא בטעם שלא קיבלת אתה. בטעם שבו אתה כועס עלינו מזה אתה בדיוק ראוי שתלך עמנו ותסלח לנו. זאת אומרת אותו טעם, בדיוק שלפני רגע היה תכונה קשה, מעצבנת שגרמה לבני ישראל, למרוד בקדוש ברוך הוא. שגורם לנו להתרחק מאנשים קשים. היא אותה התכונה שבזכותה אתה תקבל אותנו.
זאת אומרת יש משהו, בקשות עורף, יש משהו ב- עם קשה עורף. שהוא חיובי. שאפשר להפוך אותו. רק צריך לעשות את 'היתהפכא' .
מה זה ה-'היתהפכא'? השפת אמת אומר מאוד יפה: ראיתי היינו מה זה עם קשה עורף, שהשם' יתברך אמר שהוא קבע בהם? זאת המידה כדי שיהיה להם חיזוק נגד עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות) נגד משיכה לדברים לא רצויים.
מלכתחילה- הטביע הקב"ה באדם את העורף
מה הכוונה? מלכתחילה- הטביע הקב"ה באדם את העורף שלו, ולעורף יש תפקיד והתפקיד הזה הוא לא רק תפקיד נגטיבי של היעדר חיבור, שלא רוצה ללמוד. עם קשה עורף – לא שומע לאף אחד יש לו גם תפקיד פוזיטיבי, חיובי. מה התפקיד החיובי של אדם קשה? של תכונת הקשיחות בנפש? התפקיד החיובי זה גילוי מידת הנצח, מידת הנצח, העמידה של עם הכוח של האדם להתעקש. להתמיד, לנצח, לשנות את הטבע שלו
הרש'ב, רבי שלום דובער – היכולת להיות אדם קשה במידה רבה מגלה את כוח הנצח בנפש
אוקיי אומר הרבי. הרש'ב, רבי שלום דובער: שכוח הנצח, אחת המידות החשובות ביותר בנצח בנפש. זה מי שאינו נוטה לחסד בטיבו. אם אני מגלה את כוח הנצח אני עכשיו, בפועל הופך להיות אדם של חסד, כי אני מכריח את עצמי להיות איש של חסד. אני לא אוהב ספורט. אבל אני מגלה את מידת הנצח. אז אני בלי טעם ודעת. זוכרים מה זה אדם קשה עורף? אדם שמפנה פנימיות. כיף לי לעשות ספורט אני עושה ספורט, כיף לי להיות אדם טוב. זה בטבע שלי. אני רואה את קושי הזולת, אני רואה מה מגיע לו אז אני נותן לו.
אדם קשה עורף כשהוא משנה את עצמו – מחובר למשהו גבוה מעצמו
אדם קשה עורף כשהוא משנה את עצמו, הוא לא צריך את הכוח הרגשי שלו כדי שידחוף אותו קדימה הוא לא צריך כי הוא מחובר למשהו למעלה מזה, באופן שהוא פולט באופן שהוא נקי באופן שהוא לא צריך חיבור פנימי.
אני החלטתי להיות אדם טוב לעשות מעשים טובים. אני אעשה מעשים טובים. החלטתי לעשות ספורט מה עכשיו אתה כיף לי. תענוג לי לא תענוג 5 בבוקר יוצא לרוץ, לא מחפש תירוצים, לא מחפש סיבות. לא מחפש משהו שיהיה לי מלא השראה בפנימיות. זה מה שאני עושה.
זאת אומרת. גילוי קשיות העורף, יש בזה משהו שאני עושה דברים בלי חיות, ותענוג, אבל אני עושה. יש בזה כוח מאוד גדול, כי הרבה פעמים אנשים אני לא מרגיש שום דבר, ואז הוא מבזבז את זה 10 שנים כי הוא לא מרגיש שום דבר. תהיה קשה עורף – תקבל החלטה. תלך עם הדבר!
היכולת לנצח את הטבע שלי
היכולת להיות אדם קשה והיכולת במידה רבה לגלות את כוח הנצח בנפש, כוח הנצח, בנפש, זה לנצח את הטבע שלי שאומר לי לא, לא לא תלך בדרך הזאת. רק כוח הנצח בנפש שלי אומר לי לנצח כל מיני פיתויים חיצוניים, כל מיני קולות, כל מיני דברים שמחלישים אותי. ולעמוד מולם בעצמה. למה? כי כפי שלא נתתי לדברים. לא התחברתי, כי הייתי סגור אותו דבר. אני הולך עם הכוח הזה שסוגר אותי בפני כל דבר שמנסה למשוך אותי ולקחת אותי לכל מיני מקומות אחרים, קשות עורף, הפכה להיות מתכונה קשה למעלה של ישראל שעל פי אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא תקבל אותי. בזכות קשיות העורף שלי. בזכות זה שאני אדם קשה.
תורת הצמח צדק – קשה עורף – זה עניין של ניצחון
אני רוצה להכניס אותכם לתורה של הצמח צדק שאומר כך: 'קשות – היא עניין קבלת עול, קשה עורף – זה עניין של ניצחון. והתחשה הקדושה שאתה אומר אני מחובר למשהו גם בלי טעם, גם בלי חיות, גם בלי להבין אותו עד הסוף.
משה עניו בפני בני ישראל העושים בלי להתחבר
משה אומר, אני עניו מכל אדם כי אני חש מתחבר דרגה גבוהה של גילויים. תראה כמה דורות קדימה. תראה אותנו כאן ועכשיו מתחברים בלי לחוש יותר מדי. עושים מה שצריך בלי להרגיש. וואו. איזה מעלה גדולה, אני חייב להיות עניו בפני כאלה. אנשים שבלי חיות ובלי התרגשות מתחברים לדרגה הרבה יותר גבוהה. זה אומר שאני לא צריך טעם לזה שאני עושה את הדבר. אני מחובר אליו עוד פעם. אותו טעם החזיק אותי. היא עורר אותי לדחוף אותי בלי טעם, בלי תחושת הצלחה, בלי הרגשת תענוג. קשה לנו מאוד לעשות את הדבר לאורך זמן. קבלת עול במובן הזה, קבלת עול שלם באופן של – אני קשה ואני הולך עם זה עד הסוף. בזה יש כוח שלא צריך שום דבר. אני הולך.
מנצח, מנצח! – חיבור למשהו גבוה, לא עיקש סתם.
למה מנצח מנצח? כי זה העניין, כי זה הנקודה שלי אלא בעבודה הזאת, אומרת חילוק פנים לפנימיות. יש דבר מאוד חשוב חילוק פנים זה שהלב והמידות. מתגלים ויש לי התרגשות מהדבר עורף. לא צריך התרגשות מחובר לזה, אלא מה צריך כמה תנאים כדי שהעורף יתגלה כמו שצריך, ואחד התנאים זה שאני מחובר למשהו גבוה, שאני לא עיקש סתם אם אני אבקש סתם אין בזה, אין בזה שום מה הלאה. אמרתי לכם דרך מצוותיך
אדמו"ר הצמח צדק – קשה עורף הוא מידת הנצח וניתן לכפות שינוי מידה
רציתי להביא קטע קצר. מאיסור אכילת גיד הנשה של אדמו"ר הצמח צדק והוא אומר ככה: מה פתאום משתמשים בטיעון הזה של עם קשה עורף הוא וסלחת תסלח לנו, למרות שאנחנו קשה עורף? הוא אומר. לפי שקשה עורף, הוא מידת הנצח להתקפיה שאתה מצליח לכפות את הצדדים השליליים בנפש. את הצדדים האגוצנטריות. הצדדים שמרוכזים בעצמם.
הסליחה היא מאותו מקום מבחינת הכתר, שהנצח שראשו מאותו מקום. שהבורא סולח לך זה מאותו מקום שאתה מגלה את החיבור הבלתי מותנה, העיקש, הלא מתפשר. שלא צריך שום טעם ושום פנימיות. למה ככה?
בבחינת פנים ואחוריים, שמתפלל בפנימיות או עד שנהפך לבו בקרבו לחפוץ בהשם מאוד, והוא בבחינת 'התהפכא' שבזוהר, זאת אומרת יש דרגה של האהבה שבתה הנוגעים שאדם מחובר, שאדם מתרגש, שאדם קרוב לא תמיד מגיעים למידה הזאת. ועדיין.
לגלות את הקשיות החיובית הזאת
כדי להתגבר על הקשיים ועל כל מה שמושך אותי מסיט אותי מהדרך שלי. מה אני צריך לגלות את הקשיות החיובית הזאת, את החיבור הזה שעליו אנחנו מדברים, ועבור מידה טובה הזו שבישראל, אמר משה כי עם קשה עורף הוא.
עיקשות סתם זהו מידת עמלק
אבל לעומת מבחינת זאת, יש גם מידה נקראת עיקשות סתם. שמתעקש בלא טעם ודעת ואינו מניח לקיים ציווי השכל והדעת זו חוצפה ועזות גדולה, וזהו מידת עמלק. זאת אומרת, בואו נסכם לנו, יש שני סוגי, יש כוח של נצח בנפש. כוח, קשיות, עורף. זה כוח של חיבור. עיקשות. אלא מה אם אני מגלה אותו לדברים תחתונים סתמיים בכל מה שקשור לאינטרסים הזוטרים שלי. אז אני הופך להיות אדם מרגיז אם אני נותן לה כוח הזה. כוח הנצח, כוח העיקשות מיניותן, שמי שישלוט בו. זה בעצם. הרגשות שלי, המידות שלי. אז הופך להיות שבוי. אני הופך להיות שבוי בידם, כי מה קורה? אני מנצלים כוח מאוד חזק בנפש. כוחם של קשיות, עורף, כוחם של ללכת עם משהו עד הסוף, כוח הנצח קדימה. כדי להסביר את המידות הלא רצויות כדי לממש את תאוות היצרים שלי, את הרצונות שלי, את הדברים, הרצונות הלא רצויים. את כל מה שאת, גזילת הזמן וכו.
כל כוח שיש בו שימוש שלילי, יש בו שימוש חיובי.
אם אני מכוון להשתמש באותו כוח זאת אומרת כל כוח שיש בו שימוש שלילי. יש בו שימוש חיובי, נקרא כוח המתהווה. אם אני משתמש בכוח הזה לכיוון חיובי בנפש. זה הופך להיות הסיבה למה אני יכול לצמוח ולהתחבר באמת? כי אני מגלה שאני יכול לגדול איך אני לא צריך עכשיו כל הזמן, התרגשות ועניינים, חיצוניים וברקים, תופים ורעמים. לא אני מחובר לדבר גם בלי טעם ודעת. זה מה שאני עושה. ושם אני שייך. אני מחובר לבית שלי, אני מחובר ללימוד שלי. אין לי עכשיו הרגש.
בלימוד יש שלפעמים מתעקשים על הרגש. תרגש אותי אחי, רק אתה יכול להרגיש את עצמך. זה דבר אחד, אני לא יכול לרגש אותך. אבל גם אם אני לא מרגש אותך ולא פותר לך את כל הבעיות שרק אתה יכול לפתור לעצמך את הבעיות – עצם החציבה בסלע. עצם ההתמדה, עצם הלימוד, הם בסופו של דבר כשלעצמם, פותרים דברים. יוצרים שינוי. עיקשות. כוח העיקשות, אי אפשר להשיג שום דבר, שאתה עוד פעם עושה אותה פעולה. עוד פעם עושה אותה פעולה ועוד פעם אותה פעולה… ואז אתה בסופו של דבר שובר את הטבע שלך ומשתנה והגילוי של המידה הגבוהה הזאת בנפש, כמו שאומר, אתה רואה את המידה הזאת. יכלה להתגלות בצורה שלילית. מידת הנצח יכלה להתגלות קושי שאני אדם קשה יכול להתגלות בצורה שלילית, ואז אני הופך להיות אדם מעצבן, לא נעים, לא מתחתן, והיא מתחתן.
אשתי לא רוצה להיות איתי יותר מכמה דקות ורוצה להיפטר ממני. לא תחזיק מעמד הרבה זמן, אבל אני לומד איך להחליש את המידה הזאת ולגלות אותה לכיוונים חיוביים. איך להפוך אותה לכלי להתמדה וקליל. התגברות על דברים לא רצויים. במקום להשתמש בהשפעה השלילית, אני הופך אותה להשפעה חיובית בנפש.
התבוננות פסיכולוגית בפרשת כי תישא.
